טבריה קרית שמונה 29.12.23

עומרי ז"ל והדר אלבז

יובל האופטמן עם עומרי ז"ל

שורץ ז"ל ודורון יעקובי

כולנו בצבא וכל אחד היה במקום אחר ולוקח את זה אחרת". עכשיו מנסים החברים עם כל הקושי להמשיך הלאה, לזכור ולהנציח אותו. "אנחנו טוענים שהוא רואה אותנו", אומ־ רת האופטמן, "בגלל זה גם היה סופ"ש כל כך גשום, או שהוא בכה כי הוא כעס עלינו או שהוא בכה איתנו. אנחנו בטו־ חים שאם הוא היה רואה עכשיו את כל האנשים האלה הוא היה אומר 'די תפסי־ קו, אני לא רוצה שתבכו, פשוט תשמחו'. יש לנו כל מיני רעיונות להנציח אותו ועדיין לא התגבשנו על משהו. עומרי מאוד אהב לטייל ואני מניחה שנעשה לו משהו שקשור לטבע. בן דוד שלו אמר שיש מקום ליד הבית שלהם שהם רוצים לעשות ולקרוא לה 'הפינה של עומרי' ואנחנו נעשה גם משהו באזור. אנחנו מתכוונים גם להוציא ספר עם כל הת־ מונות של החבר'ה". "יש צוואה שגילינו עליה לפני יומיים", אומר חברו הדר אלבז, "נכנסנו לפרופיל שלו בווטסאפ והסתכלנו על הסטטוס האחרון שלו שבו כתב 'קדימה, הלאה'. בדצמבר 21 התאריך של הסטטוס היה , שזה שלוש שנים לפני ההלוויה 2020 שלו, זה היה רגע של צמרמורות. כל רגע, שנייה לפני שאנחנו מתפרקים פתאום קופץ לראש ה'קדימה, הלאה' עם הפרצוף העקום הזה שהוא היה עושה לנו. 'תמשיכו לא משנה מה'. מישהו מהצוות שלו הציע לעשות סטיקר עם המשפט 'אינתה עומרי' וגם ה'קדימה, הלאה' זה משהו שימשיך ללוות אותנו. אמנם הוא לא השאיר צוואה כתובה, אבל אין ספק שה'קדימה, הלאה' זה עם משמעות גדו־ לה מאוד". "אנחנו חבורה מאוד מגובשת. עומרי אמנם היה הדבק שלנו וכשהדבק מתייבש או מתפורר זה קצת קשה, אבל אנחנו מכירים אותו מאוד טוב ויודעים מה הוא היה רוצה", מסכמת יעקובי. "אנחנו כל היום ביחד עם המשפחה, עם ההורים שי־ רלי ותומר ועם האחים אלה ונועם, שהם משפחה שלנו לכל דבר ועם מאיה בת הזוג המקסימה, שכבר הפכה לחלק מהח־ בורה שלנו. אנחנו נהיה בשבילה עכשיו ולתמיד, וגם היא יודעת את זה".

ייגש לקצונה בסופו של דבר. השבוע הייתי אצל ההורים שלו ואמרתי להם שאני מסיימת את הקורס שלי בשבוע הבא ושאני מתכוונת להביא להם את הדרגות שלי, כי מבחינתי הן הדרגות של עומרי". מה הדבר שהכי תזכרו ממנו? האופטמן: "בעיקר את הפרצופים שהוא היה עושה. היו לו כל מיני פרצופים, שכל מי שמכיר אותו יודע על מה אני מדברת. הוא פשוט היה הדבק שלנו והגורם המ־ לכד, אם הוא היה לא מגיע זה היה נראה לגמרי שונה. אני אזכור את האווירה הקלילה שלו, שהוא היה זורם על הכל. הוא כל כך אהב את כולם. הוא לא דפק חשבון, עשה מה שטוב לו ומה שטוב לנו, פשוט ילד של אהבה. הוא נכנס ללב שלנו, לכולנו יש חור בלב בצורה שלו וזה לא ישתנה בחיים". הבשורה הקשה על נפילתו של עומרי היכתה את חבריו בהלם. "אני שמעתי על זה בטעות, דיברתי בטלפון ומישהו זרק לי על זה משהו, והלב שלי נפל לתח־ תונים", נזכר עציוני. "ניסיתי להתקשר לכל כך הרבה אנשים שיאמתו את הידי־ עה, ואז דורון יעקובי התקשרה לכל אחד מהחבר'ה וסיפרה לו את הבשורה. חרב עולמנו. נפגשנו באותו ערב אצל אבא של דורון, ופשוט שתינו ובכינו עד לפ־ נות בוקר". "אני הייתי במילואים בחמ"ל המ־ בצעי ואחד החברים הטובים התקשר אלי ושאל אותי עם שמעתי מה קרה", מספרת יעקובי. "אמרתי לו שזה נשמע לי לא הגיוני ושאני בודקת. התקשרתי לאבא שלי והוא אישר לי את הידיעה שעומרי נפל. זה היה שוק מוחלט, אני עד עכשיו לא יודעת איך להגיב לזה. יצא לי להתעסק במילואים בנפגעים, זו עבודה שדורשת קור רוח ואיפוק עם כל הקושי שבדבר. אלו אנשים שאני מכירה, והיה ניתוק רגש מוחלט מה־ סיטואציה. גם פה הבנתי שאני צריכה להעביר את הבשורה המזעזעת לחב־ רים בצורה הכי רגישה אבל הכי חדה. לא להשאיר טיפה של ספק ומצד שני לראות שהם מוקפים באותו רגע ויש להם על מי לשים את הראש. בסוף

החוויות הטובות שעבר. הוא אמר בת־ חילת המלחמה שיחזור לגור בבארי כדי לשקם את הקיבוץ. זה היה אירוע מאוד מטלטל בשבילו. אנחנו החברים מאוד דאגנו לו שהוא ייקח את זה קשה, אבל הוא לקח את זה יחסית בסדר עד שקרה מה שקרה". גם אחרי סיום לימודי התיכון המשי־ כה החבורה לשמור על קשר ולהיפגש לעיתים קרובות. האופטמן מספרת על המפגש האחרון ביניהם ועל התחושה הרעה שהייתה לה. "היינו שנינו בקו־ רס קצינים ויצא לנו לשבת ביחד בע־ רבים. אחרי שהתחילה המלחמה חזרתי מהגנ"ש והוא חזר מהפוגה בלחימה. אמרתי לו 'עומרי בבקשה, רק אל תיכ־ נס לקיבוץ בארי', לא רציתי שהוא יראה את כל מה שקורה שם – והוא הביא לי חיבוק שנמשך שבע דקות. כאילו הרג־ שנו משהו רע ולא ידענו מה. לפני האסון אבא שלו אסף מכתבים מכל המשפחה והחברים ששלחנו לו לעזה, וכתבתי לו מכתב שהתפרש לגמרי אחרת אחרי שהוא נהרג. הוצאתי את הלב שלי שם במכתב וכתבתי לו 'תראה איפה אנחנו ואיפה אתה'. לגמרי התכוונתי למלחמה ולא לשום דבר אחר, ועכשיו המשפט קיבל תפנית אחרת". עציוני מספר על הפגישה האחרונה ביניהם: "זה היה לפני חודש, הוא היה עם חברה שלו מאיה וישבנו אצלו. הוא לא אמר לכמה זמן הוא הולך ובסוף הערב אמר לנו 'נתראה עוד חודש וחצי'. אמר־ תי לו 'אוהב אותך, שמור על עצמך', והוא אמר לי 'אל תדאג'. הוא היה אמיץ ולא פחד מכלום. גם כשהוא נפצע וחטף כדור ביד באותו יום שהוא נפל, הוא המשיך להילחם. רצה לתת הכל". הצוואה המצמררת עומרי ז"ל תכנן ללמוד רפואה יחד עם בת זוגו מאיה, חלום שכבר לא יזכה להגשים. "הייתה לו התלבטות אם לה־ משיך לקצונה והתלבטנו על זה יחד, כי עומרי ממש רצה ללמוד רפואה", מספ־ רת האופטמן, "אבל כולנו ידענו שהוא

מונה שלו. היינו עושים ישיבות אצלו במרפסת ובחצר שלו. הוא היה הכוכב של החבורה, שריכז סביבו את כולם. הכל התחיל ונגמר אצל עומרי. אם הוא לא היה מגיע בסופ"ש, זה היה מבאס". שנת שירות בבארי התחביב העיקרי של שורץ ז"ל היה כדורגל. הוא היה אוהד מושבע של הפו־ על ת"א ושיחק בקבוצת הנערים של הפועל חיפה. "הכדורגל דרש השקעה ולהפחית מחיי החברה, והוא הבין שזה פחות בשבילו למרות שהוא היה הכי טוב בקבוצה", מספר עציוני, ששיחק אתו בקבוצה. "הוא החליט שהוא עוזב את הכדורגל והלך לתנועת הנוער של שדמות דבורה כדי להדריך ילדים. הוא רצה לעשות דברים יותר ערכיים, תמיד היה מנהיג וכריזמטי בטירוף, כולם הק־ שיבו לו". דורון יעקובי מכפר קיש מספרת על החוויות המשותפות שצברו בילדות. שנים, מכיתה א' 16 "אני ועומרי חברים ועד היום. היינו משחקים אחרי בית הספר במושב, והיינו נפגשים לערבי פיצה בימי חמישי שעומרי היה בדרך כלל מהמארגנים שלהם. גם אחר כך כשהת־ בגרנו בתיכון ובחטיבה לא היה יום שלא הייתי רואה אותו ומדברת אתו. תמיד היה מתייעץ איתי ומשתף אותי, ואותו דבר אני אליו, מתקשרת ומתייעצת אתו. זה התבטא במסיבות שהיינו יוצאים ביחד והתנסויות ראשונות של אלכוהול ופעם ראשונה שאחד מאיתנו עישן סיגריה, הכל היה יחד. כל הזמן אנשים רצו להיות לידו. כל הבנות בכיתה היו מאוהבות בו וכל הבנים רצו להיות חברים שלו. הוא היה תמיד מרכז העניינים. הוא היה עושה אצלו ערבי סרט, ימי הולדת מושקעים ומזמין אליו את כל הכיתה. היינו כיתה מאוד מגובשת ועד היום אנחנו החברים הכי טובים. עם השנים התווספו עוד חב־ רים ואנחנו חבורה מאוד גדולה ומגוב־ שת. גם אחרי התיכון, כשהוא יצא לשנת שירות בקיבוץ בארי, המשכנו לשמור על קשר. תמיד דיבר על כך שזו אחת

תומר עציוני: "אני שמעתי על זה בטעות, דיברתי בטלפון ומישהו זרק לי על זה משהו, והלב שלי נפל לתחתונים. ניסיתי להתקשר לכל כך

הרבה אנשים

שיאמתו את הידיעה, ואז דורון יעקבי

התקשרה לכל אחד מהחבר'ה וסיפרה לו את הבשורה"

11 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 29.12.2023