טבריה קרית שמונה 26.07.24

מעיין גיל. שומעת עליו הרבה סיפורים מרגשים

לדאוג לאחרים בתוך הכאב והאבל, מוצאת גיל נחמה בזי־ כרונות המשותפים ובמורשת שהותיר אחריו שי. היא וחבריו פועלים להנציח את זכרו בד־ רכים שונות. "אחד המקומות האהובים על שי היה נקודת תצפית בראש פינה, ליד עץ אק־ ליפטוס ענק ועתיק. זו הייתה הפינה שלו. אני והוא היינו יושבים שם המון לדייטים, לשיחות וגם סתם לשבת להירגע מול הנוף ולשמוע מוזיקה. הוא היה גם יושב שם המון לבד. לאחר נפילתו, הוקם במקום מצפה לזכרו שנקרא 'האקליפטוס של שי'. "הוצאנו גם בירה לזכרו ועל שמו שקו־ ראים לה 'טריפל טרמין'", ממשיכה גיל לתאר, "בירה של מזקקת בוטיק שאבא של אחד החברים שלנו מנהל אותה. שי גם היה איש המכירות שלו. הוא עבד איתו בפסטי־ בלי בירה ושיווק את הבירה, אז זה היה ברור מאליו שנוציא את הבירה לכבודו ולזכרו, כי הוא גם היה אדם של אנשים וגם אהב מאוד לשתות בירה. יהיה טורניר פוצ'יוולי בחודש הבא שהחברים מהצבא מארגנים לזכרו. הוא רצה להקים מגרש בצפון אז זו עוד הנצחה להמשיך את הדרך שלו. חלק מהעניין הזה של ההנצחה, לפחות אצלי, זה הרצון הזה שאנשים יידעו מי היה שי. להפיץ את הדברים שהוא אמר ואת הטוב שבו בכל מיני פלטפורמות כדי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים ושכולם יידעו ויכירו ויזכרו, גם אם לא הכירו אותו אישית, שיבינו את גודל האבדה ואת הבור שנפער אצל כל כך הרבה מאיתנו". מה המקום שהכי מזכיר לך אותו? "בעיקר הבית של ההורים שלו והדירה שהיינו גרים בה. בגדול כל מקום מזכיר לי אותו. היינו בהרבה מקומות והיו לנו חוויות יחד, בכל מקום אני מוצאת את עצמי נזכרת בחוויה או בסיפור שעברנו יחד". מה שייחד את שי ז"ל, היה טוב הלב שלו והנ־ כונות הבלתי מתפשרת לעזור לזולת. "הרצון שלו היה רק לעשות טוב ולדאוג לאחרים, גם אם אתה אדם זר וגם אם אתה החבר הכי קרוב, הוא תמיד היה מוכן לבוא ולעזור ולשים הכל בצד בשביל מישהו שצריך. אני רואה את כמות האנשים שאוהבים אותו והכירו אותו גם אם זה רק לכמה רגעים בחיים, ואנחנו מק־ בלים אינסוף פניות וסיפורים מרגשים. הוא נגע בכל כך הרבה אנשים. הוא עשה את זה בלי להתאמץ, זה פשוט היה טבעי עבורו". יש מסר או צוואה שהוא הותיר אחריו? באוקטובר הוא דיבר כמה חשוב 7 "מאז ה שנישאר מאוחדים, שנצא מזה מחוזקים וכמה שזו תקופה קריטית למדינה, אבל אנחנו נצא מזה. באחת מהשיחות שהיו לי איתו, באחד מימי האפטר שהוא שוחרר הביתה, הוא פשוט בא ואמר לי שהוא לא מפחד מהמוות כי הוא מאמין שהחיים ממשיכים אחר כך. שהנשמה ממשיכה להתקיים בצורה שלא ידועה לנו. כשהוא אמר לי את זה, אמרתי לעצמי בלב למה הוא אומר לי את הדברים האלה. אבל זה היה משהו שידעתי שאני צריכה לשנן טוב טוב ולזכור כי ידעתי שאני אצטרך להגיד את זה יום אחד, ובאמת לא הרבה זמן אחר כך אמ־ רתי את זה בלוויה שלו". איך את תזכרי אותו? "אזכור לעד את החיוך שלו, כמה טוב הוא היה ואת הרצון האמיתי ואולי קצת תמים לה־ פוך את העולם למקום טוב יותר. כולנו מנסים להמשיך בשבילו כי שי אהב את החיים. אני לא צריכה לשאול אותו בשביל לדעת שזה מה שהוא היה רוצה. שנמשיך ונשמח ואחרי שנב־ כה, נקום, נעמוד ונתמודד".

"כל הזמן דיברנו על

"באחת מהשיחות שהיו לי איתו, באחד מימי האפטר שהוא שוחרר הביתה, הוא פשוט בא ואמר לי שהוא לא מפחד מהמוות כי הוא מאמין שהחיים ממשיכים אחר כך" זה שנתחתן. לא יותר מדי מאוחר, אבל בגיל שאנחנו עוד יכולים לעשות מסיבה מרימה עם החברים שלנו. כשאנחנו עוד צעירים ורעננים"

תה ממנו. מיד התחילו לי רעידות ולחץ בגוף. כשחזרתי אליו הוא לא היה צריך להגיד לי יותר מדי. כשהוא אמר לי: 'מעיין', כבר הבנתי מה הוא רוצה להגיד". ומה איתך מאז? חלפה יותר מחצי שנה. "זו התמודדות יומיומית. בכל בוקר אני מס־ רבה לקום למציאות ששי לא נמצא בה. לה־ בין כל בוקר מחדש שהוא לא פה יותר. זה לא משהו שהבנתי איך אפשר להתמודד איתו. אני עדיין לא מעכלת את זה. בגלל שמאוד פחדתי עליו, פחדתי מקארמה רעה. בפעם האחרו־ נה שראיתי אותו נתתי לו ספר תהילים קטן וביקשתי שהוא ישים אותו עליו. קיבלנו אחר כך את הספר הזה עם כל הציוד שלו. אולי גם הייתי צריכה לחבק אותו קצת יותר חזק ולומר "זה לא רגשות אשם כמו השאלות מה היה אילו ואם הייתי עושה ככה אז היה קורה ככה ולמה דווקא הוא ואיך הכל התנהל, ומה היה אפשר לעשות אחרת. זה בעיקר סימני שאלה ושאלות שלא יהיו לנו עליהן תשובות אף פעם". לו שאני אוהבת אותו". יש לך רגשות אשם?

מעיין ואהבת חייה שי טרמין צילום: | ז"ל פרטי

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 26.7.2024