טבריה קרית שמונה 8.09.23

תרבות

/ דניאל דדון /

אסתי סחייק | הר-לב בעבודה צילומים: פרטי

חזרה הביתה היום הר-לב היא כבר מפסלת באבן מה־ מובילות בארץ, כשפסליה הרבים מפוזרים בכל רחבי הארץ - בפארק ענבה במודיעין, בירושלים, בינוח, בעמיקם, בראשון לציון, בנס ציונה ועוד. אחד מפסליה, שהוצב ליד המושבה מגדל, הוא לזכרה של סוכנת המוסד סילביה רפאל ז"ל. "ראש המועצה הקודם של מגדל ביקש ממנו לעשות שם משהו ועשיתי אותה לז־ כרה. בנוסף פיסלתי פסל לזכרו של איש המוסד יוסי ג'ינו ממגדל. מאבן גדולה עשיתי כיסא שכשאתה יושב בתוכו אתה נבלע בתוך האבן. מסביבה עשיתי מוטיבים יהודיים: יונים, גפנים ואיילים. שמו את הפסל בכניסה לחפציבה, בפארק של חברת "אחרי שעבדתי בכל כך הרבה חומרים בקרמיקה ובעץ, הייתה לי תחושה שאני חוזרת הביתה, אני עדיין מתרגשת מכל עבודת פיסול שאני עושה". מאיפה את מקבלת את הרעיונות ליצי־ רות שאת עושה? "לפעמים אני רואה אבן ואני רואה כבר את הפסל בתוך האבן ואז אני מוציאה רק את מה שאני רואה. לפעמים יש לי רעיון ואני הולכת לבחור אבן. בפעם האחרונה ראיתי אבן וכמו שראיתי אותה אמרתי זה יהיה כיסא שלמה המלך, ועכשיו אני בתוך העשייה שלה. לפעמים אני רואה אבנים שאני אומרת האבן כל כך יפה שלא בא לי לגעת בה. יש אבנים שאני רק מלטפת כי הן כל כך יפות. אני רואה כבר את הצורות בתוך האבן ואני רק נותנת להן ליטוף או מבליטה, אבל לא מפסלת". שייכת לצפון לפסל באבן זו לא עבודה פשוטה וסחייק מספקת הצצה איך זה נראה. "אני לא צריכה מוזה כי אני בתוך זה כל הזמן", היא מד־ גישה, "אני חיה את זה בלילה וביום ואני רק מחכה שיבוא הבוקר שאתחיל לפסל. זו עבודה פיזית מאוד קשה. אני עובדת עם דיסקים, פטיש, אזמלים ומלטשות. אבל יש בה המון סיפוק". את מתפרנסת מזה? "לא. רוב הדברים אני עושה בהתנדבות, אנשים צוחקים מזה. אני פנסיונרית יש לי די והותר להכנסתי בחיי. הפיסול כל כך משמעותי בחיים שלי. אומן רוצה בסופו של עניין שיציגו את העבודות שלו. אז העבו־ דות שלי מוצגות וזה הדבר הכי מספק". איך זה להיות אמן במקום כמו עמק היר־ דן? "החוגים של האנשים שאני מסתובבת איתם מאוד מעריכים את העבודה שלי. נו־ לדתי בכנרת ולכן אני לא רואה את עצמי עוזבת את הכנרת. הצבעים והנוף של הכ־ נרת הכחולה והירוק של הירדן נותנים לי השראה. אני שייכת לצפון, למים ולשדות וגם לאנשים כאן. זו הרגשה של חיבור". החשמל שיוסי ג'ינו ניהל בעבר". מה למעשה הפיסול בשבילך?

מי שנקלע למרכז הרפואי צפון לא יכול שלא לשים לב לפסלי הב־ זלת שמעטרים את מרחבי המרכז הרפואי. בכניסה למיון ניצב עדר כבשים מאבן גיר לבנה ואבן בזלת וליד בניין ההנהלה ניצב פסל הלב, שהוקדש לזכרו של המנהל המייסד של מחלקת ילדים וילודים ד"ר רו־ פסלים מרשימים ומושכי 11 נלד גייגר ז"ל. עניין כאלה שתרמה הפסלת אסתי סחייק הר-לב מפוריה עילית, מהמובילות היום בארץ בתחומה, פזורים ברחבי בית החולים. "אבא שלי היה מנהל החשבונות של עמו־ תת הידידים ואמי התנדבה בו וניהלה את יע"ל (ארגון המתנדבים בביה"ח)", הסבירה סחייק הר-לב את הקשר העמוק שלה לבית החולים צפון, "חשבתי לעצמי איך אני יכו־ לה להמשיך את מסורת התרומות והמורשת שלהם ואמרתי שמה שאני יודעת לעשות זה לפסל. פניתי לד"ר ארז און, מנהל בית החולים, שנענה בשמחה ואז פניתי למשפ־ חת מורד שנתנו לי אבנים וגם הובילו אותם לבית החולים וגם אחרי שסיימתי לפסל הם שלחו מנוף להציב את הפסלים. כל התזו־ זות של האבנים מהשטח ועד ההצבה שלהם בשטח בית החולים הם בתרומת משפחת מורד. גם מיה צבן, דוברת בית החולים לשעבר, ליוותה ועודדה אותי מיום הבאת האבנים לבית החולים ועד הצבתן בשטח". כישרון נולד סחייק הר-לב, במקור מקיבוץ גינוסר, ), אמא 74 היא תושבת היישוב פוריה עילית ( נכדים. לפני 16 לשבעה ילדים וסבתא ל יציאתה לגמלאות עבדה כמורה לחינוך גופני ומורה לתקשורת בין אישית בתיכון עמל בטבריה. אל עולם הפיסול הגיעה די שנים והיום הוא כל עולמה. 12 במקרה לפני "צלצלתי יום אחד לחבר שלי שלמה אראל מקיבוץ משמר העמק שמתעסק בברזל ועו־ בד עם הבן שלי שהוא נפח", היא נזכרת, "קבענו להיפגש וברגע האחרון הוא הודיע לי שהוא לא יכול להגיע כי הוא נוסע לכר־ תים יחד עם עוד כמה פסלים במטרה לפסל עץ אלון ולהפוך אותו לטוטם. אמרתי לו: 'גם אני רוצה' והוא אמר לי: 'בואי'. אז טסתי איתם לכרתים ולמרות שמעולם לא פיסל־ תי בעץ זו הייתה לי חוויה מדהימה".

אבנים מדברות אסתי סחייק הר-לב מפוריה עילית, מורה לחינוך גופני לשעבר, יצאה לגמלאות והפכה למפסלת באבן מהמובילות שנים אחרי שהפסל הראשון נמכר 12 ‰ היום בארץ לתעשיין סטף ורטהיימר היא מספרת מאיפה היא מקבלת השראה, מדוע היא תורמת את יצירותיה לבית חולים צפון ולמה היא לעולם לא תעזוב את הנוף של הכנרת

לבוא לעשרה ימים בלי שהם מתחייבים להציג את הפסל שלו". חודש וחצי אחרי הסימפוזיון היא קיבלה טלפון ובו הודיעו לה שהתעשיין סטף ור־ טהיימר החליט לקנות את הפסל שלה 'קו־ ביית גבינה צהובה עם חורים ולצידה עכב־ רים. "זה ריגש אותי מאוד. נסעתי למפעל של סטף בגן הורדים. עשו שם טקס מרשים עם הצבת הפסל וזה היה בשבילי כבוד גדול שהוא קנה את הפסל שלי".

בכרתים פגשה סחייק הר-לב את יובל (יובי) לופן מקיבוץ גינוסר והיא הצטרפה לסדנת הפיסול שלו וכך החלה להתמקצע. "התחלתי לנסוע יום-יום לגינוסר לסדנה של יובי. הוא לימד אותי לעשות קערות מאבן בזלת ויום אחד הוא אמר לי שיש במ־ עלות סימפוזיון בינלאומי לפיסול, הצטר־ פתי אליו וזו הייתה למעשה דריסת הרגל הראשונה שלי בעולם הפיסול. האוצרת אמרה שזה נשמע לה מטורף שמישהו מוכן

הפסל לזכר סילביה רפאל ז"ל

פסל 'הלב' של סחייק הר־לב בבית חולים צפון

18

8.9.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה