טבריה קרית שמונה 5.1.24

| זירת התאונה צילום: כב"ה צפון

גדול באזור שלנו. הורים צעירים שכולם מכירים את כולם ובטח שאחד מהם הוא בן של בת דודה שלי. אני גם מכיר טוב את אסף שטרן, אבא של אריאל ז"ל. הלי כתי לשלוש הלוויות". מה זה עושה לך כשאתה עובר בכ־ ביש הזה היום? י � פעמים בשבוע ומסלול הר 5 "אני רץ צה שלי בכביש הזה. בהתחלה זה היה קשה, אבל החיים ממשיכים". במהלך השנה עשו פעולות הנצחה לזכרם? "שלומי בן הדודה שלי החיה את בית הכנסת בכפר בלום והנהיג מניין של מנחה וערבית ויצא לי להתפלל שם הרבה. הקיבוץ עצמו גם פועל להנצחי תם". מה אתה חושב על מכת תאונות הד־ רכים? "אני חושב שאפשר לחסוך הרבה חיי אדם בתאונות הדרכים, בין אם זה בחיזוק התשתיות ובחינוך נכון לנהיגה. אם זה היה תלוי בי היית מאחר את הגיל של הוצאת הרישיון. הבן שלי הוציא לא הרבה זמן אחרי התאונה את הרישיון ואני מלווה אותו בנהיגה הרבה יותר ממה שהחוק אומר. ניסיתי להחדיר לו איך ללמוד לנהוג ושיבין שחסר להם ניסיון בגיל הזה. אני יודע שהתשתית שם בכביש הייתה גרועה, היה גשם וליי לה ואני מתאר לעצמי שזה היה האשם העיקרי שם. חשוב שהנערים שעולים על ההגה שיידעו שלא משנה כמה לימדו אותם לנהוג, חסר להם עדיין את הניסיון של הראייה מרחוק ולצפות מאיפה יגיעו הבעיות". משפחתו של בן זקן פונתה כבר מזמן מקריית שמונה, אבל הוא כעובד חיוני מציל חיים נשאר ולא התפנה. "אין הרבה תושבים בקריית שמונה והקריאות הן קריאות השגרה למיניהם והקריאות על זירות נפילות הטילים שאנחנו יוצאים לסרוק ולוודא שאין נפגעים".

התפקוד היה מאוד ממוקד ומפוקס כמו בכל תאונת דרכים, בטח בתאונות שצי עירים מעורבים בהן ובטח בפציעות כאלו קשות עם כמות כזו גדולה יחסית של פצועים. הבנתי שאני צריך להיות חד ולפעול במהירות. את הבחורה שהיה לה דימום בטני ביקשתי לפנות לבית החולים זיו בצפת והיא הראשונה שפוני תה מהשטח. בשלב הזה הגיעה גם ניידת נט"ן צבאית של בסיס גיבור ונתתי להם לטפל באריאל ז"ל. ניידת נוספת שהי גיעה הפניתי לטפל בבחור שהיה בתוך הרכב השני ואני הלכתי לטפל באורי. זה היה אחרי שהבנתי שכבר אין לנו יותר פצועים. את כוח הכוננים שהגיע מאוחר יותר למקום שלחתי לסריקה במטרה לבי דוק שאנחנו לא מפספסים משהו בשיחים. זה היה כביש חשוך והיה חורף. צד אחד שדה עם בוץ ובצד השני תעלה עם שיחים מאוד צפופים ופרדס. לא יכולנו להנחית מסוק בשטח ותיאמנו את הנחיתה שלו במנחת". התמודדות קשה בשלב הזה עדיין לא זיהה בן זקן שאורי מלול ז"ל, בנה של בן דודתו הוא אחד מההרוגים. "בכל הלחץ הזה יחד עם תיאום הכוחות ונתינת ההוראות לנהגים האחרים לא ממש התעמקתי". רק אחרי שכל שאר הפצועים פונו מהשטח הבין בן זקן שמלול ז"ל הוא בין ההרוגים והוא זה שנאלץ לקבוע את מותו. "המשטרה כבר התחילה לקשר לפי מספר הרכב. כשהבנתי שזה הבן של בת הדודה שלי הרגשתי קשה מאוד. התלבטתי אם להתקשר לאבא של אורי ומה להגיד לו, אבל בסוף המשטרה היא זו שבישרה לו על מותו". במצבים כאלה אתה מנתק את הרגש ומנסה לפעול במקצועיות? "כן, הלחץ מפקס אותי, אני עושה את

הכי טוב ומהר כדי לנסות להציל חיים. זה קשה להתמודד עם תוצאות התאונה הזו, אבל מי שמתמודד יותר קשה אלו המשפחות שאיבדו את יקיריהן". החיים ממשיכים התאונה הקשה ממשיכה ללוות את בן זקן עד היום. "הייתי בתאונות קשות, אבל בכזו תאונה של שלושה צעירים שנהרגו בתאונה לא יצא לי להיות. בחי רתי שלא להתראיין ביום של התאונה כי לא רציתי שיראו אותי כמי שקבע את המוות של הבן של בת דודתו. אני לא בחור טראומטי מטבעי, זה קשה אבל אני מבין כשאני מגיע לזירה כזו שאני צריך לעשות את מה שלימדו אותי בצוי רה הטובה ביותר ולנסות להציל כמה שיותר חיים. לזה אומנתי והוכשרתי ותי רגלתי כמה שיותר פעמים. בהתחלה זה היה מאוד קשה, יש לי ילד כמעט בגילם וזה תמיד משהו שסובב סביבי, אבל בסוף החיים ממשיכים". הלכת ללוויה שלהם? "בוודאי. הסיפור הזה עשה רעש מאוד "את כוח הכוננים שהגיע מאוחר יותר למקום שלחתי לסריקה במטרה לבדוק שאנחנו לא מפספסים משהו בשיחים. זה היה כביש חשוך והיה חורף. צד אחד שדה עם בוץ ובצד השני תעלה עם שיחים מאוד צפופים"

לפעול במהירות "הייתי במשמרת כשקיבלנו קריאה על תאונת דרכים קשה ויצאנו לאזור", משחזר בן זקן לראשונה את אותו לילה בו הוזעק לזירת התאונה, 13/1/2023 ה- "יצאתי בניידת טיפול נמרץ ואיתי יצא עוד אמבולנס לבן. כשהתחילו להגיע דיווחים נוספים למד"א שלחו עוד שלוש ניידות ממסעדה, קצרין וצפת שהגיי עו מאוחר יותר לשטח. בנסיעה ניסיתי להבין כמה שיותר פרטים ממה שדיווחו ודי מהר הבנו שמדובר בתאונה קשה כי הדיווח הראשון התקבל מכיבוי אש, שני חשב לדיווח די אמין שדיווח על חמישה פצועים, שלפחות שלושה מהם מחוסרי הכרה. תדרכתי את הנהג ואת הנהג באי מבולנס השני לקראת מה אנחנו הולכים. "כשהגעתי לשטח ראיתי את שלושת הנערים שוכבים מחוץ לרכב", מתאר בן זקן את הרגע הראשון שלו בזירה, "הבני תי שזו תאונה חזיתית קשה כי שני הרכי בים היו הרוסים. מחוץ לרכב השני שכבה בחורה והנהג של הרכב השני עוד היה בתוך הרכב". כמי שהיה הסמכות הבכירה בשטח התחיל בן זקן לתפעל את האירוע: הוא עבר בין הפצועים והבין את מצבם במטי רה לווסת את הטיפול בהם. "הייתי צריך לפעול כמה שיותר מהר כדי לטייב את הכוחות שבאים לשטח ולתת קדימויות לטיפולים ופינויים". תוצאות התאונה הקשה התבררו די מהר. מותו של דניאל פורת ז"ל נקבע במקום, אורי מלול ז"ל היה פצוע אנוש ואריאל שטרן ז"ל היה פצוע קשה מאוד עם פגיעת ראש ניכרת. הבחורה ברכב השני הייתה בהכרה עם פציעה קשה וחשש לדימום בטני, והנהג ברכב השני היה בהכרה מלאה כשהוא נאנק מכאבים. "הבנתי שאני בתאונה קשה", מתאר בן זקן את הרגשתו באותם רגעים, "אבל

7

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 5.1.2024