טבריה קרית שמונה 29.07.22

"בשנתיים הראשונות טיפלתי בה לבדי בעזרת הילדים שלי ולא חשבתי אפילו להביא מישהו שיעזור. כשהמצב שלה כבר התחיל להסתבך, נאלצתי לפנות לסיוע של ביטוח לאומי אבל היה סעיף בחוק שמנע ממני לקבל סיוע ונאלצתי להביא מטפלת על חשבוני. לאט-לאט היא עברה ממצב שהיתה הולכת על הלי ־ כון למצב שהיא הפסיקה ללכת בכלל ואז היא גם לא יצאה מהבית. כל ה'טיולים' לבתי חולים הפכו את הדבר הזה למשימה קשה ומפרכת, גם בשבילה, עד כדי כך שהיא ביקשה את נפשה למות". כחודש לפני שנפטרה התגלתה בגו ־ פה מחלת הסרטן שהכריעה אותה והיא הלכה לעולמה כשהיא מוקפת בבעלה, בילדיה ובבני משפחתה. "בימים האח ־ רונים לחייה התלבטנו אם לקחת אותה לטיפול בבית החולים, אבל היא סירבה בכל תוקף שנזמין לה אמבולנס. נאלצנו לקבל את ההחלטה הזו ולתת לה להיות בבית בימיה האחרונים. היינו סביבה שלושה ימים רצופים כולנו עד שהיא הלכה לעולמה". מה הבטחת לה לפני שהיא נפטרה? "הבטחתי לה תמיד לאורך כל הדרך שלא אעזוב אותה לשנייה. בצוואה שלנו כתבנו שנינו שמי שהולך ראשון משאיר לשני את הכל. זה מראה על האהבה שהיתה בינינו. הייתי לידה כל הזמן, הבנים התחילו לדאוג לי מאוד כי הם לא רגילים שאני מסתגר בבית. בשנה האחרונה לקחתי על עצמי את הטיפול בזקנים בקרית שמונה, שנה שלמה בה ־ תנדבות. כשהייתי שם הייתי מתקשר לשאול איך היא מרגישה ואם היא רוצה שאני אבוא. היא אפילו שמחה שהתנד ־ בתי. היא תמיד תמכה בי בכל מצב. מיד אחרי שהייתי חוזר מההתנדבות הייתי יושב ואוכל איתה ארוחת צהריים". איך אתה מתמודד עכשיו בלעדיה? "הילדים לא כל-כך נותנים לי לשקוע בעצב, הם רצים ויוצאים מכליהם לעשות הכל ואני מעכל את הדבר הזה ומנסה ללמוד לחיות את החיים האלה שאף פעם לא היו לי. אני כל הזמן בבליץ של קבלת אורחים וכשאני מחליט שאני רוצה לנוח אני נועל את השער והדלתות בבית ואז אני מרגיש ריקדנות גדולה. כל סנטימ ־ טר בבית מזכיר לי שפעם היתה פה גם בעלת בית ושותפה". איך אתם מתכוונים להנציח אותה? "אנחנו ננציח אותה בהרבה דרכים. אנחנו עושים הרבה דברים לזכרה שה ־ שתיקה יפה להם וגם עכשיו במהלך התקופה האחרונה עשינו כמה דברים כולל הבוקר שסיפקנו מזגן ענק למקום מסוים שהיה זקוק לו. אנחנו כל הזמן עושים חסדים ולא מפסיקים. אלו דב ־ רים שהשתיקה והצניעות יפה להם ומי שנעזר בהם יודע זאת היטב. יש לנו פה בחצר פינה שאמורה להיות לזכרה גם כן. אנחנו מתייעצים עם הבנים והנכ ־ דים איך לעשות את זה באופן שזו תהיה פינה שקטה בחצר שאליה כל הבנים והנכדים יגיעו ויכבדו וגם מי שיש לו מחלוקת או ויכוחים יידע שהמקום הזה הוא מקום מפלט שבו יושבים וחושבים על אנשים טובים ביניהם שוש, אמא שלי ואחותי, חושבים עליהם ומשתד ־ לים לנהוג כמותם".

"הבטחתי לה תמיד לאורך כל הדרך שלא אעזוב אותה לשנייה. בצוואה שלנו כתבנו שנינו שמי שהולך ראשון משאיר לשני את הכל. זה מראה על האהבה שהיתה בינינו. הייתי לידה כל הזמן, הבנים התחילו לדאוג לי מאוד כי הם לא רגילים שאני מסתגר בבית"

פרוספר אזרן השבוע. "הבטחתי לה שלא אעזוב אותה לשנייה"

הזוג אזרן בצעירותם

חוב. שתיהן היו מביאות אליי את רחשי הציבור באופן אותנטי ביותר. היא רצתה שאני אחשוב ואחליט לבד והיא סמכה על שיקול דעתי וטרחה להעביר לי דברים כהווייתם - בין אם הם היו רעים מאוד או טובים מאוד. זה העמיד אותי תמיד בפ ־ רופורציות הנכונות וזה הוכיח את עצמו בכך שאנשים בחרו בי שלוש פעמים רצוף, שיא שלא נשבר עד היום". מה היא אהבה לעשות בזמנה הפנוי? "לא היה לה זמן פנוי. היא החזיקה בית ברמה הכי גבוהה. גם אם הייתי צריך לה ־ תלבש שלוש פעמים ביום, הבגדים היו תמיד מגוהצים ונקיים. היא אירחה אנ ־ שים בבית, אנשים שאני הבאתי או אנ ־ שים שבאו לקבל סעד ומצאו אותה ולא אותי. היא אירחה אותם מכל הלב ונת ־ פרוספר עם אשתו שוש ז"ל בשנים האחרונות

שפרינצק לראות שהם בסדר. משם היא לאחותי הבכורה לראות שגם היא בסדר ורצה בחזרה לבית כשבדרך חזרה היא לא שכחה לדאוג גם לשכנים. זו אישה של ־ מדה לעבוד ב'פול גז' כל שעות היממה". רגעי הפרידה שנים מצבה הגופני החל 12 לפני להידרדר, והיא עברה ניתוח מעקפים בלב. בשנים האחרונות לחייה התגלתה בגופה סוכרת חמורה ולאחר מכן אנמיה. בכל התקופה הזו סעד אותה בעלה במסי ־ רות אין קץ. "לי היה קשה מאוד כי בפעם הראשונה בחיים הייתי פתאום מרותק ולא יכול לזוז", הוא מתאר איך השתנו חייו כמי שהיה רגיל בעשייה ציבורית,

נה להם עצות טובות. אני קיבלתי קהל פעמיים בשבוע בזכות זה שהיא אמרה לי שזה דבר חשוב לעשות. במקום שהם יבואו אליי הביתה, הם התחילו לבוא אליי למשרד. הבישולים שלה נודעו בכל העיר, תמיד סירים בכמויות. היא למדה מאמי ומאחותי הבכורה ובישלה באופן מושלם". מה נתן לה את הכוח לארח ולבשל? "אני חושב שהיא ראתה באילו היקפים אני עובד וזה נתן לה פרופורציות מה אדם אחד יכול לעשות ולכן היא עשתה. כשנפלו קטיושות על קרית שמונה ואני לא הייתי בבית, היא היתה רצה לחדר הביטחון עם שלושה ילדים קטנים ומ ־ דקות שיהיו לבד. בזמן 10 בקשת מהם הזה היא היתה רצה להורים שלי ברחוב

7

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 29.7.2022