טבריה קרית שמונה 26.07.24

באחד מימי הלחימה הקשים בג־ בול הצפון קיבלו לוחמי האש בתחנה האזורית גליל-גולן בק־

ריית שמונה קריאה על חבר כיתת כוננות בקיבוץ מנרה שנלכד בביתו שעולה באש. "עלינו שני צוותים למנרה לחלץ אותו והצ־ בא עצר אותנו בדרך במחסום", משחזר רס"ל עופר לביא, "בסוף הצלחנו להגיע אליו אבל הוא כבר חיכה במקלט של כיתת הכוננות. משם המשכנו ללכת לכיוון הבית לראות אם צריך לעשות פעולות כיבוי, איך שהתקרבנו, פתאום ראינו את הרבש"ץ נשכב על הרצפה. אני ומפקד הצוות, שני גולנצ'יקים, עשינו גם פזצט"א על הרצפה, ואחרי כמה שניות חטפנו נ"ט לא רחוק מאיתנו". האירוע הזה הוא רק אחד מעשרות אירועים איתם מתמודדים לוחמי האש בגבול הצפון באוקטובר, תוך שהם מסכנים את 7 מאז ה חייהם בעבודה תחת אש. הם למעשה האנשים שבקצה שנחושים להישאר בחזית ולשמור על הבית. עכשיו הם מספקים הצצה למציאות הבלתי אפשרית שאיתה הם מתמודדים. יוצאים לכל קריאה רס"ל עופר לביא, מפונה מהיישוב צבעון לקדימה-צורן, נשוי ואב לארבעה עבד עד תחילת המלחמה בתחנה בצפת סמוך לביתו. מיד כשפרצה המלחמה הוא עבר לתחנה האזו־ רית בקריית שמונה שנמצאת במוקד האש. הימים הראשונים למלחמה התאפיינו בחוסר ודאות מוחלט, גם עבור לביא שפונה הרחק מביתו. "אנחנו כמפונים לא הייתה לנו קרקע יציבה מתחת הרגליים ולא היה לנו מושג מה קורה", סיפר, "אשתי הייתה בחודש התשיעי להריונה והתפנינו קודם לחיפה, לאבא שלי, כדי להיות קרוב יותר לבית החולים. עבדנו והייתי יותר 24/48 במקום 24/24 משמרות בעבודה ובדרכים מאשר בבית. לא ידענו איך להיערך למצב הזה. חודש אוקטובר היה גם סוף הקיץ וגם אז, כמו היום, הכל עלה באש בכל יירוט. אז עוד עבדתי בצפת ובעצם כל טיל שהגיע לכיוון צפת והסביבה ישר הפ־ עיל את כיפת ברזל והמיירטים האחרים ואנ־ חנו רצנו משריפת יער לאחרת, רק שאז זה היה פחות בכותרות כי כל העיניים היו על עזה. פתאום התחלנו לרוץ ביער עם שכפ"ץ וקסדה שנוספו על כל ציוד המגן שלנו, שזו תוספת שלא הקלה עלינו. בהתחלה נסענו עם הכבאיות תחת חיפוי של הצבא וחיפוי של אש טנקים ומקלעים ואנחנו עובדים ומכבים כדי שלא ייפגעו כוחותינו מהנפילות. עבד־ נו ממש בקווים של יראון, מנרה, מרגליות, אביבים ומשגב עם, כל היישובים שמטווחים ללא הפסקה". לאחר תקופה לא ארוכה כבר התרגלו לוחמי האש לשגרת החירום והפיקוד הוציא נהלים מסודרים לכל התחנות. "מאז שפרצה המלח־ מה יש עלייה בכמות האירועים, אבל זה יותר השינוי בתוכן, תמיד אנחנו מצילים חיים אבל עכשיו זה הופך להיות במצב מלחמה, לעבוד תחת ירי טילים", אמר רס"ל איציק סויסה, מפקד צוות כיבוי בתחנת קרית שמו־ , נשוי ואב לארבעה, תושב 43 נה. סויסה, בן שנה בכיבוי אש ומאז 13 אליפלט, עובד כבר

הלוחמים שנמצאים בחזית הצפון תשעה חודשים ברציפות

הם הראשונים להגיע לכל זירה של נפילת טילים ומאז פרוץ המלחמה נלחמו במאות שרפות ברחבי הגליל עכשיו, שלושה כבאים ‰ העליון מתחנה אזורית קריית שמונה, פותחים הכל בכנות יוצאת דופן האירועים שלא ישכחו, המאמץ ‰ הפיזי המתמשך, העייפות, המחיר האישי וגם: עד כמה הם חוששים לחיים שלהם במוקד האש

שפרצה המלחמה הוצב בתחנת קריית שמונה. "כשאתה כל כך לויאלי לתפקיד ועושה אותו מכל הלב, אז אין פחד", הוא אומר, "אני יוצא כי אני יודע שזו המשימה שלי. נערכנו הרבה לפני, גם בתור תחנה וגם כמחוז לאירוע הזה של המלחמה. כלוחמים של גליל-גולן אנחנו יודעים מה זה שריפות קוצים ושריפות חורש ויער. נערכנו כי ידענו שכל יירוט וכל רסיס יכול להדליק שריפה ענקית. אנחנו יודעים באיזו סכנה אנחנו נמצאים, אבל אנחנו סו־ מכים על הצבא והמפקדים שנותנים לנו את המעטפת הביטחונית. הם לא לוקחים סיכו־ נים, אנחנו מגיעים לנפ"ק, מחכים לאישור ומחכים לליווי, כולם יודעים שאנחנו יוצאים לאירוע". בין מיירטים לאזעקות , תושבת חצור הגלילית, 24 מאי פרץ, בת היא לוחמת אש בסך הכל שנתיים וחצי בת־ פקיד, לא הרבה זמן עבר מאז שהיא הוכש־ רה ועד שפרצה המלחמה. מה שמביא לה את הכוח להתמודד עם הלחץ הנפשי הוא התמיכה

דניאל דדון // צילום: אביהו שפירא

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

אביהו שפירא ‰ צילום: | איציק סויסה, עופר לביא ומאי פרץ בשער: אפי שריר צילום: | פרטי ‰ מנרה צילום: | שי טרמין ז"ל ומעיין גיל

6

26.7.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה