טבריה קרית שמונה 29.12.23

עד כמה הוא חסר לך עכשיו? מתי אתה נזכר בו ומתגעגע? "הוא חסר מאוד. היינו אומנם פיזית רחוקים קילומטר, אבל היינו מתכתבים 200 יותר מ הרבה בעיקר על דברים טכניים. כל פעם שהוא היה עולה צפונה הוא היה עובר אצלי נו וכל פעם שהייתי נוסע דרומה הייתי קופץ אליו לביקור בבית או במוסך. בחודשיים האחי רונים אני מוצא את עצמי הרבה פעמים נתקל באיזשהו עניין או בעיה ואז אני אומר לעצמי: 'רגע, אני אצלצל לאביב לשאול אותו', ואז אני נזכר בעצם שזה כבר לא רלוונטי". איך ליאת מרגישה עכשיו? איך היא והיל־ דים מתמודדים? "אני נזהר שלא לחטט יותר מדי, אבל ממה שאני רואה אני מסתכל בהערצה איך היא מתמודדת עם הסיטואציה: זה גם לחזור משבי כזה וגם לקבל כזאת בשורה, היא ממש רגוי עה ושקולה, אני לא יכול לדעת מה עובר לה בראש, אבל היא מתמודדת בגבורה. הילד הגי דול כבר חזר לקיבוץ לפני כחודש. הוא עובד שם במטעי האבוקדו ובמוסך ואיפה שצריך". למה הוא עשה את זה? זה היה סוג של ני־ צחון בשבילו? "כי זה הבית שלו והוא חוזר הביתה. הוא לא מכיר בית אחר. דווקא עכשיו בטוח שם, יש הרבה כוחות צבא. יש מדי פעם רקטות אבל עכשיו נאבקת המשפחה להחזיר את גופתו של אביב ז"ל כדי שיהיה ניתן לקבור אותו בקבר ישראל, אבל לא בכל מחיר. "אנחי נו נשמח אם יחזירו את הגופה, אבל אני לא הייתי רוצה ואני מרשה לעצמי לדבר גם בשמו של אביב – שאף חייל יישרט וגם שלא ישחררו אף מחבל בשביל הגופה שלו. אני בטוח שאביב לא היה רוצה שחיילים יסתכנו בשביל להחזיר את הגופה שלו". מתי הייתה השיחה האחרונה ביניכם לפני האסון? באוקטובר. אני 7 "באותו שבוע של ה הייתי כמה ימים לפני כן בנסיעת עבודה לארצות הברית ואביב ביקש ממני להביא לו מכנסיים ועוד כמה דברים. עוד לא הספקתי להביא לי אותם והם נשארו פה בשקית אצלי בארון. השיחה האחרונה שלנו הייתה על הדי ברים שהבאתי לו". מה עוד עוזר לך להתמודד עם הכאב בת־ קופה הזאת? "אני פשוט מדחיק. אני משתדל שלא לחי שוב על זה. אני מוצא לעצמי כמה דקות ביום לפני שאני נרדם, אני שוכב במיטה עוצם עיי ניים וחושב עליו קצת יותר. מעבר לזה במהי לך היום אני משתדל להיות עסוק כל הזמן בדברים אחרים. ברור לי שמתי שהוא אני אצטרך להתמודד עם זה בצורה יותר רצינית אבל אני בוחר שלא לעשות את זה כרגע". יש בך כעס על המחדל שקרה? "אין בי כעס, יש בי איזושהי אכזבה, אבל ברור לי שזה לא נעשה בכוונה, שזו הייתה תפיסה מוטעית שכל המערכת הייתה שבויה בה. אני לא יכול לבוא בטענות לאף אחד כי גם אני הייתי שבוי באותה תפיסה בדיוק. כולם חשבו שלחמאס לא כדאי, שאין לו אינטרס לריב איתנו כי יש לו יותר מדי מה להפסיד. אני לא כועס על אף אחד ובטח לא על הדרג הביטחוני. נכון שזו פשלה מטורפת אבל כמו שאני רואה את זה הפשלה הכי גדוי לה הייתה המודיעינית. העניין שהם הצילו אותנו מהרבה מאוד דברים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם, ובפעם האחת שהם נכשלו זה היה כישלון מאוד כואב". זה היה להם תמיד". אין בו כעס

"אביב מאוד אהב את הודו. הוא ניסה הרבה זמן לשכנע את אחי ואותי לבוא אתו לטיול אופנועים בהודו. שנים נפנפנו אותו בכל מיני תירוצים ובתחילת השנה נשברתי ואמרתי לו אני איתך. בדיעבד לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי מפספס את החוויה הזאת איתו" "אני לא כועס על אף אחד ובטח לא על הדרג הביטחוני. נכון שזו פשלה מטורפת אבל כמו שאני רואה את זה הפשלה הכי גדולה הייתה המודיעינית"

רונן אצילי. "הבית שלהם היה שרוף בצורה מאוד קשה"

הייתי מפספס את החוויה הזאת איתו". כמנהל המוסך והמסגרייה בקיבוץ ניר עוז, אביב היה איש מאוד טכני אבל, מעבר לזה הוא גם היה איש של אנשים", מספר רונן על המיוחדות של אביב ז"ל, "הוא היה מתחבר כמעט לכל אחד, אנשים ממש עניינו אותו. כשהיינו בהודו הסתובבנו שם שלושה שבועות על אופנועים ומה שהיה מדהים אצלו שכל מוכר או קיוסק שהיינו עוצרים אצלו הוא מיד היה מדבר איתו. היה חשוב לו לדעת מאיפה הוא, מי המשפחה שלו ועל המאכלים שלהם. הוא היה מתעניין כמעט בכל דבר אבל בעיקר באנשים ובגלל זה היו לו הרבה מאוד חברים".

לזה חודשיים. פשוט חזרתי חודשיים אחורה. מבחינתי זאת לא הייתה הפתעה, זה לא נפל כרעם ביום בהיר, הייתי די מוכן לזה". עכשיו רונן נאחז בזיכרונות המשותפים הרבים עם אחיו הצעיר אביב ז"ל, שהקשר ביניהם היה מיוחד במינו. רק בתחילת השנה הם נסעו לטיול אופנועים בהודו, מה שהתבי רר כחוויה המשמעותית האחרונה שלהם יחד. "אביב מאוד אהב את הודו. הוא ניסה הרבה זמן לשכנע את אחי ואותי לבוא אתו לטיול אופנועים בהודו. שנים נפנפנו אותו בכל מיני תירוצים ובתחילת השנה נשברתי ואמרתי לו אני איתך. בדיעבד לא הייתי סולח לעצמי אם

דדים שלא יראו אף אחד בדרך, זה היה כמו מבצע צבאי", סיפר רונן, "בהתחלה ליאת נפגשה רק עם שלושת הילדים שלהם שחיי כו לה בחדר, אחר כך נכנסו ההורים שלה ואחותה. אנחנו – אמא שלי, אני ואשתי היינו אמורים להיכנס בגל השלישי, אבל עוד לא הספקנו אפילו להיכנס והיא פשוט יצאה החוצה ופגשה אותנו. היא לא רצתה להישאר לשכב במיטה. היא יצאה אלינו החוצה והיו שם במסדרון חיבוקים ונשיקות. עמדנו רבע שעה וקשקשנו איתה קצת ואחר כך שחררנו אותה לישון. זאת הייתה פגישה מאוד מרגי שת. נרגענו לראות כמה חזקה היא הייתה". כשראית אותה זה עורר בך תקווה שאביב בחיים? "כן, אם אחרי יומיים שלושה כבר ידעתי שכמעט בטוח שהוא לא חי – בכל החודשיים שעברו לאט-לאט התקווה התעוררה וגדלה. לא הייתה שום סיבה לוגית, זה פשוט קרה. והעובדה שליאת חזרה הפיחה עוד רוח אופי טימית והתקווה עוד יותר גדלה. אבל בערך י � שעות אחרי שהיא חזרה קיבלנו את היד 122 עה שכבר יש הוכחה חד-משמעית שאביב לא בין החיים". איש של אנשים ההודעה על הירצחו של אחיו טלטלה את רונן. "זה היה מאוד קשה אבל התכוננתי

קיבוץ ניר עוז | אחרי הטבח צילום: גדי קבלו

13 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 29.12.2023