טבריה קרית שמונה 26.07.24

פגיעת טיל נ"ט בבית בקיבוץ צילום: | השבוע מוטי שי

| הכניסה למנרה צילום: אפי שריר

תושבי הקיבוץ שנמצא ממש על הגבול עם לבנון מתגעגעים לבתים שלהם, לחיי הקהילה ולהרגלים הישנים ‰ "כל בית של משפחה שנפגע זה כאב לב" ‰ תמונת מצב עדכנית ליישוב שחיזבאללה הפגיז הכי הרבה אחוז מהמבנים 75 במנרה נפגעו עוד מעט שנה של מלחמה

דניאל דדון

תשעה וחצי חודשים חלפו מאז פונו תושבי קיבוץ מנרה מבתיהם עם פרוץ המלחמה והמצב בשטח

עגום. הקיבוץ הצמוד לגבול עם לבנון ספג את מספר הפגיעות הרב ביותר מבין היישובים בצפון. "אנחנו ממשיכים לקבל בכל שבוע הודעות על עוד ועוד מבנים שנהרסים", מספרת לוטם יניב בן ישי, חברת הקיבוץ, "יש לנו שתי שכונות שכל הבתים בהם הרוסים וכן מבני ציבור נוס־ אחוז מהקיבוץ 50 פים שנפגעו. יותר מ נפגע". הקהילה בקיבוץ מנרה המונה כיום איש מפוזרת ברחבי הארץ. יניב בן 250 כ ישי שנמצאת עם ילדיה בקיבוץ כנרת, לא ראתה את ביתה כבר תשעה חודשים מאז שפונתה ממנו בתחילת המלחמה. "אני לא באוקטובר, ואני 7 הייתי בקיבוץ מאז ה לא היחידה, רוב הקהילה לא עלתה לקי־ בוץ. יש כמה אנשים שלא הצליחו להתא־ פק ועלו לראות את הבית שלהם. היה יום אחד שבו הצבא אישר למי שרוצה להגיע במסגרת שעות קצרה. היה צריך להירשם מראש ועדיין אני ועוד כמה מהקהילה לא הגענו". מבני הציבור שהיוו את לב הקהילה, ספגו פגיעות קשות. "חדר האוכל והכולבו שלנו נפגעו וגם מבני ההנהלה ומבני חינוך שהם המוקדים החברתיים של הקהילה. כל בית של משפחה שנפגע זה כאב לב. אלו אנ־ שים שרמת הייאוש וחוסר הוודאות לגבי העתיד עבורם היא עוד יותר גדולה, ואצ־ לנו מדובר על כמעט חצי מהקהילה. יש לזה השלכות על היום שאחרי, איך חוזרים ומי יחזור". עד כמה את מתגעגעת לקיבוץ ולבית שלך? "זה געגוע עז שקשה להסביר אותו במילים. זה להתגעגע למשהו שעזבת בחופזה ושאתה לא יודע מתי תחזור אליו. הילדים שלי מתגעגעים מאוד. אנחנו מתגעגעים לנוף ולמזג האוויר, אנחנו כרגע בעמק הירדן וחם פה. במ־ נרה קר כמעט תמיד. אנחנו מתגעגעים לבית שלנו ולמיטה שלנו ולמקלחות שלנו ולהרגלים שהיו לנו בימי שישי ושבת בבוקר".

הכאוס כללי לדברי יניב בן ישי המצב מייאש. "אנחנו תלושים", היא מתארת, "אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר וכמה זמן זה יימשך. אנחנו מנותקים מאורחות החיים שלנו, מהקהילה שלנו, מהחברים והשכנים. זה קשה להיות בסיטואציה הזאת וזה מייאש במובן הזה שאנחנו נושאים עיניים ואין כל כך למי. הכאוס הוא כללי. לצד זה הרוח של הקהילה מאוד חזקה. אנחנו עושים הרבה מאמצים

לשאת את האבדות, הטרגדיות והמוות של כל כך הרבה אנשים צעירים ומשפ־ חות שמתפרקות. אני לא מסוגלת לחשוב על זה בהקשר של מערכה בצפון למיטוט החיזבאללה. מצד שני אני גם לא מאמינה בהסדר אז אני לא יודעת איך פותרים את הדבר הזה. בתור מי שגרה עד עכשיו על הגבול אני יודעת שחייב לקרות משהו כדי שנחזור הביתה". את מתכננת לחזור הביתה כשתיגמר המלחמה? "זאת שאלה שאין לי עליה תשובה, אני כן יכולה להגיד שמנרה היא הבית שלי לתמיד, אבל אין לי תשובה לגבי מה יהיה, אני לא יודעת איך ומתי המלחמה תיגמר. בלי קשר הקיבוץ צריך ממש שיקום פיזי לפני שאפשר יהיה לחזור". כמה זמן ייקח לשקם אותו? "אנחנו מעריכים שמינימום שנה אבל יכול להיות יותר". נאור שמיע, יו"ר צוות צח"י, דואג לקהילה במסגרת תפקידו מאז יומה הראשון של המלחמה. הוא משתדל לה־ גיע לבקר בקיבוץ כמה שיותר, ולמרות המצב הקשה הוא מביע אופטימיות זהירה. 75 "יש הרבה עזובה והרס בקיבוץ. בערך אחוז מהבתים בקיבוץ נפגעו. זה לא משהו שאתה יכול להתרגל אליו אבל זה המצב. אנחנו אופטימיים שנחזור ונשקם את הנ־ זקים ונמשיך הלאה. רוב חברי הקיבוץ הוותיקים יחזרו", אמר באופטימיות.

לשמור על הקהילה שלנו להיפגש, לדבר, לחשוב ביחד. להחזיק את עצמנו ולייצר ריפוי משותף גם במצב ההזוי הזה". את בעד מלחמה כוללת שתמוטט את חיזבאללה, או בעד הסדר? "אני מודה שהאמון שלי בזה שיש בכלל אופציה למלחמה כוללת או למיטוט החי־ זבאללה הוא נמוך מאוד. אני רואה איך אנחנו מסובכים בעזה וזה בלתי נסבל. אני יודעת שבלבנון יהיה עוד יותר נורא. אני כמו כל עם ישראל, לא מסוגלת יותר

צילום: אפי שריר | ההרס שבתוך בית שנפגע

צילום: מישה לייקין | בית שנפגע

10

26.7.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה