טבריה קרית שמונה 24.11.23

חיים סימנה. "הייתי קשוח, אבל | " ידעתי גם לחבק צילום: יוסי וקנין

האסון הזה", נזכר סימנה, "פתאום היה מבזק בטלוויזיה שדיבר על המון הרוגים ואז הראו את אמנון עומד ליד הג'יפ שלו והקש"ח ניר יהושע לידו. התחלתי לצ־ עוק: 'יש הרוגים מהגדוד שלי, זה המג"ד שלי'. הייתי בטירוף. יצאתי מסיירים חזרה לגדוד ואחרי כמה שעות התחילו להגיע שמות ההרוגים. "שבעה חיילים מהגדוד נהרגו באסון הזה", מציין סימנה כשהוא רועד ובוכה, "דביר לניר ממולדת היה חבר טוב שלי. היינו נוסעים יחד הביתה מרמת הגולן; שגיא ארזי שהיה איש קבע בגדוד; אביב גונן החובש. הוא אהב ספורט ובכל הזד־ מנות היה מארגן טורניר קט רגל בגדוד. חבר טוב. ועוד ארבעה לוחמים שהכר־ תי מהגדוד – מיכאלוב ולדיסלב, פאדי קזאמל, ניר בן חיים ושגיא ברקוביץ'. זה היה אירוע קשה מאוד ואני גם זה שאירגן וניהל את כל הלוויות. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם השכול. לעשות לוויה אחרי לוויה זה קשה. עד היום אני זוכר את צעקות השבר של המ־ שפחות. הגדוד עבר ימים מטלטלים ואז לאחר כמה ימים ליאור שבתאי נפל בל־ בנון מפגיעת טיל 'פאגוט' באירוע ליד מוצב 'דלעת' בו הצוות שלו הרג הרבה מחבלים. הם עבדו מצוין וקיבלו צל"ש אלוף פיקוד צפון. האירוע הזה בכלל טלטל אותנו. ירדנו מלבנון חזרה לרמת הגולן כשאווירת אבל בגדוד. אמנון מהר מאוד אסף את כולם, חיזק וביקש לחבק את המשפחות השכולות ואז מט"ק מהגדוד שחר מורן נהרג בתאונת דר־ כים בדרכו לבסיס. זה שבר את כולם. החודש הזה גרם לי להישאר בצבא ולא להשתחרר אחרי שנה. הרגשתי שאני לא יכול לנטוש את החיילים והגדוד אחרי מה שקרה". אחרי שני מחזורים כרס"פ פלו־ גת צמ"פ החליט המג"ד אשל למנות אותו לרס"פ פלוגת המפקדה של הג־ דוד שהייתה זקוקה לריענון. "הנגדים הוותיקים אז של הגדוד, היום כולם כבר מזמן בגמלאות, גידלו אותי. הם קראו לי הרס"פ המופרע כי לא הייתי פראייר. כל דבר שרציתי השגתי וגם בשיטות הלא מקובלות. אם הייתי צריך לפרוץ לאפסנאות - פרצתי רק כדי שלחיילים שלי יהיו מדים. הפכתי את פלוגת המפ־ קדה למדהימה בעזרת המ"פ יאיר ברנס מזרעית. היה כיף". טראומת צוק איתן אחרי חמש שנים כרס"פ מפקדה מונה סימנה על ידי המג"ד תמיר היימן להיות הוא הפך 26 . למעשה בגיל 75 רס"ר גדוד גם לרס"ר הגדודי הכי צעיר בצה"ל. סי־ מנה החליף את הרס"ר המיתולוגי חיים אדרי מקצרין, שהיה עוד מט"ק במלח־ מת יום הכיפורים. "אדרי לא עשה לי חפיפה. הוא אפילו לא לימד אותי איך עושים טקסים. הוא נתן לי צרור מפ־ תחות וזהו. רק על דבר אחד הוא ישב איתי - על רשימת המשפחות השכולות. הוא זה שהטמיע בי את הטיפול והדאגה למשפחות השכולות". היה 2014 ועד אוקטובר 2001 מאפריל . באותן שנים הוא 75 סימנה רס"ר גדוד הפך להיות דמות משמעותית בחטיבה וגם איש קבע רב השפעה בכל חיל 7 השריון ואפילו מחוצה לו. במהלך אותן

75 "גדוד הא בדמי. זה המקום שעיצב אותי וחינך אותי. אני אפילו רכושני אליו. 75 גדוד זו אהבה. לא משנה מי יהיה בו תמיד אבקר אותו. כי זה משהו שהקמתי. יש אבנים 75 בגדוד שאני הרמתי בידיים" להגיד לו לא. בכלל לאמנון הייתה השפעה גדולה עלי" "אם אמנון אשל קורא לי אני בא. הגדוד ודמות המפקד של אמנון היו צרובים אצלי חזק ולא יכולתי

מיני בעיות. הגעתי לשם ועשיתי סדר בהקצבת המים והאוכל כי לא היה ברור מתי יהיו שיירות של אספקה. ולמרות שהייתי רס"פ לא יכולתי לשבת במוצב כל היום אז גם יצאתי למארבים". היה אמור סימנה 1993 ביולי 9 ב להשתחרר, אבל הוא לא הסכים ללכת לבקו"ם כל עוד הפלוגה שלו בלבנון. רק אחרי שהפלוגה ירדה מלבנון וחזרה 27 לרמת הגולן נסע סימנה לבקו"ם - ב ביולי. "הגעתי לבקו"ם שלושה ימים אחרי שירדתי ממוצב ריחן ובאיחור של כמעט חודש מתאריך השחרור שלי. היה שם קצין שטען שאני נפקד בקו"ם ורצה

לשפוט אותי. אני עם הכבוד של הלוחם התעצבנתי, זרקתי את הקיטבג ויצאתי משם. ככה השתחררתי מהסדיר". החלום של סימנה אחרי השירות הצ־ באי היה להתגייס לשב"כ והוא אכן היה בכיוון להגשים אותו. הוא החל במסלול קבלה, עבר את המבחנים ורגע לפני שהתקבל לאבטח שגרירויות הגיע אמנון אשל שקרא לו 75 טלפון ממג"ד לחזור לצבא. "אם אמנון קורא לי אני בא. הגדוד ודמות המפקד של אמנון היו צרובים אצלי חזק ולא יכולתי להגיד לו לא. בכלל לאמנון הייתה השפעה גדולה עלי. ידעתי שהוא עבורי חומה בצורה ושהוא יגן עלי ללא תנאי. הוא היה מצד אחד מפקד קשוח ומצד שני האבא של החיילים. הוא מפקד שהולכים אחריו. הוא החזיר אותי להיות רס"פ בבסיס הצמ"פ של הגדוד כדי לעשות שם סדר". מפגש עם השכול 7 לאורך שירותו הארוך בחטיבה אירעו מספר אירועים שנחרטו בו לעד ואותם ייקח עד יום מותו. עוד כשהיה 4 רס"פ בצמ"פ אירע אסון המסוקים, ב- . "הייתי בקורס רס"פים 1997 בפברואר של יחידות לוחמות בסיירים כשקרה

היינו אומרים לגולנצ'יקים לכו תעשו קפה ועד שתסיימו להכין אותו אנחנו כבר נסדר את הזחל. וכך היה. בשבי־ לי להיות רס"פ פלוגה כ' הייתה גאווה גדולה. רס"פ היה אז כמו חצי אלוהים. כל מה שהיה קשור לפלוגה אני הייתי אחראי. אני הייתי האבא והאמא של הלוחמים. עבדתי תחת שני מ"פים, תחילה מומי אביטל ואחריו חן פלור מקיבוץ כפר מסריק. לפני השחרור הג־ דוד היה בקו בלבנון ואני ישבתי במוצב 75 שער עגל על הגבול. יום אחד מג"ד בזמנו אמנון אשל ביקש ממני לתפוס פיקוד על מוצב ריחן כי היו שם כל

צילום: פרטי | סימנה בתקופת הסדיר

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 24.11.2023