טבריה קרית שמונה 25.08.23

פעילות צילום: | משותפת מלאכת ידיים

עמק הירדן

דניאל דדון

פרויקט חיבורים מיוחד לנשים יהודיות וערביות קם לאחרונה בצפון מערב הכנרת. בפרויקט,

ביוזמת רשות ניקוז ונחלים כנרת, וב־ שיתוף מועצת אל בטוף וקורס 'מלאכת ידיים', הן נפגשות אחת לחודש, מכירות זו את זו, מתחברות ולומדות יחד מלאכה, יוצרות רשת של קשרים באזור בו כולן חיות ומגדלות משפחות. "אנחנו כולנו שכנות בוואדי חמאם, מגדל, טבריה, חו־ קוק וגינוסר ואנחנו לא מכירות, אנחנו נפגשות בסופר אצל דבאח ובקופת חולים ועכשיו אנחנו מכירות ומדברות", אומ־ רת אינסאף אבו־עיד, תושבת ואדי חמאם ואחת המשתתפות במיזם. העצמה נשית היוזמה לפרויקט החלה לפני מספר חוד־ שים בחיבור בין מאיה שרגא־איילי, תושבת יבנאל – מתמחה במלאכות קדומות, מטפ־ לת באמנות, מדריכת טיולים וטבע, מנחת קבוצות ומדריכת הורים – לבין רשות ניקוז ונחלים כנרת, כאשר שרגא־איילי מנחה את המפגשים יחד עם סוכיינה פרחאת, מדריכת טיולים מטעם רשות ניקוז ונחלים כנרת. "היה לנו מאוד חשוב שהקבוצה תונחה יחד. את כל ההנחיה אנחנו עושות גם בעברית וגם בערבית", אומרת שרגא־איילי. "כך הנ־ שים חשופות יותר לשפה האחת של השנייה ולומדות ומתפתחות. וגם מאוד חשוב לנו שכולן יבינו וירגישו בבית". ע � נשים יהודיות ו 20 הקבוצה מורכבת מ־ רביות, תושבות יישובי צפון מערב הכנרת: מוואדי חמאם, גינוסר, חוקוק ומגדל. המפ־ גשים נערכים אחת לחודש, כל מפגש ליד מקור מים אחר. המפגש הראשון נערך בנחל ארבל בוואדי חמאם והחיבור בין הנשים היה מיידי. "יש הרבה נשים יהודיות שלא הכירו בכלל את המקום הזה", מספרת אינסאף אבו־ עיד, "ואז הנשים של ואדי חמאם סיפרו להן איך כשהיו קטנות היו ממלאות מים מהמ־ עיין. יש אחת שהיא שותפה איתי בקבוצה האחרונה שגרה בבית ליד נחל ארבל. בית הספר היה שם בסמוך והיא הראתה למש־ תתפות תמונות ואנחנו שיתפנו בקבוצה את התמונות שממחישות את הנוסטלגיה למ־ קום וזה היה מאוד מרגש". אבו־עיד, תושבת הכפר ואדי חמאם, עבדה שנה במועצת מרר כמנהלת לשכת ראש 30 הרשות וכיועצת לקידום מעמד האישה. בתפקידה היום היא יועצת קידום מועמד האישה במועצה האזורית אל־בטוף, שמא־ גדת בתוכה את היישובים רמאת אל־היב, רומאני, עוזיר ו־ואדי חמאם. במפגשים יוצ־ רת אבו־עיד שיתופי פעולה כלכליים בין המשתתפות, שנושאים פירות. "כבר אחרי המפגש השלישי התגבשנו, כל אחת יודעת על השנייה. גם מבחינה כלכלית התחל־ נו לעשות שיתוף פעולה והנשים התחילו לקנות אחת מהשנייה. אני רוצה להעצים את הנשים שלנו, בעיקר בחברה הערבית, מבחינה כלכלית כי אני מאמינה שהעצ־ מאות הכלכלית של האישה היא המובילה לעצמאות באופן כללי. עצמאות כלכלית גם מונעת אלימות כלפיה וכלפי משפחתה. היא מעצימה אותה באופן אישי והיא יכולה להתעצם בכל התחומים האחרים. אם היא חווה איזושהי אלימות היא יכולה לצאת ול־ שכור בית ולקחת את הילדים. היא יכולה לעזור לבעלה, היא משנה את התדמית שלה

נשים יהודיות וערביות מסובב כנרת מציגות: חיים משותפים ליד הנחל נשים נפגשות פעם בחודש ליד מקורות מים באזור, מכירות זו את זו ולומדות 20 קבוצה של יחד מלאכה ‰ "בזכות הפרויקט הזה קורים ניסים יום יום של לבבות שנפתחים ומתקרבים" מאיה שרגא־איילי, תושבת יבנאל, יזמה פרויקט שכנות טובה:

אינסאף אבו־עיד: "אני רוצה להעצים את הנשים שלנו, הערבית, כי אני מאמינה שהעצמאות הכלכלית של האישה היא המובילה לעצמאות בעיקר בחברה שרגא איילי: "פתחנו את ההרשמה לקורס ובתוך כמה שעות מילאנו את הקבוצה. קיבלנו פניות מכל רחבי הארץ של נשים שהתחננו לבוא למפגשים האלה"

והחשיבה שלה. העצמאות הכלכלית היא העיקר. החלום שלי שאגיע להעצמה כלכ־ לית של כל אחת ואחת מהיישובים שלנו, זו המטרה שלי שאני עובדת עליה". גם שרגא־איילי מתחברת לחלום של אבו־ עיד. "האזור שלנו כל כך עשיר במקורות מים מהממים. אנחנו גם מכירות את הסביבה אחת של השנייה, אבל בייחוד מתחברות זו לזו ולנחלים המקומיים. המטרה של המי־ זם היא שמתוך זה הנשים אחר כך יוצאות החוצה. הנשים הן ציר מרכזי במשפחות ובקהילה והן יוצאות החוצה גם עם קירוב הלבבות שנוצר במפגשים וגם עם הטבע שהופך להיות של כולנו יחד". גשר אל הקהילות א � החיבור לטבע ולקהילה מתבצע ב מצעות קורס 'מלאכת ידיים', אותו מנחה שרגא־איילי למשתתפות. בכל מפגש הן עוסקות יחד במגוון של מלאכות קדומות מתחום האדמה, הקליעה והצמר, מלאכות

מחומרים לא מתועשים שעסקו בהן בעבר. "זו הדרך להעביר אל מגוון של קהלים את החיבור למלאכות ודרך המלאכה את החיבור לטבע וגם חיבור לעצמנו", מסבירה שרגא־ איילי. "העיסוק בחומרי טבע מביא רגיעה ושלווה ורגע אותנטי של חיבור בינינו לבין עצמנו, וגם חיבור אחד אל השני בקהילה". לאיזה תובנות הגעתן במפגשים שעשי־ תן עד היום? שרגא־איילי: "המפגשים בין נשים יהודיות וערביות בטבע זה דבר שהמון אנשים משני הצדדים צמאים לו. פתחנו את ההרשמה לקורס ובתוך כמה שעות מילאנו את הק־ בוצה. קיבלנו פניות מכל רחבי הארץ של נשים שהתחננו לבוא למפגשים האלה. יש לנו היום במרחב מעט מאוד זירות של היכ־ רות, של אפשרות לבוא לשבת יחד, לשבור את החומות של הזרות, וזה קורה משני הצ־ דדים. יש צמא מאוד גדול למפגש וזו זכות מאוד גדולה לקיים אותו בכזו פשטות בנחל, בטבע, ולהפיק גם את החיבורים והערך הזה של השמירה על הנחל ביחד".

אבו־עיד: "בכל מפגש שאנחנו מקיימות, אנחנו קודם כל מנסות לדבר כל אחת בשפה שלה ואז מתרגמים מעברית לערבית ולהיפך. בכל פעם אנחנו מנסות שכל אחת תלמד משפט אחד בערבית ומשפט אחד בעברית. כך אנחנו נותנות הרגשה שאנחנו שווים. אנחנו לומדות גם מבחינה תרבותית על חגים ועל אוכל מסורתי ועל זה שכל אחד צריך לכבד את התרבות של השני". החלום המשותף של אבו־עיד ושרגא־איילי, כמו גם של כל שאר המשתתפות בקבוצה, הוא שהפרויקט הזה יהיה רק התחלה של דו־קיום וחיים משותפים בין יהודים וערבים יחד בא־ זור. "אני מרגישה שבזכות הפרויקט הזה ועוד פרויקטים מדהימים אחרים שרשות ניקוז כנרת מובילה בחיבורים של הקהילות, קורים ניסים יום יום של לבבות שנפתחים ומתק־ רבים", אומרת שרגא־איילי. "אנחנו שכנים שחיים במרחב אחד של השני, יש נשים בנות ו � מוואדי חמאם שמעולם לא היו בח 60 ו־ 500 קוק ונשים מגינוסר שמעולם לא ביקרו בבית בוואדי חמאם. המטרה שלנו היא שהנשים ישמשו כגשר אל הקהילות. ברגע שאנחנו מכירים ונחשפים המון דברים טובים יכולים לצמוח מזה. בהקשר של הטבע אל מול הנחל ובהקשר החברתי אל מול מקום, שהרבה יותר כיף ונעים לחיות בו של שכנים החיים יחד". "החלום המקומי שלי הוא חיים משותפים בין יהודים לערבים – חיים משותפים וש־ ווים בצדק ולא ב'כאילו', לא כי עכשיו אנחנו מצטלמים ביחד וזהו, אלא שותפות אמיתית ושוויון מבחינה כלכלית ופוליטית", מסכמת אבו־עיד. "אם אני מצליחה לשנות דעות של שתי נשים, ערבייה ויהודייה, אחת כלפי הש־ נייה, בשבילי זה הישג". ¿

אינסאף אבו־עיד ומאיה שרגא־איילי. משנות דעות צילום: אביהו | שפירא

באופן כללי"

14

25.8.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה