טבריה קרית שמונה 26.01.24

משפחת אילת

משפחת רוח

זיכרונות מהמלון

מוריאל עציוני מקיבוץ דן, צלמת במקצועה, פונתה לפני שלושה השהות הארוכה ‰ חודשים יחד עם כל קיבוצה למלון דן כרמל בחיפה הולידה פרויקט צילומים שמתעד את הסיטואציות היומיומיות של "זו תקופה בחיים שכמה שהיא קשה ‰ משפחה מפונה בחדר במלון עדיין אנחנו רוצים שתישאר איזושהי מזכרת ממנה"

דניאל דדון // צילומים: מוריאל עציוני

מקיבוץ דן יזמה הצלמת מוריאל עציוני פרויקט צילומים מיוחד שמתעד את המציאות ואת שגרת חייהם של חיי המשפחות שחיות כבר שלושה חודשים רחוק מהבית במלון דן כרמל בחיפה. עציוני, נשואה ואם לשניים, היא צלמת ומורה לצילום ופוטותראפיה. ימים ספורים לאחר תחילת המלחמה היא פונתה יחד עם שאר חברי הקיבוץ למלון דן כרמל בחיפה. הרעיון לתעד את המשפחות בשגרת חייהם במלון עלה כבר מייד כשנכנסה לחדר המלון. "בתור צלמת הדבר הראשון שקסם לי היה האור הטבעי שהיה בחדרים", היא נזכרת, "הרעיון עלה כי ראיתי כל מיני סיטואציות של הילדים שלי בחדר. סיטואציות שגם מאוד מזמינות מב־ חינה אמנותית ואסתטית. ראיתי גם סיטואציות שכבי־ כול קורות בבית ולא אמורות לקרות בבית מלון. דברים שלא קורים בחופשה". רק לאחר חודשיים הצליחה עציוני להגשים את הרעיון לכדי ביצוע והיא התחילה לצלם את המשפחות בסביבתם הטבעית בחדר המלון. "הרעיון היה בראש ממש מהימים הראשונים, אבל לא היו לי אנרגיות ולא הייתה לי מו־ טיבציה להתחיל לצלם. רק לפני כמה שבועות אמרתי שאני חייבת להוציא את הרעיון הזה לפועל. פניתי לכמה משפחות מהקיבוץ והצעתי שאגיע אליהם בהתארגנות של הבוקר כדי לתפוס את הרגעים הכי אותנטיים". עציוני לכדה בעדשת המצלמה שלה סיטואציות שונות של משפחות מפונה במלון ואת חיי היומיום שלהן. "המ־ טרה הייתה להדגיש מה קורה בחדר בבית מלון כשמש־ פחה נמצאת כל כך הרבה זמן באותו חדר", היא מסבירה, "למשל שהאמא מסדרת את המיטה, זה לא משהו שקורה

בחופשה. או שפתאום החדר מתמלא בהמון ציוד ומשח־ קים לילדים או פינות עבודה שההורים סידרו לעצמם. יש לי תמונה שממש מתארת את זה בצורה מאוד יפה: האמא עובדת, האבא מנסה לנוח, הילדה שמול הטלוויזיה ועוד ילדה שמסתובבת ומחפשת את עצמה, והכול קורה בחדר אחד. או סיטואציה של כביסות: ערמות בגדים ומתלה בגדים בתוך החדר ואמא מקפלת את הבגדים על המיטה בזמן שהילדים משתוללים ומטפסים עליה". איך הייתה ההיענות של המשפחות? התלהבו מה־ רעיון? "כן, לא הייתי צריכה לשכנע אותן. היה שיתוף פעולה מאוד יפה כי אני חושבת שבסופו של דבר זו תקופה בחיים שכמה שהיא קשה עדיין אנחנו רוצים שתישאר איזושהי מזכרת ממנה. כמו בתקופת הקורונה שאנשים הצטלמו עם מסכות או שהשתתפו בפרויקטים תיעודיים. אלו דב־ רים שחייבים לתעד ולזכור". בתוך כך, לאחרונה הגישה עציוני מבחר מהצילומים בפרויקט ל'קול קורא' לתערוכה של המפונים בנושא המלחמה. "הציעו לי להשתתף וזה הרגיש לי מדויק נורא. זו תערוכה שפתוחה רק למפונים ומציגים בה כל תיעוד שקשור למלחמה. חשוב לי שהתמונות האלה יגיעו ליותר עיניים, בפרט אחרי שראיתי שהמדינה מחולקת כרגע לשתי קצוות. יש את הצפון והדרום שמפונים ואת כל מי שבאמצע. מה שתפס אותי תוך כדי הפרויקט, הוא שאנ־ שים מבחוץ לא ממש מבינים מה זה אומר להיות שלושה חודשים בתוך חדר במלון עם כל הקיבוץ. עכשיו קיבלתי תגובות של הבנה של אנשים מבחוץ שרואים מה זה אומר להיות מפונה מהבית שלך".

| מוריאל עציוני צילום: מיכל טיטלבאום

"מה שתפס אותי תוך כדי הפרויקט, הוא שאנשים מבחוץ לא ממש מבינים מה זה אומר להיות שלושה חודשים בתוך חדר במלון עם כל הקיבוץ"

12

26.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה