טבריה קרית שמונה 5.1.24

חינם לקוראי "ידיעות אחרונות" ˆ יום שישי, כ"ד בטבת תשפ"ד 05.01.24 ˆ טבריה, קרית שמונה, צפת, יישובי עמק הירדן, הגליל התחתון, הגולן והגליל העליון

הקמפוסים יישארו ריקים, המרצים והעובדים לא יגיעו מנכ"ל ‰ כי הם מפונים והסטודנטים ילמדו מרחוק מכללת תל חי אלי כהן ממטולה נערך לפתיחת שנת הלימודים בצל המלחמה ובטוח שכמו עוף החול הם יחזרו ויצמיחו שוב את 4 // דניאל דדון ‰ הגליל העליון לא נשאיר את המילואימניקים מאחור"

יוצר החיות עם פסל שהוצג בקיוטו שביפן שגם זכה בפרס וחלום להציג בניו יורק לא MOMA – יצירה ב פלא שדורי שניר מקיבוץ

צפת חברת 'סגל הסעות' הפסיקה להסיע את תלמידי החינוך המיוחד: "העירייה חייבת לנו כסף" 12 // עמק הירדן פרידה משרה חקלאי ז"ל מכנרת, אם הבית המיתולוגית של בית ספר נעמי שמר שהלכה 96 לעולמה בגיל 12 //

בית זרע הוא אחד האמנים המבטיחים 16 // בארץ

משפחה בחזית האבא סא"ל במיל' איתי מפקד על בסיס נעורה, הבת סרן שחר ע. קמש"ח בחטיבה והבן סמ"ר שי לוחם ניוד 7 ‰ שנכנס ויוצא מרצועת עזה כך מסייעת משפחת קורין מגן 10 // נר למאמץ המלחמתי

אריאל שטרן ז"ל דניאל פורת ז"ל

אורי מלול ז"ל

שנה ל'אסון הנערים מכפר בלום' אלי בן זקן מקריית שמונה, פרמדיק מד"א, חוזר לזירת התאונה הקטלנית ומספר על הקשר המשפחתי לטרגדיה 6 // שזעזע מדינה שלמה

050-589-4177 | 04-659-0874 | , עפולה 22 אוסישקין רהיטי ולדמן יריד מזרנים - פולירון

תוצרת הארץ משדר הבוקר לחקלאי הצפון -ה ימים א 06:00-07:00

עיצוב: טל וייצמ

רדיו שנוגע

91.5 FM96

∞µ≤≠µ∞∞π∂π∂

2

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

מתחילים את השנה עם טן אלקטריק

50" מסך אקאי SMART 4K

מייבש כביסה ק"ג קונדנסור 7 ללא צינור

ז 1,390 LG 65" מסך SMART 4K

ז 1,390

DRY7

AK50

מכונת כביסה ק"ג 8

ז 1,390

ז 3,290

כל מוצרי החשמל באספקה מיידית

8K100

UR8006

85" מסך סמסונג ענק‏ SMART 4K יבואן רשמי סמ-ליין

תנור משולב רחב, טורבו

להזמנות 052-5693702

ז 5,999

ז 1,490

SS66

85AU7100

שואב אבק APEX

מקפיא/מקרר שוכב ליטר 300

נינג'ה גריל מקס פרו

תנור חימום קליפסו 2500W

ז 349

ז 1,690 מקרר באוכנט דלתות 4 נירוסטה ז 5,490 תנור חימום ספירלות 4 2600W

ז 1,290 XL נינג'ה גריל

ז 269

. מוגבל ליח' אחת ללקוח 11.1.24 התמונות להמחשה בלבד,המחיר אינו כולל הובלה/התקנה,ט.ל.ח, תוקף המבצעים עד

L2266

AG65

APV51

CF300

מקרר הייסנס ליטר 520 התקן שבת מובנה

מכונת קפה לורנצו כולל מקציף קפסולות במתנה 100 +

ז 599 שואב אבק V12 דייסון אבסולוט

ז 999 מעבד מזון פיליפס

פטריית חימום נירוסטה 3000w ז 3,690

RD67

LORENZO

AG55

BQ92

ז 2,490

ז 299

ז 599

ז 299

NA2600

V12

HR7320

ATL2615

נט אלקטריק סניף צפת, בית מימון מול בנק דיסקונט 13 ' העלייה ב 04-6970535 8:00-13:00 ' ג',ו 16:00-19:00 ,8:00-14:00 ' ש. פתיחה: א',ב',ד',ה חנות שומרת שבת

נט אלקטריק סניף חצור, א.ת. חצור הגלילית 36 הכניסה מצומת מחניים-המסגר 04-6802026 ,04-6802025 9:00-14:00 ' ו 9:30-20:00 ' שעות פתיחה: א'-ה חנות שומרת שבת

3

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

נעשה שיעורי השלמה לחבר'ה מהחזית מנכ"ל מכללת תל חי בריאיון מיוחד: כשהוא מפונה מביתו במטולה, אלי כהן נערך לפתיחת שנת הלימודים ‰ הכי רחוקה ממה שהכיר עד כה הקמפוסים יישארו ריקים כי הם חשופים לירי נ"ט של חיזבאללה ואלפי אך למרות ‰ הסטודנטים ילמדו מרחוק הקשיים והאתגרים שמדירים שינה מעיניו הוא משוכנע שמשהו טוב ייצא לבסוף מהתקופה הזו

מדינה במלחמה סטודנטים בחזית

/ דניאל דדון // צילומים: אביהו שפירא /

בעוד שבמכללות ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ פתחו השבוע את שנת הלימודים האקדמית, במכללה האקדמית תל-חי בגליל העי ליון המצב רחוק מלהיות אידיאלי: בנייני הקמפוס שנמצאים בשטח החשוף לירי טילי נ"ט של החיזבאללה, סגורים ומסוגרים; רבים מהסטודנטים ואנשי הסגל תושבי הגליל העליון והסביבה פונו מבתיהם ואם כל זאת אינו מספיק חלק גדול מהם גם משרת בשירות מיי לואים פעיל. הסיטואציה המורכבת הזו מזמנת קשיים ואתגרים רבים איתם מתמודד מנכ"ל המכללה אלי כהן שמי צהיר כי על אף המצב, שנת הלימודים י � בינואר בלמ 14 מתוכננת להיפתח ב דה מרחוק. "אם נאחר את התאריך, זה עלול לגרום לביטול הסמסטר. אנחנו נפתח את שנת הלימודים מתוך אמונה שהצבא והמדינה יעשו את מה שצריך כדי שהביטחון יחזור לאזור וכולנו נוכל לחזור הביתה ולקיים חיים נורמליים", הצהיר כהן. אזור מפונה קמפוס קריית שמונה של המכללה ו � סט 6,000 האקדמית תל-חי מונה כ- 1,000 דנטים ואנשי סגל, מתוכם כ בשירות מילואים. בנוסף, הרוב המכריע הכולל אלפי סטודנטים וחברי סגל ועוי בדי המכללה מפונים מביתם ומפוזרים בארץ בדירות ובתי מלון "קהילות הסי טודנטים הגדולות שלנו ישבו בקריית

שמונה, מטולה וכפר יובל ואלו בדיוק היישובים שפונו בתחילת המלחמה", אמר כהן. כהן, תושב מטולה ובן קריית שמונה, פותח את שנתו התשיעית כמנכ"ל המי כללה עם אתגר לא פשוט לפתוח שנת לימודים במכללה שלמעשה היא סגורה. "הקמפוסים שלנו בקריית שמונה כרגע סגורים כי אין אפשרות לקיים פעילות בקריית שמונה בתקופה הקרובה. זו סיי טואציה מורכבת כי העובדים והמרצים לא נמצאים במקומות הטבעיים שלהם". כחלק מהפתרונות בהתמודדות עם המצב שונה לוח השנה האקדמית וזה האתגר הראשון שניצב בפתחו של כהן. "שינינו את לוח השנה כדי שנוכל לפי גוש כמה שיותר מילואימניקים שיוכלו להשתחרר ממילואים ולחזור ללימודים. משכנו את הזמן הכי שאפשר ועד הרגע האחרון מבחינתנו שבו ממנו והלאה לבטל סמסטר ולא רצינו שהסטודנטים יפסידו סמסטר". האתגר הנוסף הוא לקלוט במהי לך הסמסטר את הסטודנטים שיחזרו ממילואים, ולא רק הם, אלא גם בני ובי נות זוגם שבעורף שגם הם חיים במקום מורכב. "זה מחייב אותנו לתת הרבה פתרונות יצירתיים ולא שגרתיים שיי חזרו בזמנים שונים ויעמדו כל אחד מהם תחת אתגרים שונים. זה אתגר מורכב מאוד ולשמחתי חברי הסגל שלנו נרי תמים לסיפור הזה ובונים מערכת ומי ערכת השלמות לקורסים כדי שאנשים שמצטרפים מאוחר יוכלו ללמוד את

הקורס, כי לתפיסתנו בסוף השנה כל הסטודנטים צריכים ליישר קו, כולל אלו שיחזרו ממילואים. אסור לנו להי שאיר את החבר'ה שיחזרו מהמילואים מאחור". אנחנו נחזור המצב הביטחוני גם הוא מדאיג, שכן אחד מטילי הנ"ט שירה החיזבאללה כבר נפל בשטח המכללה אך לא גרם נזק. "החיזבאללה לא חסכו מאיתנו וזו בהחי לט אופציה שיכולה לקרות. אנחנו חלק מקריית שמונה שהופכת להיות בתקופה האחרונה במוקד הירי של חיזבאללה, אבל אנחנו אנשי האזור חזקים ולהערי

כתי גם הסטודנטים שלנו חזקים ורואים את זה במספר אנשי המילואים שלנו. זה קשה ומאתגר אבל אנחנו נחזור". אתה מעדיף שתהיה מלחמה גדולה שבה ישראל תמוטט לגמרי את יכולות החיזבאללה? "משהו צריך להיות, אבל זה צריך להיות בדרך שהיא ברת אכיפה. אני לא רוצה עוד מלחמה אבל אי אפשר לסיים את זה באיזשהו הסכם שאף אחד לא מתכוון לממש אותו. אפשר לדבר על אבל עם הבהרות ודרכי 1701 החלטה אכיפה מאוד ברורות. זה אומר שמדינת ישראל מתחייבת להרוג איש חיזבאללה שיימצא בשטח הסמוך לגבול כי אחרת אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב

הקמפוס הריק

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

באדיבות המשפחות ‰ צילומים: | אביהו שפירא ‰ הנערים צילום: | אלי כהן בשער: אביהו שפירא צילום: | דובר צה"ל ‰ דורי שניר צילום: | משפחת קורין

4

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

אלי כהן בביקור במכללה. מספר גבוה של משרתי מילואים

"כבן קריית שמונה לעבור בעיר ולראות אותה שוממה, ואחרי זה להגיע לקמפוסים – שזה הזמן "לתל-חי למעשה אין קמפוסים לחזור אליהם, אני שומע כל מיני תלונות של מכללות במקומות אחרים, אבל להם יש קמפוסים לחזור אליהם, אבל בתל-חי רוב הסטודנטים ואנשי הסגל מפונים"

שהוא הולך לקדם את הנושא הזה. במשך שנים אמרנו שאנחנו לא רוצים רק לשאת את הכותרת המכובדת הזו של אוניברסיטה אלא כי יש לנו תפקיד והוא לשרת את הצמיחה של הגליל המזרחי כולו ושל קריית שמונה. זה מה שמנחה אותנו לאורך כל הדרך כי לאוניברסיטה יש אפקט הכי משמעותי שיכול להיות בצמיחה של פריפריה וביצירה של מקו־ מות תעסוקה איכותיים בתוכה ובסבי־ בה. זהו בדיוק התפקיד שלנו, לא לייצר עוד אוניברסיטה, אלא לייצר מנוע צמיחה שהוא אוניברסיטה לגליל המ־ זרחי ולגליל כולו". איך אתם נערכים בהיבט הזה? "אנחנו עובדים על זה שנים ומשקי־ עים הרבה מאוד במחקר עם מכון המ־ חקר מיגל שיש לנו הסכם חינוך אתו. יצרנו דרך העבודה המשותפת מצב של קליטת חוקרים בתנאים של אוניברסי־ טה. חוקר שנקלט אצלנו נדרש לעבוד יותר קשה אפילו מאוניברסיטה כי הוא עובד בתנאים של מכללה, אבל נדרש להביא תפוקות של אוניברסיטה. לש־ מחתנו אנחנו מגייסים אנשים מצוינים ומייצרים מערכת. לראיה כל האקו סיסטם של הפוד-טק שמדברים עליו בגליל המזרחי ובכלל לא היה נוצר אילולא היו יושבים פה תל-חי ומיגל, שמייצרים ידע וכוח אדם שמתאים לת־ עשייה איכותית ומתקדמת". כבן קריית שמונה מה דעתך על ההתבטאות מעוררת המחלוקת של זאביק זוויגי שמתמודד למועצה, כי אם המכללה תהפוך לאוניברסיטה, קריית שמונה תשנה את הצביון שלה ויכולה להפוך לכפר ערבי? "זו אמירה גזענית. אני חושב שאין מקום לאמירות ששמות בצד חלק מהח־ ברה הישראלית. תל-חי גם היום עומדת 80 אחוז לא יהודים ו- 20 על יחס של אחוז יהודים שזה המרקם הישראלי ותל-חי כל הזמן פעלה להיות המרקם הישראלי. אנחנו צריכים לראות איך החברה הערבית משתלבת בתוך ישראל ולא מתרחקת מהחברה הישראלית. אנ־ חנו נקפיד לשמור על איכות והשילוב והבנייה של המערכת תהיה כזו שהיא לא משנה את הצביון של קריית שמו־ נה אלא מצמיחה גם במובן החברתי את קריית שמונה וכל האזור. יחד עם זאת אנחנו גם תופסים את עצמנו כמוסד ישראלי מובהק שמתעסק בחברה וב־ כלכלה הישראלית ומחזק את הביטחון שלנו, לראיה - כמות המשרתים אצלנו במילואים".

משיך לעבוד בא לידי ביטוי בכך שנאמר שסטודנטים בתל-חי ובספיר לא ישלמו שכר לימוד אלא שכר הלימוד שלהם יועבר על ידי הות"ת למכללות. זה תמ־ ריץ כלכלי לסטודנטים שגם עונה על הרבה חששות שהיו לנו". תקום אוניברסיטה כהן שמשתייך גם לצוות החירום של מטולה מגיע לביתו לא מעט, אך הוא וזוגתו מתגוררים כרגע בראש פינה. ההרגשה לראות את העיר קריית שמונה ואת המכללה ריקה ומסוגרת לא נעימה בעבורו. "כבן קריית שמונה לעבור בעיר ולראות אותה שוממה, ואחרי זה להגיע

לקמפוסים – שזה הזמן שבו הם צריכים להיות תוססים, זה נורא. וזה נורא להגיע למטולה ולראות את הכבישים ההרוסים ואת הבתים שנפגעו. שמעתי על יחי־ דה חדשה שהוקמה בשם 'עוף החול' וגם אנחנו כמו עוף החול: אנחנו נקום ולא רק שנחזור לתפקד אלא גם נצמח עוד יותר". כשכהן אומר צמיחה הוא מתכוון לה־ חלטה שהתקבלה לאחרונה על הקמת אוניברסיטת הגליל בקריית שמונה שהולכת להיות האוניברסיטה הבאה של ישראל. המכללה באמת תהפוך לאוניברסיטה או שכולם עובדים עלינו? "בוודאי, לשמחתי השר קיש הודיע

באוקטובר". 6 ב הממשלה מפצה אתכם כספית על המצב הזה? "ייאמר לזכותה של יו"ר הוועדה, צוות הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה ושר החינוך שנתנו לנו תשובה מאוד מכובדת בסוגייה של משרתי מילואים ששומרת את הביטחון הכלכלי של המוסד בתקופה שבה חטפנו את המכה הכי קשה מבין כל המוסדות. לתל-חי למעשה אין קמפוסים לחזור אליהן, אני שומע כל מיני תלונות של מכללות במקומות אחרים, אבל להם יש קמפוסים לחזור אליהם, אבל בתל-חי רוב הסטודנטים ואנשי הסגל מפונים. התמריץ של המערכת כדי שתוכל לה־

שבו הם צריכים להיות תוססים, זה נורא"

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

צילום: אלבום משפחתי

צילום: אלבום משפחתי

צילום: אלבום משפחתי

ביום שישי לפנות בוקר ק � נקרא אלי בן זקן מ 2023 בינואר 13 ק ־ה ריית שמונ , פרמדיק במגן דוד אדום, לזירת תאונת דרכים קש בכביש בגליל עליון. שום דבר 9779 לזירת תאונ, גם שנות ניסיונו 30 לא באירועים קשים ומורכבים עם פצוק עים ו רוגים - קביק עת מותו של אורי מלול ז"ל מקיבוץ כפר בלום, בן של בת דודתו. באותו ליל מלול ז"ל ושני חבריו דניאל פורת ואריאל שטרן , איבדו את 17 ו- 16 זכרם לברכ , בני חיי ם בתאונ טרגית כשרכבם תנגש חזיתית ברכב אחר. תאונ ש כת ב לם את תושבי כפר בלום, אזור ו מק דינ כול. פרמדיק מד"א שטיפל באירוע מדבר במלאת שנה לטרגדיה: הייתי בתאונות קשות, אבל בכזו לא יצא לי להיות" אורי מלול ז"ל אריאל שטרן ז"ל דניאל פורת ז"ל לא כין אותו למ שיצק טרך ל תמודד כשיגיע דניאל דדון

אסון הנערים מכפר בלום

החברים הטובים אורי מלול, דניאל פורת ואריאל שטרן זכרם לברכה נהרגו בינואר אשתקד בתאונת דרכים עכשיו אלי בן זקן, ‰ קטלנית שזעזע מדינה שלמה שהגיע ראשון לזירת האירוע, חוזר לראשונה ללילה , למראות שלא מרפים ממנו עד 9779 הארוך בכביש היום, לרגע בו הבין שאחד ההרוגים שקבע את מותו, אורי ז"ל, הוא הבן של בת דודתו ועל איך אפשר לחסוך הרבה חיי אדם בכבישים

"אני לא בחור טראומטי מטבעי, זה קשה אבל אני מבין כשאני מגיע לזירה כזו שאני צריך לעשות את מה שלימדו אותי בצורה הטובה ביותר ולנסות להציל כמה שיותר חיים"

6

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

| זירת התאונה צילום: כב"ה צפון

גדול באזור שלנו. הורים צעירים שכולם מכירים את כולם ובטח שאחד מהם הוא בן של בת דודה שלי. אני גם מכיר טוב את אסף שטרן, אבא של אריאל ז"ל. הלי כתי לשלוש הלוויות". מה זה עושה לך כשאתה עובר בכ־ ביש הזה היום? י � פעמים בשבוע ומסלול הר 5 "אני רץ צה שלי בכביש הזה. בהתחלה זה היה קשה, אבל החיים ממשיכים". במהלך השנה עשו פעולות הנצחה לזכרם? "שלומי בן הדודה שלי החיה את בית הכנסת בכפר בלום והנהיג מניין של מנחה וערבית ויצא לי להתפלל שם הרבה. הקיבוץ עצמו גם פועל להנצחי תם". מה אתה חושב על מכת תאונות הד־ רכים? "אני חושב שאפשר לחסוך הרבה חיי אדם בתאונות הדרכים, בין אם זה בחיזוק התשתיות ובחינוך נכון לנהיגה. אם זה היה תלוי בי היית מאחר את הגיל של הוצאת הרישיון. הבן שלי הוציא לא הרבה זמן אחרי התאונה את הרישיון ואני מלווה אותו בנהיגה הרבה יותר ממה שהחוק אומר. ניסיתי להחדיר לו איך ללמוד לנהוג ושיבין שחסר להם ניסיון בגיל הזה. אני יודע שהתשתית שם בכביש הייתה גרועה, היה גשם וליי לה ואני מתאר לעצמי שזה היה האשם העיקרי שם. חשוב שהנערים שעולים על ההגה שיידעו שלא משנה כמה לימדו אותם לנהוג, חסר להם עדיין את הניסיון של הראייה מרחוק ולצפות מאיפה יגיעו הבעיות". משפחתו של בן זקן פונתה כבר מזמן מקריית שמונה, אבל הוא כעובד חיוני מציל חיים נשאר ולא התפנה. "אין הרבה תושבים בקריית שמונה והקריאות הן קריאות השגרה למיניהם והקריאות על זירות נפילות הטילים שאנחנו יוצאים לסרוק ולוודא שאין נפגעים".

התפקוד היה מאוד ממוקד ומפוקס כמו בכל תאונת דרכים, בטח בתאונות שצי עירים מעורבים בהן ובטח בפציעות כאלו קשות עם כמות כזו גדולה יחסית של פצועים. הבנתי שאני צריך להיות חד ולפעול במהירות. את הבחורה שהיה לה דימום בטני ביקשתי לפנות לבית החולים זיו בצפת והיא הראשונה שפוני תה מהשטח. בשלב הזה הגיעה גם ניידת נט"ן צבאית של בסיס גיבור ונתתי להם לטפל באריאל ז"ל. ניידת נוספת שהי גיעה הפניתי לטפל בבחור שהיה בתוך הרכב השני ואני הלכתי לטפל באורי. זה היה אחרי שהבנתי שכבר אין לנו יותר פצועים. את כוח הכוננים שהגיע מאוחר יותר למקום שלחתי לסריקה במטרה לבי דוק שאנחנו לא מפספסים משהו בשיחים. זה היה כביש חשוך והיה חורף. צד אחד שדה עם בוץ ובצד השני תעלה עם שיחים מאוד צפופים ופרדס. לא יכולנו להנחית מסוק בשטח ותיאמנו את הנחיתה שלו במנחת". התמודדות קשה בשלב הזה עדיין לא זיהה בן זקן שאורי מלול ז"ל, בנה של בן דודתו הוא אחד מההרוגים. "בכל הלחץ הזה יחד עם תיאום הכוחות ונתינת ההוראות לנהגים האחרים לא ממש התעמקתי". רק אחרי שכל שאר הפצועים פונו מהשטח הבין בן זקן שמלול ז"ל הוא בין ההרוגים והוא זה שנאלץ לקבוע את מותו. "המשטרה כבר התחילה לקשר לפי מספר הרכב. כשהבנתי שזה הבן של בת הדודה שלי הרגשתי קשה מאוד. התלבטתי אם להתקשר לאבא של אורי ומה להגיד לו, אבל בסוף המשטרה היא זו שבישרה לו על מותו". במצבים כאלה אתה מנתק את הרגש ומנסה לפעול במקצועיות? "כן, הלחץ מפקס אותי, אני עושה את

הכי טוב ומהר כדי לנסות להציל חיים. זה קשה להתמודד עם תוצאות התאונה הזו, אבל מי שמתמודד יותר קשה אלו המשפחות שאיבדו את יקיריהן". החיים ממשיכים התאונה הקשה ממשיכה ללוות את בן זקן עד היום. "הייתי בתאונות קשות, אבל בכזו תאונה של שלושה צעירים שנהרגו בתאונה לא יצא לי להיות. בחי רתי שלא להתראיין ביום של התאונה כי לא רציתי שיראו אותי כמי שקבע את המוות של הבן של בת דודתו. אני לא בחור טראומטי מטבעי, זה קשה אבל אני מבין כשאני מגיע לזירה כזו שאני צריך לעשות את מה שלימדו אותי בצוי רה הטובה ביותר ולנסות להציל כמה שיותר חיים. לזה אומנתי והוכשרתי ותי רגלתי כמה שיותר פעמים. בהתחלה זה היה מאוד קשה, יש לי ילד כמעט בגילם וזה תמיד משהו שסובב סביבי, אבל בסוף החיים ממשיכים". הלכת ללוויה שלהם? "בוודאי. הסיפור הזה עשה רעש מאוד "את כוח הכוננים שהגיע מאוחר יותר למקום שלחתי לסריקה במטרה לבדוק שאנחנו לא מפספסים משהו בשיחים. זה היה כביש חשוך והיה חורף. צד אחד שדה עם בוץ ובצד השני תעלה עם שיחים מאוד צפופים"

לפעול במהירות "הייתי במשמרת כשקיבלנו קריאה על תאונת דרכים קשה ויצאנו לאזור", משחזר בן זקן לראשונה את אותו לילה בו הוזעק לזירת התאונה, 13/1/2023 ה- "יצאתי בניידת טיפול נמרץ ואיתי יצא עוד אמבולנס לבן. כשהתחילו להגיע דיווחים נוספים למד"א שלחו עוד שלוש ניידות ממסעדה, קצרין וצפת שהגיי עו מאוחר יותר לשטח. בנסיעה ניסיתי להבין כמה שיותר פרטים ממה שדיווחו ודי מהר הבנו שמדובר בתאונה קשה כי הדיווח הראשון התקבל מכיבוי אש, שני חשב לדיווח די אמין שדיווח על חמישה פצועים, שלפחות שלושה מהם מחוסרי הכרה. תדרכתי את הנהג ואת הנהג באי מבולנס השני לקראת מה אנחנו הולכים. "כשהגעתי לשטח ראיתי את שלושת הנערים שוכבים מחוץ לרכב", מתאר בן זקן את הרגע הראשון שלו בזירה, "הבני תי שזו תאונה חזיתית קשה כי שני הרכי בים היו הרוסים. מחוץ לרכב השני שכבה בחורה והנהג של הרכב השני עוד היה בתוך הרכב". כמי שהיה הסמכות הבכירה בשטח התחיל בן זקן לתפעל את האירוע: הוא עבר בין הפצועים והבין את מצבם במטי רה לווסת את הטיפול בהם. "הייתי צריך לפעול כמה שיותר מהר כדי לטייב את הכוחות שבאים לשטח ולתת קדימויות לטיפולים ופינויים". תוצאות התאונה הקשה התבררו די מהר. מותו של דניאל פורת ז"ל נקבע במקום, אורי מלול ז"ל היה פצוע אנוש ואריאל שטרן ז"ל היה פצוע קשה מאוד עם פגיעת ראש ניכרת. הבחורה ברכב השני הייתה בהכרה עם פציעה קשה וחשש לדימום בטני, והנהג ברכב השני היה בהכרה מלאה כשהוא נאנק מכאבים. "הבנתי שאני בתאונה קשה", מתאר בן זקן את הרגשתו באותם רגעים, "אבל

7

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

יוספה עם בנה | רס"ן רועי ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

דניאל דדון // צילום: נחום סגל

בדצמבר 12־ בבוקר יום שלישי ה קמו יוספה ויגאל מלדסי מעפולה עם תחושת מועקה בלב. הדאגה לגורל בנם רס"ן רועי, מ"פ בגולני, שנלחם יותר מחודשיים בעזה לא נתנה להם מנוח. באותו ערב התחושה הרעה התאמתה כשהחיילים דפקו על דלת ביתם ובישרו להם את הנורא מכל: בנם נפל בקרב בצ־ פון רצועת עזה. "אני וגם יגאל בעלי הסתובבנו בת־ חושה לא טובה כל היום. בעבודה אמרו לי שבאותו יום הייתי אפורה. משהו לא היה טוב", משחזרת יוספה את אותו יום נורא. "חזרנו הביתה עם אותה חרדה נוראית של החודשיים וחצי האחרו־ נים, כשאנחנו יודעים שהוא בעזה וב־ סכנה תמידית. בערב התכתבתי עם עדן, החברה של רועי, ושאלתי אותה מה נשמע ואם יש חדש, והיא אמרה לי 'אין חדש, וכל עוד אין חדש זה טוב לנו'. אחרי שניתקנו את השיחה יגאל היה חסר מנוחה, הוא שמע ידיעות על בניין שהתמוטט עם לוחמי גולני והמון הרוגים. אמרתי לו: 'יגאל, לא מדברים על זה בחדשות, אז כנראה שאין שום דבר, בוא לא נלחיץ את עצמנו'. ואז הוא קם לדלת ואמר לי: 'ספי, החיילים פה'. פתחנו את הדלת והוא צעק לחיילים 'תגידו לי, הוא נהרג?'. הבת הצעירה עמדה במטבח ורעדה. 11 אוריה בת ה־ כולנו היינו בהלם. באותו רגע התהפכו לנו החיים". היה מאוד מחויב רס"ן רועי מלדסי ז"ל היה מפקד פלוגה בנופלו. 23 בחטיבת גולני, בן 13 בגדוד בקרב הקשה בסג'עייה בו נהרג, נפלו גם מפקד הגדוד סא"ל תומר גרינברג ז"ל ועוד שמונה לוחמים. "סיפרו לנו אחר כך שזה היה אירוע מאוד קשה", אומרת האם, "כוח אחד נתקל במחבלים ונפגע, ורועי היה בכוח שהגיע לחלץ אותם. כנראה שגם פעולת החילוץ הסתבכה וצלפים ארבו להם מלמעלה. הקשר של רועי היה לפניו, הם היו בסמטה והוא אמר לקשר שלו לעבור אחורה. הקשר

לא הבין למה, כי הוא היה הולך תמיד קדימה, אבל הוא מילא את הפקודה, ואז רועי נהרג מצרור. הקשר סיפר לנו אחר כך שבכך ניצלו חייו". השיחה האחרונה של רועי ז"ל עם הוריו הייתה במוצאי שבת, נר שני של חג החנוכה, שלושה ימים לפני האירוע בו נפל. "הוא התקשר ואמר לנו 'אמא, אבא, אהובים שלי, חג שמח, מה שלומכם'. הוא יצא לתדלק את הכלים והתקשר אלינו לאחל חג שמח ולהגיד 'אני אוהב אתכם'. הוא כרגיל היה חיובי ושמח ומאיר פנים. הוא תמיד היה קורן מאושר, אף אחד לא היה יכול לדעת שהוא בא מימים קשים של לחימה". מלדסי ז"ל נלחם בעזה מיומה הראשון של המלחמה ולא הרשה לעצמו אפילו לקפוץ לביקור קטן בבית. "הוא היה יכול לבוא הביתה כמ"פ, אבל אמר שעד שא־ חרון החיילים שלו לא יוצא הביתה אז גם הוא לא יוצא. הוא היה מאוד מחויב. היה לו מאוד חשוב ומשמעותי לתת דוגמה אישית לחיילים. שלושה שבועות לפני האירוע נסענו אליו ופגשנו אותו. הם היו אמורים לצאת ביום שישי מעזה ואנחנו היינו כבר מוכנים עם הבישולים והצי־ בבוקר הוא התקשר 11 דניות. למחרת ב־ ואמר שאנחנו יכולים לבקר אותו בבא"ח נח"ל בערד. נסענו כמובן, בעלי יגאל הגיע מבית הכנסת, ארזנו הכל ויצאנו לדרך. זה היה מפגש מדהים, היה מאוד מרגש לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן. גם עדן החברה שלו הייתה איתנו, ותומר ואוריה האחים שלו. בסוף הביקור הוא אמר שהם חוזרים רק לילה למח־ רת לעזה, אז אפשר לבוא לבקר אותו גם למחרת. חזרנו לעפולה, ולמחרת בבוקר קמנו ובישלנו לו את האוכל שהוא אוהב. הכנתי שני סירי קובה ושניצלים ושווארמה, ואת כל מה שהוא אוהב. נס־ ענו אליו ונפגשנו בנתיבות, הוא אכל מהאוכל שלי והיה כזה שמח וצחקנו. זה היה מפגש מקסים, לא ידענו שזה יהיה המפגש האחרון איתו. לפני שנה בדיוק, לפני שנכנס לתפקיד מ"פ טירונים בבא"ח גולני, הוא קיבל שלושה חודשים חל"ת ונסע עם החברה שלו לתאילנד לחודש וחצי. הם מאוד נהנו ואני שמחה

יוספה מלדסי. "מצאנו את עצמנו בוכים בלי הפסקה ביום ובלילה"

"הרגשנו שאנחנו שוקעים בימים האחרונים ואמרנו

המפק"צ שלו בפנימייה נפצע בצוק איתן באסון הנגמ"ש, וממנו רועי קיבל את ." 13 הרעל לגולני והוא התגייס לגדוד עד כמה הוא היה גאה לשרת בגולני? "גאה מאוד. הוא כל כך אהב את מה שהוא עשה. הוא לקח את כל התפקי־ דים הכי מאתגרים ועשה אותם בצורה לא פחות ממושלמת. גילינו המון דברים במהלך השבעה, כשאנשים באו וסיפרו איזה מפקד הוא היה: דוגמה ומופת לא־ חריות אישית, מאוד ערכי ורודף צדק. הוא לא היה מוכן שיפגעו בחיילים, והם התייחסו אליו כמו לאבא. הוא היה דמות של אבא עבורם. הדרך הצבאית שלו הייתה מאוד מרשימה. בכל שלב הוא הצטיין אבל תמיד נשאר צנוע, הוא לא היה מספר לנו והרבה פעמים היינו מוצאים את תעודות ההוקרה מגולגלות בתיק עם הבגדים המלוכלכים. אבא שלו היה לוקח את התעודות וממסגר אותן". "הוא היה ילד מושלם, הביא לנו נחת מהרגע הראשון שהגיע לעולם, אף פעם לא היו התנגדויות ו־ויכוחים. הוא היה כזה ילד טוב, כל מה שהיית מדבר אתו

שהוא לפחות הספיק לראות קצת עולם וליהנות".

שאסור לנו לשקוע, כי רועי לא היה רוצה שנשקע. אנחנו מנסים להרים את עצמנו, לחזור לכמה שעות לעבודה עם כל הקושי. אין ברירה, החיים חזקים, ואני לא הייתי רוצה לאכזב אותו"

הצטיין ונשאר צנוע בפנימייה 14 רועי ז"ל התחנך מגיל הצבאית לפיקוד בבית הספר הריאלי בחיפה וכבר אז, מספרת האם, ניתן היה לזהות בו את המחויבות לשירות מש־ מעותי. "הוא היה מאוד חכם וידע את הוא פשוט בא והודיע 14 הדרך שלו. בגיל לנו שהוא נרשם למיונים לפנימייה הצ־ באית בריאלי. אנחנו לא הבנו מאיפה זה בא לנו, אבל הוא היה מאוד נחוש ועבר את כל המיונים שלב אחרי שלב. מתוך 56 נערים שהתמודדו, נבחרו בסוף 1,500 והוא היה ביניהם". בסיום לימודיו, על אף שהוצעו לו אפ־ שרויות מפתות כמו קורס טיס, שלדג וסיירת מטכ"ל, העדיף רועי להתגייס לגולני. "הוא אמר שהוא רוצה ללכת לתרום תרומה משמעותית איפה שצ־ ריכים אותו, הוא לא חיפש את היוקרה.

8

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

מה הביא אותו להיות מורעל גולני, המפגש האחרון לפני שנכנס לעזה, איך הציל את חייו של הקשר שלו בקרב הקשה בסג׳עייה, דמותו המיוחדת שנגעה בכל כך הרבה אנשים והמסר שלה לעם כמעט חודש אחרי נפילת בנה, יוספה מלדסי מנסה ‰ ישראל לעכל את האסון שנפל על משפחתה ואת החיים בלעדיו אמו של רס"ן רועי מלדסי ז"ל מעפולה שנפל בעזה: זה חור גדול בלב. לקחו לנו את היהלום שלנו"

שבטוח יישארו לנו לעולמים". מה הוא אהב לעשות, איזה תחביבים היו לו? "הוא כל הזמן היה בצבא, אבל מאוד אהב לטייל בארץ. בכל הזדמנות בשב־ תות שהוא היה בבית הוא והחברים מה־ ריאלי היו לוקחים פק"ל קפה ונוסעים כל פעם למקום אחר ומטיילים במפלים וב־ נחלים. בשנים האחרונות הם היו הולכים בכל שנה לפסטיבל התמר במצדה. הוא היה ילד שמח, אהב את החיים, כל הזמן היה צוחק ומאושר. כמפקד הוא מאוד דרש מהחיילים שלו, הם אומרים שהוא היה מאוד קשוח. לנו קשה לשמוע על רועי שהוא קשוח כי אנחנו לא מכירים אותו ככה, הוא היה הכי רך לב". איזה חלומות היו לו? "הוא רצה ללמוד ולהתקדם בחיים. הוא אמר שהוא יגור במושב ושיהיו לו בעלי חיים והמון ילדים. הוא היה איש מאוד פשוט, אלו היו החלומות שלו. מאז שהוא היה קטן כל המשפחה תמיד היו אומרים 'הוא יהיה ראש הממשלה'. היו לו עיניים כחולות גדולות חכמות כאלה והוא כל הזמן היה שואל שאלות. לימים, כשהיינו בשבעה, הביאו את ספר המח־ זור שלו מהריאלי והיה כתוב שם שהוא חושב להיות ראש ממשלה, ואז זה פתאום התחבר לי. גם הרבה קצינים ומפקדים שלו אמרו שהוא נועד לגדולות. הוא היה משהו נדיר בדרך הפיקודית שלו ובצני־ עות שלו, איך שהוא הוביל את הלוחמים למצוינות. תמיד היה חשוב לו לשמור על כולם. הוא דאג לחיילים כל כך. באה מישהי בשבעה ובכתה. אמרה לי 'את לא מבינה כמה הילד שלך היה מלאך'. היא סיפרה לי שרועי כבר שנה וחצי בכל יום שישי עושה לה קניות בשבת. הוא היה אצלה בביקור בית וראה שאין להם מה לאכול, ומאז מידי יום שישי הוא היה עושה להם קניות לשבת מכרטיס האשראי הפרטי שלו. ככה הוא היה, היה אכפת לו תמיד מכולם". המסר שהכי חשוב ליוספה מלדסי לה־ עביר לאחר שחוותה את האובדן הפרטי שלה, הוא להמשיך ולשמור על אחדות בעם. "אנחנו אמנם לא רואים טלוויזיה מאותו אירוע, אבל אני שומעת שאנ־ שים מדברים ששוב התחילו כל המתחים והמלחמות האלה בעם ישראל בין פלג אחד לפלג אחר, ואני שואלת את עצמי אם רועי הלך לשווא. כואב לי הלב, כי הייתי רוצה שכן תהיה אחדות בעם יש־ ראל, שנהיה ראויים להקרבה ולמסירות הנפש הזאת שהוא והחברים והחברות שלו הקריבו". ביום ראשון השבוע חזרה יוספה לעבוד־ תה כמנהלת הגיל הרך במועצה האזורית משגב עם ההבנה כי אין ברירה וחייבים להמשיך בידיעה שגם רועי ז"ל היה רוצה את זה. "הרגשנו שאנחנו שוקעים בימים האחרונים ואמרנו שאסור לנו לשקוע, כי רועי לא היה רוצה שנשקע. אנחנו מנסים להרים את עצמנו, לחזור לכמה שעות לעבודה עם כל הקושי. אין ברירה, החיים חזקים, ואני לא הייתי רוצה לאכזב אותו, כי הוא הגאווה הגדולה שלנו ואני כל כך אוהבת אותו. אנחנו מנסים לגייס כוחות, מאוד קשה לנו, זה חורבן אמיתי. אבל חז־ רתי לעבודה ואני עושה מאמץ, אין מה לעשות. מסע ארוך עוד לפנינו".

"תמיד היה חשוב לו לשמור על כולם. הוא דאג לחיילים כל כך. באה מישהי בשבעה ובכתה. אמרה לי 'את לא מבינה כמה הילד שלך היה מלאך'. היא סיפרה לי שרועי כבר שנה וחצי בכל יום שישי עושה לה קניות בשבת"

שישי האחרון כבר הרגשנו שהאסימונים נופלים ושהכאב גדול. מצאנו את עצמנו בוכים בלי הפסקה ביום ובלילה. זה נורא קשה. אנחנו כל כך כאובים, לא מאמי־ נים שאלוהים לקח לנו אותו. זה כל כך לא הוגן. זה חור גדול בלב, כל המשפחה בהלם גמור ובכאב גדול. זו תחושה של חורבן בבית, יש לנו אמנם עוד ילדים ויש בשביל מי לחיות ולהישאר חזקים, אבל לקחו לנו את היהלום שלנו. אנחנו לא מעכלים עדיין שהוא איננו ומחכים לו שיחזור".

הוא תמיד היה מבין ומאוד בוגר", מספ־ רת האם, "הוא כל הזמן דאג לכולם ואהב את כולם, הקשר שלו עם האחים שלו היה קשר אוהב". איך אתם מתמודדים עכשיו עם האובדן? "במהלך השבעה היו פה מאות ואפילו אלפי אנשים. זה היה מרגש לראות שרו־ עי נגע בכל כך הרבה אנשים. אחרי הש־ בעה נשארנו בבית עד שבוע שעבר, כי רצינו להרגיש את המשפחה הגרעינית. להבין איזה אסון נורא קרה לנו. ביום

חלם על בית במושב

יש צוואה או מסר שהוא השאיר אח־ ריו? "אנחנו לא יודעים עדיין אם הוא השאיר משהו כתוב, כי עוד לא החזירו לנו את כל הציוד שלו. אני יודעת שב־ חייו הוא היה איש מאוד חיובי ושמח ורו־ דף צדק וערכי, זה מה שבעצם הוא הותיר לנו: את הדרך שלו המאוד ייחודית. את האחריות ומסירות הנפש. אלה דברים

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

"עכשיו במלחמה יש סמ"ר שי: לנו מגוון משימות - ניוד כוחות לשטח, פינוי פצועים והעברה של אספקה לוגיסטית לכוחות. אנחנו עובדים קשה, אבל מרגישים משמעותיים מאוד"

כבר שלושה חודשים שכל בני משפחת קורין מהיישוב גן נר שבגו לבוע לוקחים חלק במאמץ המלחמתי – האבא איתי הוא סא"ל במילואים שמפקד עכשיו על בסיס תבור (נעורה), הבת שחר היא קצינה בקבע בדרגת סרן בתפקיד ע' קמש"ח (קצין , הבן סמ"ר 7 משאבי אנוש חטיבתי) בחטיבה שי הוא לוחם ניוד מבצעי בסדיר שנכנס ויוצא מרצועת עזה והאמא טל, שנשארה בבית, מסייעת ותומכת מרחוק. ו � באוקטובר המשפחה מפ 7 למעשה מאז ה - צלת ולמעט פעם אחת לא יצא למשפחה שוב להתאחד יחד. את הקשר ביניהם הם מתפעו לים דרך ווטסאפ משפחתי ייעודי לימי המלו חמה, שם נדרש כל אחד לעדכן בכל יום איפה הוא נמצא ואיך הוא מרגיש. הקפצה מהבית באוקטובר תפס את משפחת 7 בוקר שבת ה קורין כמו את כל המדינה בהפתעה גמורה. סרן שחר וסמ"ר שי היו בבית ואילו האבא סא"ל איתי היה בכלל בטיול בדרום. "התעוררתי מצבע אדום בטלפון", נזכרת שחר, "בהתחלה חשבתי שזו בטח הסלמה קטנה, אבל ככל שחלפו הדקות הבנתי שזה משהו אחר. בשעה תשע יצאתי לבסיס של החטיבה בקצביה. שם כבר הבנתי שזה אירוע שונה וגדול כשנחשפתי לכל הפצועים, שתפס קו 77 ההרוגים והנעדרים של גדוד בגבול רצועת עזה". האבא איתי הוסיף: "כשהחלה מתקפת חמאס הייתי באזור דימונה, במכתשים. שמעתי את האזעקות והבומים של היירוטים והנפילות. תוך כדי הגיעו אלי גם סרטונים של מחבלים בתוך שדרות וזה גרם לי להבין שמתבשל פה משהו אחר. ביקשתי מהיחידה שלי להעלות מוכנות ואחרי שיחה עם המפקדים שלי הבנו תי את תמונת המצב. בשעה תשע הוכרז גיוס הגעתי לבסיס ומאז 11 לכולם וכבר בשעה אני פה". גם שי היה בבית בגן נר בבוקר שמחת תורה ומיד כשהחלה המתקפה הוא הוקפץ חזרה לבסיס היחידה שלו. בניגוד לאחותו ואביו הוא מיד נכנס לתוך האירועים הקשים של אותה שבת. "אחרי שהגעתי ליחידה עליו תי על ציוד ומשם יצאתי למשימות במספר יישובים בעוטף עזה - ניידתי כוחות, פיניתי פצועים וגם לצערי גם פיניתי גופות", מספר שי, "פעלתי בעיקר בכפר עזה ובבארי. מה שראיתי שם היה מזעזע. חטפנו כאפה רציו נית. זה היה קשה, אבל התמקדתי במשימות שלי ולא ברגשות. באותו יום גם איבדתי חבו רים קרובים - שגב שורץ, אוהד כהן, רותם דושי ורואי אליאס זכרם לברכה". תחושת שליחות , כבר שש שנים בצבא. 24 סרן שחר היא בת היא התחילה בתור מש"קית ת"ש בגדוד דוו

האבא איתי, סא"ל במיל', מפקד עכשיו על הבת שחר, סרן ‰ בנעורה 36 בסיס אוגדה שנמצאת מאז 7 בקבע, היא ע' קמש"ח חטיבה והבן ‰ החל התמרון הקרקעי בגבול הרצועה שי, סמ"ר בסדיר, לוחם ביחידת הניוד שנכנס באוקטובר משפחת 7־ מאז ה ‰ ויוצא מעזה קורין מהיישוב גן נר נמצאת בשגרה מבצעית ומה עם האמא טל? היא חזקה בעורף, ‰ תומכת וגם דואגת משפחה במדים

כיפת, יצאה לקצונה ואז הייתה קצינת קישור . לאחר מכן הייתה ע' קמש"ח 474 של חטמ"ר של החטמ"ר ומשם עברה להיות שלישה של . אחרי תפקיד של רמ"ד הכשרות 53 גדוד הגיעה לתפקידה הנוכחי 11 מפקדים בבה"ד . אגב, בן זוגה הוא קצין 7 - ע' קמש"ח חטיבה שנלחם בימים אלו בתוך 53 אג"ם של גדוד רצועת עזה. בימים אלו נמצאת סרן שחר בקדמית של , אי שם בעוטף עזה. "אני אחראית 7 חטיבה על כוח האדם של החטיבה בכל ההיבטים כמו מי נמצא בתוך הלחימה ברצועת עזה מי נמצא בחוץ ולדאוג לדברים כשהכוחות יוצאים לריענון. זה אומר בעיקר לשלוט על המשאב היקר הזה שנקרא כח אדם. זו המלו חמה הראשונה שלי. יצא לי לחוות את מבצע שומר חומות, אבל חרבות ברזל זה הרבה יותר עוצמתי. יש תחושת שליחות אדירה, כי בעצם אנחנו עושים עכשיו את הדבר שבשו ביל זה הצבא קיים - להיות בקצה ולהגן על כלל התושבים ולהיות בשביל כולם". ויש גם רגעים קשים במלחמה. "כן, אני מתמודדת עם סיטואציות שלא יצא לי לחוות בעבר. יש עלי את האחריות להעביר כמה שיותר מהר למשפחות עדכון לגבי מי נפצע ולצערי גם מי נפל ואני חייבת להיות הכי מדויקת. זו סיטואציה מורכבת". ואיך את מתמודדת עם זה? "אני לא חושבת עכשיו על הצער והכאב ואני גם לא מעכלת את מה שאני עושה. עכו שיו אנחנו נלחמים ואחרי זה נראה איפה זה נגע בי ומה זה עשה לי. כל נופל הוא עולם ומלואו. וכשמגיע שם של נופל יש תחושה קשה כי אני יודעת שעוד כמה שעות חיים של משפחה ישתנו. הותר לפרסם זו ידיעה נוראית". 7 איך ההישגים המבצעיים של חטיבה במלחמה הזו?

יוסי וקנין // צילומים: דובר צה"ל

10

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

יום 91 נכנס, מי יוצא. שיגרה מבצעית. אנחנו בתוך הדבר הזה. כל הזמן יש מתח באוויר. יש חששות. אני כל הזמן חייב להיות מעודכן איפה הם נמצאים. הדאגה מקננת בי כל הזמן. בחודש וחצי הראשונים של המלחמה הייתי לחוץ. בהתחלה גם לא ישנתי בלילות. היו לי חרדות. אני מבין שזה המחיר של המל־ חמה. אין הנחות במלחמה כי אין לנו מדינה אחרת". שי: "גאווה. שלושתנו מאותו בית מתעס־ קים באותה משימה - לתרום ולהשיב ביטחון למדינת ישראל ותושביה. זה כיף. זה עושה שחר: "לפני חודש אבא בא לדרום ואני והוא נסענו לבקר את אחי איפה שהוא בעוטף. כי לא יוצא לנו להיות ביחד בבית". אמא מסתדרת לבד בבית? שחר: "כן היא כבר רגילה. אני מדברת עם ההורים שלי בבוקר, בצהריים ובערב. אני ילדה טובה. מתגעגעת אליה מאוד. היא מבי־ נה את המשמעות של מה שאנחנו עושים והיא גם חלק מהעניין". איתי: "היא מתמודדת וכמובן דואגת מאוד". שי: אמא חזקה. היא יותר חזקה משלושתנו. שלושתנו בחזית והיא חזקה בעורף". איתי, מה אתה מתכנן עם הילדים אחרי שהמלחמה תיגמר? "המלחמה לא תיגמר כל כך מהר, אבל כשהיא תיגמר נצא לחופשה משפחתית מר־ גיעה בלי בומים ברקע. זמן איכות ביחד". "ביום אני סא"ל במיל איתי: עובד כמו רובוט. בלילה, בשעות הקטנות, אני חושב כל הזמן על מה שקרה. אי הוודאות מה קורה עם הילדים בהחלט מלחיץ. בלילה אני חושב עליהם הרבה" טוב שיש איתי עוד שותפים לזה". מתי נפגשתם בפעם האחרונה?

"החטיבה כובשת המון יעדים ועושה המון דברים אדירים ואנחנו נמשיך להצליח בכל משימה. החטיבה עושה את המשימות שלה על הצד הטוב ביותר ובצורה העוצמתית. כמובן שיחד עם הכוחות המשולבים - הנדסה וחי"ר. זו עוצמה אדירה". מה את עושה רוב הזמן בקדמית? שעות במהלך 12 "אני עושה משמרת של כל יום. כל הזמן יש משימות וכל הזמן צריך לוודא שרשימת הלוחמים שנלחמים בתוך הרצועה היא עדכנית ולבדוק מול כל הגדו־ דים את הצרכים שלהם". מה הביא אותך לצאת לקצונה? "בעיקר החיל שאני נמצאת בו. חיל שעוסק באנשים. במהלך כל השירות שלי, שש שנים, עסקתי באנשים בכלל המערכים, מילואים וסדיר. אבא שלי אמר לי פעם שאם אני לא אעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה. כל עוד אני יכולה לעשות ולהשפיע אישאר בצבא. ביום שאפסיק להאמין במה שאני עושה לא אמשיך לשרת במערכת הצבאית". דאגה לילדים . הוא 52 סא"ל במילואים איתי הוא בן , היה שם בכל 401 התגייס לשריון לחטיבה תפקידי הלוחמה עד סמג"ד ואז עבר לעו־ . היה גם קצין אג"ם 36 למות המטה באוגדה השתחרר מצה"ל 2015 . בשנת 143 של אוגדה , כמפקד על 36 ושובץ במילואים באוגדה בסיס תבור במעבר משגרה לחירום - גיוס "כל נופל הוא סרן שחר: עולם ומלואו. וכשמגיע שם של נופל יש תחושה קשה כי אני יודעת שעוד כמה שעות חיים של משפחה ישתנו. הותר לפרסם זו ידיעה נוראית"

הכשרות. זו יחידה אופרטיבית של ניוד מבצעי על האמרים", סיפר שי, "עכשיו במלחמה יש לנו מגוון משימות - ניוד כוחות לשטח, פינוי פצועים והעברה של אספקה לוגיסטית לכוחות. אנחנו עובדים קשה, אבל מרגישים משמעותיים מאוד. אני מבין שאני חלק מדבר גדול". איך רצועת עזה נראית? "הרוסה. צה"ל נתן ונותן בראש. אנחנו עכ־ שיו בעלי הבית בעזה". מאתגר להיכנס ולצאת כל הזמן? "במשימה הראשונה היו לי מלא חששות, אבל לאט לאט ועם האדרנלין אני מבין את המקום שלי ואיפה אני נמצא. אין שום פחד. אני מתמקד במשימה". תאר איך אתם מחלצים פצועים? "מגיעים לכוחות בתנועה חשוכה. זה הייעוד שלנו לנוסע בחושך בלי שיראו אותנו. בעצם התפקיד שלנו הוא להביא את הפצועים לנ־ קודה שבה מסוק יכול לקחת אותם או לעבור חזרה את הגבול ולהעביר את הפצועים לא־ מבולנסים". איך אתה מרגיש בתוך כל המלחמה הזו? "מרגיש חזק ותמיד עם ראש מורם. לא מר־ גיש ייאוש. אני חדור מטרה". אמא חזקה בעורף איך ההרגשה להיות שלושה בני משפחה על מדים? שחר: "זה מיוחד. כמעט כל המדינה ככה. יש פה משהו מחבר ששלושתנו באותה נקודה. לאבא זה עושה טוב להיות באותו מצב שלנו. חיינו כל החיים חיים צבאיים בגלל אבא ולכן אני לא מרגישה משהו שונה". איתי: "פתחתנו קבוצת עדכונים מש־ פחתית. פעם ביום יש עדכון מה קורה. מי

האוגדה למשימות בצפון ובדרום. "זו המשמרת שלנו עכשיו לשרת וזה התור של הדור שלנו להוביל את הצבא. צריך לזכור שאנחנו נלחמים את הדם של כל הנופלים שנפלו בכל מלחמות ישראל", אמר איתי, "בימים הראשו־ נים של המלחמה הייתי עסוק בגיוס של כל והוצאת הכוחות לגזרות השונות. 36 אוגדת עכשיו אני אחראי על כל נושא העורף של האוגדה". נלחצת כשהקפיצו את שני הילדים בשבת שמחת תורה. "כן, זה היה מלחיץ מאוד. לא יצא לי לראות אותם כי הייתי בדרום, אבל דיברנו בטלפון". דרג את מפלס הדאגה? "ביום אני עובד כמו רובוט. בלילה, בשעות הקטנות, אני חושב כל הזמן על מה שקרה. אי הוודאות מה קורה עם הילדים בהחלט מל־ חיץ. בלילה אני חושב עליהם הרבה. החודש הראשון למלחמה היה אינטנסיבי, מאתגר וגם מטלטל. כששמעתי את שמות הנרצחים, הנופלים והחטופים זה לא היה פשוט. חלקם הכרתי ממעגל קרוב או רחוק". עכשיו אתה יותר רגוע? "אנחנו חדורי מטרה ועובדים למען הביט־ חון של המדינה. אני בצפון וליבי בדרום עם הילדים שלי". עם ראש מורם הוא כאמור לוחם ניוד 20 סמ"ר שי בן ה מבצעי. הוא התגייס ליחידת הניוד, יחידה מובחרת בצה"ל המתמחה בלוחמת ניוד והכ־ שרה בתחום הניוד המבצעי, ועבר הכשרה שנמשכה כשנה. עכשיו הוא נמצא אי שם בעוטף עזה, נכנס ויוצא מהרצועה. "בשגרה אנחנו יחידה של

11 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

צפת

הבעלים של החברה טוען כי העירייה לא שילמה לו כבר חצי שנה ולכן לא הייתה לו ברירה אלא להפסיק לעבוד ‰ העירייה: "מכירים בנושא ומטפלים בימים אלה בתזרים המזומנים ותשלום בהתאם" חברת 'סגל הסעות' מאשרת: הפסקנו להסיע את תלמידי החינוך המיוחד

אף אחד לא חשב להרים טלפון ולשבת איתי לעשות הסכם מסודר. רק ביום ראשון הם יצרו קשר לאחר שהודעתי למלוות שמחר הן לא יוצאות לעבודה לקווים האלה. הן כנל ראה הודיעו להורים שפנו לעירייה ורק אז העירייה פנתה אליי". עצירת ההסעות יכולה לפגוע בתלמידים, אבל מבחינתו של סגל אין לו ברירה בגלל ההפסדים הכספיים הרציניים שהוא סופג. "ליבי עם הילדים. גם ככה לא קל להם. אבל לא הייתה לנו ברירה אלא להודיע לעירייה שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבוד. גם בי זה פוגע שאני לא עובד אבל זה בגללם. גם אין פה שום התייחסות, יש פה מנגנון שעול בד בצורה לא תקינה. יש לי אחריות כלפי העסק שלי וכלפי העובדים שלי. בסופו של דבר אני עסק למטרות רווח ולא עמותה. בסך הכל אנחנו מבקשים את מה שמגיע לנו". מעיריית צפת נמסר בתגובה: "עיריית צפת מכירה בנושא ומטפלת בימים אלה בתזרים המזומנים ותשלום בהתאם. יודגש כי מערך ההיסעים למוסדות החינוך ממשיך לפעול כסדרו מדי יום".

דניאל דדון

שירות ההסעות לתלמידי החינוך המיוחד בצפת הופסק השבוע בטל ענה לחוב של העירייה, לכאורה, כלפי חברת 'סגל הסעות'. לטענת חברת ההסעות מדובר בשלושה קווי הסעות שיוצאים מדי יום לאורך כל השנה למעונות בהן התלמידים שוהים. בחברת ההסעות טוענים כי העירייה 160,000 חייבת להם סכום מצטבר בסך כ שקל. "כבר חצי שנה, מאז חודש יוני לא קיל בלנו כסף על ההסעות", טען מושיקו סגל בעלי החברה, "זה לא חדש שהם לא משלמים בזמן אבל הפעם הם הגזימו מאוד". קווי ההסעות לתלמידי חינוך המיוחד באל חריות מחלקת הרווחה, מבוצעים כחלק מהל עבודה שחברת ההסעות מספקת לעירייה. לדברי סגל הוא שלח מכתב התראה לגורל מים הרלוונטיים בעירייה כבר לפני כשבוע וחצי, אך הוא לא זכה למענה וביום ראשון השבוע הוא נאלץ לעצור את קווי ההסעות. "אף אחד מהעירייה לא יצר קשר, לא מהרל ווחה, לא מהגזברות ולא מלשכת ראש העיר.

צילום: ג'נסיס פרסום | ' הרכבים של 'סגל הסעות

עמק הירדן

שרה חקלאי, ילידת כנרת המבוגרת 96 ביותר, הלכה לעולמה בגיל היא עבדה כאם הבית של בית ספר כנרת ע"ש נעמי שמר ואהבה את החיים בקיבוץ ‰ בתה זיוה: 80 עד גיל "היא הייתה עם נעימות, טוב לב ומאור פנים תמידי לכל אחד מקטן ועד גדול"

הייתה אישה מיוחדת במינה. הרבה אנשים באו לשבעה וסיפרו סיפורים על איזו אישה נדירה היא הייתה". על אישיותה המיוחדת הוסיפה הבת: "הייתה לה הסתכלות מיוחדת על העולם. היא הייתה עם נעימות, טוב לב ומאור פנים תמידי לכל אחד מקטן ועד גדול. מבחינתה היא הייתה יכולה לראות את אותו היופי בחיפושית משה רבנו ובפיל". ביום שני לפנות בוקר הלכה חקלאי לעול למה כשהיא מוקפת בבני משפחתה. "היא ממש כאילו חיכתה כאילו תיגמר השנה ההיא ויתחיל משהו חדש. בשנים האחרול נות מאוד התקרבנו. היא ידעה לקרב אליה אנשים על ידי זה שהיא נפתחה ופתחה את ליבה, הקשיבה לאנשים ונתנה לאנשים להל קשיב לה. היא אהבה לספר ולדבר. הייתה לה ראייה מיוחדת על המון אירועים והיה מעל ניין להקשיב לה. היא הייתה צלולה כמעט עד הסוף וזכינו לפגוש אותה באופן אחר. היא זכתה לנכדים ונינים שאהבו וכיבדו אותה והגיעו לבקר. היא לא נשארה לבד, אחותי הייתה איתה בכל התקופה האחרונה וליוותה אותה בימיה האחרונים".

דניאל דדון

שרה חקלאי, בת לדור המייסדים של קיבוץ כנרת וילידת הקיבוץ המבוגרת ביותר, הלכה לעולמה . "הקיבוץ היה 96 ביום שני השבוע בגיל מבחינתה הכול", ספדה לה בתה זיוה גלל בוע-אלון, "היא הייתה מחוברת בכל נימי נפשה לקיבוץ, לא כרעיון אלא כמקום. היא אהבה את האנשים והאנשים אהבו אותה". שרה חקלאי נולדה בכנרת להוריה שמואל ויונה סטולר שעלו לארץ ממוסקבה. הם הגיעו לקיבוץ כנרת ונולדו להם שמונה ילדים. חקלאי ז"ל הייתה כל חייה בכנרת. היא התחנכה בבית החינוך המשותף בקיבוץ הכירה את בעלה 18 דגניה א' וכשהייתה בת דב שהיה פלמ"חניק בכנרת, הם התאהבו והתחתנו ונולדו להם שישה ילדים. כשילדה את בתה הבכורה בעלה היה בשליחות של הפלמ"ח בקפריסין. רוב חייה עבדה חקלאי באחזקת הגינון וכאם הבית של בית הספר המקומי כנרת ל � . "הי 80 ע"ש נעמי שמר בו עבדה עד גיל דים וצוות המורות אהבו אותה מאוד", מסל

צילום: אלבום משפחתי | שרה חקלאי ז"ל. זכתה לנכדים ונינים שאהבו אותה

הייתה מלמדת אותם, מספרת להם סיפורים וצוחקת איתם ועל הדרך מחנכת אותם חינוך אנושי אחר - גם לעבודה וגם לחיים. היא

פרת בתה, "היא הייתה אוספת אליה את כל הילדים המופרעים שלא מצאו את מקומם בכיתות. הם היו מגיעים אליה לגינה והיא

12

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

13 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024

התפללנו, קיווינו לנס, אבל אלוהים רצה אחרת

בביתם המרווח במעלות, גדעון ונלי באייר עדיין מקבלים מבקרים, למרות הבן צוריאל והבת אודליה ‰ שהשבעה על נפילת בנם אוריה ז"ל הסתיימה משפחת באייר, דור שלישי של גרמנים- נוצרים, שקשרו את ‰ מגוייסים גורלם לישראל אחרי השואה, מספרים על הבן המופנם שפרח בצבא, האהבה הגדולה לארץ, והחיזוק שהם מקבלים מהעם

רס"ל אוריה באייר ז"ל

מירית קושניר סטרומצה צילום: גיל נחושתן

הפעיל בשבי ציון בית הבראה לשורדי שואה וגידל שם את ילדיו. בהמשך נרכ שו אדמות במעלות-תרשיחא, ובתחילת הארגון החל להפעיל שם את 80 שנות ה- "בית אליעזר", בית חולים סיעודי לשו רדי שואה. שני המקומות עדיין פעילים, ללא מטרות רווח ובהתנדבות מלאה. גדעון עבד בבית אליעזר, כשנלי הגיעה כמתנדבת. הם נישאו בגרמניה, בנו את ביתם בישראל והקפידו לנסוע לגרמניה מדי שנתיים. "היה לנו חשוב שגרמניה לא תהיה מקום זר בשביל הילדים", אומר גדעון, "יש להם אזרחות גרמנית, לא ישראלית, ורצינו שלא יחששו לנ סוע לגרמניה ושיכירו את בני המשפחה שם. אוריה היה שם לא מזמן, באוגוסט האחרון נסע לחתונה של בת דודה ונה נה עם כולם, והם חיבקו וחוו אותו ברגע האחרון". היה לכם ברור שהילדים שלכם ית־ גייסו לצבא? גדעון: "לנו לא כל כך היה ברור, אבל להם זה היה ברור. הילדים שלנו יכו לים להתחמק משירות, ואשתי גם באה ממשפחה ומקהילות מאמינים שלא אוהבים אחיזה בנשק".

השבוע, כשהבית הגדול של משפחת באייר במעלות התרוקן אחרי השבעה, נזכ

רה נלי אם המשפחה במשהו שנאמר לה כשהסתיים מבצע צוק איתן. "אחד האחיינים שלנו שחזר אז מעזה, אמר שכשהבן שלנו צוריאל יתגייס, תהיה שוב מלחמה בדרום. הלכתי עם המחשבה הזאת כל השנים, וכשצוריאל עמד להש תחרר מהצבא הודיתי לאלוהים שהנ בואה לא התגשמה. ואז הגיעה הבשורה על אוריה. בגלל הדברים שנאמרו, לא חשבתי שזה יקרה לו". רס"ל אוריה באייר, לוחם במגלן שנפל בעזה, היה בנם הרביעי של גדעון ונלי, נוצרים אוונגליסטים מגרמניה. הוא היה נער שקט שהחל לפרוח רק כשהגיע למכינה הצבאית; במשפחתו נשמו לר ווחה כשמצא את מקומו ביחידת הקומ נדו והרגיש משמעותי ואהוב, ואז הגיעה הפציעה הקשה בקרב בחאן יונס. אוריה פונה לסורוקה ולאחר ארבעה ימים מת מפצעיו. בסלון הבית מוצבת תמונה גדולה שלו ולצידה נר נשמה. בכניסה תלוי שלט עם שמות עשרת הנכדים של סבו, יוחנן באייר, שהגיע לישראל

משפחת | באייר צילומים: פרטי

אזרחות גרמנית '72 יוחנן וקריסטל הגיעו לישראל ב כמתנדבים מטעם ארגון צדקה נוצרי גרמני, והשתקעו בשבי ציון. גדעון, השלישי מבין חמשת ילדיהם, היה אז בן שנתיים. יוחנן ניהל את הארגון בארץ,

מהיער השחור בגרמניה, וכולם משר תים בצבא ההגנה לישראל. קשה להקיף בכתבה אחת את הסיפור הזה על המש פחה הנוצרית אוונגליסטית, שכל בניה פועלים ותורמים לחברה בישראל, וכל בני הדור הצעיר בה התגייסו לתפקידים משמעותיים בצה"ל.

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה 14

"קיבלנו חיבוק אדיר מעם ישראל". גדעון ונלי באייר

לאמא ואומר מילה טובה עם חיוך". נלי: "כשהם היו ילדים וצוריאל הת חיל לנעול את הנעליים של אבא, אוריה נעל את הנעליים שלי. והוא תמיד שם לב איזו שמלה מזמן לא לבשתי, ומעיר לי שהבושם טוב. בעל נפש עדינה וגוף של ג'באר, כמו של אבא שלו. חברים שלו אמרו לנו בשבעה שלא ראו מעולם מישהו כל כך עדין ובו בזמן כל כך חזק. ברור שחששתי כשהילדים הלכו לצבא, אבל אחרי תקופה מצאתי את השלום הפנימי, וליווינו אותם עם תפילות ותהילים". גדעון: "לא האמנו שישובץ למגלן. התפללתי שלא יפצעו אותו נפשית, אבל הוא נפל על יחידה מהממת ומצא את עצמו שם בצורה פנטסטית. הוא אהב את החברים אהבת נפש". מתי שמעתם על הפציעה? בצהריים 14.12- "הודיעו לנו ב שאוריה נפצע קשה. גם צוריאל ואודליה היו בעזה באותו הזמן, ובעקבות הפציעה של אוריה הוציאו אותם. שלחו מונית שלקחה אותנו לסורוקה, ובדיעבד אנחנו אומרים שקיבלנו עוד ארבעה ימי חסד: אוריה היה בלי שריטה, מונשם ומורדם, ויכולנו להיכנס לחדר ולהיפרד, לבכות. הוא ספג פגיעה מוחית קשה ולא היה הרבה מה לעשות. קיווינו לנס אבל הוא לא שרד את זה. אני לא יכול להכריח את אלוהים לעשות נס". קבורה מכובדת נלי: "האמת שבשבת לפני שנפטר, היינו בטוחים שיהיה נס. מכל העו לם התפללו איתנו, קיבלתי הודעות ממוסקבה, מאריזונה, מבית הכנסת ומכל הקהילות שלנו. אמרתי 'אלוהים, אלה תפילות של צדיקים, תעשה משהו. ביום ראשון בבוקר כבר אמרתי בשקט 'אבא בשמיים, אנחנו נותנים לך שתחליט'. באותו היום נקבע מותו". גדעון: "מה שברור הוא שנמשיך הלאה, יש עוד ארבעה ילדים בבית ואוריה תמיד יהיה נוכח כאן. לא רצינו תקשורת בהלוויה ולא בימי האבל, שגריר גרמניה הגיע להלוויה ובשבעה היו ח"כים וסגני שרים, וכולם באו בגובה העיניים, וזה מה שחשוב לי. החיבוק האדיר שקיבלנו מעם ישראל שימח אותנו. הלוויה היתה ענקית, היו אנשים שלא הצליחו להיכנס לבית העלמין וכל בתי הספר במעלות יצאו לכביש עם דגלים כדי ללוות את אוריה. חברה סיפרה לנו שעמד לידה אדם חרדי שאמר שאינו מכיר את המ שפחה, אבל הגיע כי חשש שלא יבואו להלוויה של גרמני נוצרי, וכמוהו היו עוד רבים. היו לנו חששות גם בנוגע לקבורה, אמ רתי שאני לא רוצה אותו קבור בפינה ולא מעבר לגדר. ואוריה קיבל חלקה סופר מכובדת בבית העלמין הצבאי במעלות". ולמה קיימתם 'שבעה'? "הכרנו את מנהגי האבלות היהודיים בבית אליעזר, והיה לנו ברור שהמנהג של ה'שבעה' טוב גם למי שאיבד את היקר מכל וגם לאנשים מסביב. ובש בוע הבא אנחנו נוסעים לגרמניה, לקיים 'שבעה' גם שם. וברור לכולנו שממתין לנו עכשיו פרק חדש, שנצטרך להפ נים".

חברת משפחה: "בזמן שרבים עוזבים

בתום שבעת ימי האבל, כשהבית לכאורה התרוקן, חברים של הילדים ושל ההורים יושבים ביחד בארוחת בוקר מאוחרת. "הם יותר צברים מאיתנו", אומרת אחת החברות, "בזמן שרבים כל כך עוזבים את הארץ, הבאיירים מתגייסים לשירות קרבי וגם בני הדודים שלהם מגיעים מגרמניה כדי לשרת כאן". "אנחנו לא צברים, אנחנו קקטוסים", צוחק גדעון בתגובה, "אבל כן, הילדים גדלו פה והלכו לגנים ולבית הספר, כולם למדו ביסודי "ארזים" והמ שיכו לאורט. והיה לנו חשוב להקים בית חם ושהילדים ירגישו חופשיים להביא חברים, ובאמת באים אלינו מכל הארץ. תמיד יש פה חברים ולא פעם אנחנו יודעים רק בדיעבד כמה אנשים ישנו כאן בסופ"ש. ישנים על הספה בסלון ועל מזרון בחדר המחשב, מבשלים במ טבח והחברות של הבנות יודעות בדיוק איפה כל דבר נמצא". "ילד של אמא" בסיום התיכון רחל ואודליה, שתי הבנות הגדולות, התגייסו לפלח"ץ (פלוגת חילוץ והצלה) ואודליה משר תת שם כמ"פ. צוריאל משרת ביחידה 7 הרב ממדית והיה אמור להשתחרר ב באוקטובר, וכשפרצה המלחמה נשלח לעזה. אוריה שירת במגלן והיה בעזה מתחילת המלחמה, והבן הצעיר אליאב הוא תלמיד בכיתה י"ב. גדעון: "לאוריה היה אופי עדין, דאגנו מה יהיה איתו בצבא. הוא ילד של אמא, ילד של בית. נחבא אל הכלים, קצת נופל בין הכיסאות, לא הדומיננטי בבית. לא זה שעושה בלגאן ומספר בדיחות, אבל מאוד אהוב, זה שנותן חיבוקים, מביא פרחים

היה מתח סביב העניין? "כן. אנחנו רואים את הצורך של עם ישראל בצבא חזק, ומשפחות מגרמניה שבאו לבקר אותנו, שאלו על הצבא והח זקת נשק. אמרתי שאם הם נגד החזקת נשק, הם מוזמנים לשבת אצלנו בסלון אחרי שנזיז את הצבא מהגבול, וב רור לכולנו שנישחט. זו רק שאלה של זמן. ואז נראה אותם מתנגדים לקיומו 7 של צבא. כולנו ראינו מה קרה ב באוקטובר. המשמעות של נשק בישראל היא ביטחון והגנה, ובגרמניה נשק מסמל הרג, ותמיד מישהו ישאל אותך כמה אנשים כבר הרגת. לקח זמן עד שהבי נו שחיילים מצילים חיים ולא לוקחים חיים". "אנחנו קקטוסים" "אנחנו לא קהילות משיחיות ולא דווקא מכנסייה מסוימת או פסטור כזה או אחר. אנחנו מאמינים בתנ"ך ובברית החדשה ומה שמניע אותנו הם האמונה והאהבה לעם ישראל, ועל הבסיס הזה נעשית ההתנדבות. ההורים שלי באו מתוך אהבה לעם ישראל. אם אלוהים מאוד אוהב את עם ישראל ואני אוהב את אלוהים, אז לא יתכן שלא אוהב את עם ישראל. המתנדבים שלנו מגיעים מהקהילות ברחבי העולם, חלקם באים לשנה וחלקם נשארים מספר שנים. זו עבודה לא פשוטה, אבל אנשים אומ רים לנו שהשנה שעשו פה היתה שנה מכוננת בחייהם. עכשיו יש קצת פחות מתנדבים וגם פחות דיירים, בגלל המ לחמה". בית המשפחה בשכונת יפה נוף במ עלות, הצמוד לבית אליעזר, הוא רחב ידיים וערוך לקבל אנשים רבים. גם

"יש לילדים גדעון: אזרחות גרמנית, לא ישראלית, ורצינו שלא יחששו לנסוע לגרמניה ושיכירו את בני המשפחה שם"

את הארץ, הבאיירים מתגייסים לשירות קרבי וגם בני הדודים שלהם מגיעים מגרמניה כדי לשרת כאן"

"כשהילדים נלי: הלכו לצבא דאגתי, אבל אחרי תקופה מצאתי את השלום הפנימי, וליווינו אותם עם תפילות ותהילים" "ההורים שלי גדעון: באו מתוך אהבה לעם ישראל. אם אלוהים מאוד אוהב את עם ישראל ואני אוהב את אלוהים, אז לא יתכן שלא אוהב את עם ישראל"

גדעון: "אוריה היה בלי שריטה, מונשם ומורדם,

ויכולנו להיכנס לחדר,

להיפרד, ולבכות. הוא ספג פגיעה מוחית קשה

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024 15

תרבות

/ דניאל דדון /

דורי שניר. למד אצל שי זהרהרי | מאפיקים צילום: אביהו שפירא

לפני שמונה שנים ביום בהיר אחד ), קיבוצניק מבית 53 החליט דורי שניר ( זרע, לעסוק באמנות. שניר, שעובד כס־ קיפר של ספינת תיירות בכנרת, התוודע בדרך מקרה לסטודיו של שי זהרהרי בקי־ בוץ אפיקים, ושם יצר את יצירת האמנות הראשונה שלו. "יום אחד התקלקל לי משהו אלקטרוני ואמרו לי שבאפיקים יש מישהו שיודע לתקן הכל. מצאתי את זהרהרי, בוגר בצלאל, ובזמן שחיכיתי שיעמם לי אז בני־ תי חיה קטנה מכפיס עץ וכמה ברגים. מאז התחלתי להגיע לשם פעמיים בשבוע ובה־ משך כל יום. אחרי שנה וחצי הוא אמר לי שני דברים: 'תפתח סטודיו משלך וארגנתי לך תערוכה'". בשנים האחרונות פיסל שניר כבר מאות יצירות מחומרים ממוחזרים מעץ וברזל, שהוא מציב בכל מיני מקומות באזור הכנ־ רת ומציג בתערוכות. "פתחתי סטודיו קטן בבית זרע, והחלטתי ליצור כל יום משהו. גם אם עבדתי בספינה ואין לי כוח, אצייר או אצור משהו מחוט ברזל. אם יש לי יותר כוח, אני הולך לסטודיו או עושה פרויקט גדול. האמנות היא כבר ממש מקצוע בש־ בילי. מאז שהסתיימה הקורונה עשיתי פרויקטים גדולים לפסטיבל עכו ויצא לי למכור מדי פעם יצירות". חומרי היצירה הם בעיקר עץ ומתכת, מחפצים שאנשים זורקים כמו מיקרוגלים ומכונות כביסה או שאריות של ברזל לב־ ניין, וגם כורסאות וספות ישנות. "העולם מלא בחומרי גלם שאנשים זורקים סתם והם נהדרים לאמנות. אני קורא לעצמי 'גרו־ טאיסט', אני מפרק דברים ומרכיב אותם בצורה אחרת", הוא מסביר. הדמויות אותן מייצר שניר הן בעיקר דמויות מופשטות של חיות כיד הדמיון הטובה עליו. מאז תחילת המלחמה הוא מתמקד בעיקר בציפורים. "אין לי הסבר, אולי בגלל שזה עוזר לי להתרכז בחיה אחת וזה משאיר אותי באיזשהו סדר ושקט נפשי. אני אדם יוצר שמחפש שני דברים ביצי־ רות שלי: התנועה של כל חיה והן צריכות לספר סיפור ושיהיה להן אופי. זה הרעיון באמנות. זה לא משנה אם אני עושה אותה בצורה מדויקת". אחת היצירות המשמעותיות עבור שניר נקראת דון קישוט. "כשהייתי ילד היה תלוי בבית של ההורים שלי ציור שחור לבן של פיקאסו בשם דון קישוט. הוא לא היה יפה בעיניי. כשבגרתי והפכתי לאמן נזכרתי בציור הזה ועכשיו הוא נראה לי לא רע בכלל. אני חושב שסיכום לימודי האמנות שלי אצל שי זהרהרי באפיקים, היה שבניתי את הדון קישוט הזה בתלת מימד מכל מיני גרוטאות. הוכחתי לעצמי שאני יכול לייצר דבר כזה".

לתערוכה בקיוטו שביפן וזכתה בפרס. אני מעלה כמעט בכל יום פוסט 2016 "מאז בפייסבוק עם היצירה שלי, לאט לאט אני צובר קהל ופגשתי אנשים בדרך. אחת מהם הייתה תרצה פייטן־סלע, קליגרפית במק־ צועה שנמצאת על ציר יפן־ישראל, והיא קישרה אותי עם יפנים והנה הגעתי לקיוטו. הייתי אמור לטוס לשם וביטלתי, כי הבן שלי חייל ואני מעדיף להיות בארץ כרגע. כשישקטו המים, אני אטוס ליפן". איך הגבת כשזכית בפרס? "זו הזכייה השנייה שלי בחיים, פעם זכיתי שקל בלוטו. לא יודע מה אני עושה 136 ב־ עם פרסים. הייתי עושה את היצירות שלי גם בלי פרסים. זה חלק מההרפתקה". עכשיו רוצה שניר להציב כמה שיותר מיצירותיו בישראל. "החלטתי שאני רוצה להציב פעם בשנה פסל גדול איפשהו בי־ שראל. עד עכשיו הצבתי שמונה בכל מיני מקומות. הגשמתי את החלום שלי והצבתי שלושה פסלים בירושלים בשנתיים האח־ רונות: שני גמלי שלמה בגובה שני מטרים בשכונת ממילא, שתליתי על הקיר של הב־ ניין, ויצירה נוספת בפינת הרחובות ניל"י והפלמ"ח, של שרה אהרונסון רוכבת על סוס ומחזיקה יונה ביד. אני רוצה לשים פס־ ו � . לד 90 לים בכל מיני מקומות על כביש גמה על הפסגה ליד מנחמיה, מונומנטים של שפירית ענק או דרקון, שאנשים יעברו בכביש ויזכרו אותם בשביל הכיף". מה החלום שלך באמנות? להציג ב־ 2030 "אני רוצה עד שנת , המוזיאון לאמנות מודרנית MOMA בניו־יורק. אין לי מושג איך אני הולך לע־ שות את זה, אבל זה מה שבא לי לעשות. אני לא יודע מה אציג בתערוכה, אבל אני יודע איך תיראה הכניסה לתערוכה. בכניסה יהיה שער שבנוי מהשמות של כל האנשים שפתחו לי דלתות בעולם הזה". "אני שמח בחלקי שאני מגשים את עצמי. זאת ההצלחה הגדולה. הייתי עושה את האמנות הזאת גם אם היה לי כסף או לא היה לי" "אני אדם יוצר שמחפש שני דברים ביצירות שלי: התנועה של כל חיה והן צריכות לספר סיפור ושיהיה להן אופי. זה הרעיון באמנות"

הגרוטאיסט מבית זרע דורי שניר אוסף חפצים מעץ וממתכת שאנשים השליכו, ממחזר אותם ומייצר מהם פסלים, בעיקר דמויות מופשטות של חיות, ומאז תחילת המלחמה הוא מתמקד בעיקר בציפורים • עכשיו הוא מספר איך הפך לאמן מבטיח בגילו, מה עושה יצירה שלו ביפן ומה הוא רוצה שיקרה בשנים הקרובות עם יצירותיו

שלושה פסלים בירושלים

מה האמנות עושה לך? "אני שמח בחלקי שאני מגשים את עצמי. זאת ההצלחה הגדולה. הייתי עושה את האמנות הזאת גם אם היה לי כסף או לא היה לי. אני לא מסתכל על זה כמקום עבודה, זה משהו לחיים".

עכשיו מציג שניר שלושה פסלים בתע־ רוכה של אמני עמק הירדן בבית גבריאל. לאחרונה אחת מיצירותיו הגיעה במקרה

16

5.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה