טבריה קריית שמונה 01.07.22

טבריה

דניאל דדון

יובל בן-שלוש מטבריה רק בת וכבר מסע שלם מאחוריה. 18 כמי שעברה חרם חברתי בת ־

קופת בית הספר היסודי, תקופה קשה שכללה דיכאון וחרדות, היא התחשלה והתבגרה לפני רבים מבני גילה. בתקופה הקשה ההיא נהגה להסתגר בחדר ומצאה מזור בכתיבה, כתיבה שהולידה לאחרונה את ספר הביכורים הראשונים פרי עטה - 'נשארים ביחד' - ספר לבני נוער המ ־ ספר על אח ואחות בתקופת השואה. בי ־ מים אלו היא פתחה יחד עם אמה, אמנית הילדים מיטל בן שלוש, בפרויקט למימון המונים במטרה לגייס את הסכום הדרוש אלף שקל הדרושים להוצאת הספר 32 – לאור. תקופה קשה בן-שלוש, תלמידת כיתה י"ב בבית הספר גלעד במנחמיה, עברה תקופה קשה של נידוי וחרם חברתי בילדותה. כשהיתה תלמידה בכיתות ד' ו־ה' בבית הספר הר נוף בטבריה, היא התחילה להרגיש מצד חבריה נידוי חברתי שאחר כך התפתח לחרם גדול. החרם שעברה עורר בקרבה דיכאון וחרדות ובעקבותיו עברה ללמוד בבית ספר שחף בעמק הירדן עד סיום לי ־ מודיה בבית הספר היסודי. את ספרה הראשון היא כתבה מתוך הכאב והקושי של החרם שעברה שמשפיע עליה עד היום: "עברתי חרם שנמשך כמה שנים, ניסיתי מאוד להשתלב ולא הצלחתי. היו צוחקים עליי הרבה ולא הזמינו אותי לאירועים חברתיים", היא משתפת בגילוי לב, "פחדתי מאנשים ופחדתי להיות בחב ־ רת אנשים. כל פעם שחברים היו מזמינים אותי להיות לידם לא רציתי כי פחדתי שיפגעו בי שוב. אם חבר או חברה מהכיתה היו מתקשרים אליי או שולחים לי הודעה, הייתי נכנסת להתקפי חרדה. בכיתה ה' לקראת סוף השנה פשוט לא רציתי ללכת לבית הספר. התרחקו ממני כאילו אני עוף מוזר. הם לא ידעו איך להבין את זה ולה ־ כיל אותי". לאחר התערבותה של אמה היא עברה לבית הספר שחף בעמק הירדן שם חזרה לתלם, אבל הכאב עדיין נשאר. "היום אני מרגישה שהשתחררתי מזה, היום אני ממש רוצה חברים", היא אומרת. בכל אותה תקופה מה שהציל אותה היה הכתיבה והציור. "כל הזמן הזה שהייתי לבד בחדר, הייתי בעולם משלי. התחל ־ תי לכתוב מגיל קטן, הייתי מציירת הרבה וכותבת - גם שירים וגם סיפורים". תרפיה בכתיבה לפני כשנתיים התחילה לכתוב את ספרה המספר על נער ונערה, אח ואחות בתקופת השואה שבורחים מהנאצים. "בוקר אחד ישבתי על ספסל עם חברים אחרי השיעור וראיתי את הדמויות רצות לי בראש", היא מספרת איך הבשיל הר ־ עיון, "הן עלו לי לראש והתחלתי לח ־ שוב מי הן. הספר מספר על אח ואחות שנשלחים למחנה ההשמדה אושוויץ ושם הם פוגשים דמות בשם אבנר. ביחד הם רוקמים מזימה כדי לברוח משם. בהמשך יש את הזוועות שקרו בשואה, אבל יש

יובל בן שלוש. "הייתי בעולם צילום: | " משלי אפי שריר

שעברה חרם חברתי מוציאה ספר ראשון: 18 בת "זה כמו תרפיה" יובל בן שלוש, בתהשל אמניתהילדיםמיטל בן שלוש, עברהתקופהקשהשל נידוי בבית הספר היסודי שכללה דיכאון וחרדות ‰ בכל אותו הזמן מהשהציל אותההיההכתיבה והציור, ובימיםאלו פתחה בפרויקט גיוסהמונים כדי להוציא לאור אתספר הביכוריםשלה

"פחדתי מאנשים ופחדתי להיות בחברת אנשים. כל פעם שחברים היו מזמינים

זה עזר לי לשחרר ולהוציא את הדברים שהיו בתוכי". להיות קשובים לאם מיטל, שהייתה עדה לכל הקשיים מקרוב, יש מסר להורים אחרים שהילדים שלהם עוברים חרם. "הדבר הראשון שכל הורה צריך לעשות זה לאפשר לילד להיות מי שהוא", היא אומרת, "יובל, עם כל החרם והנידוי והבדידות רבת השנים וזה שהיא היתה בחדר ולא היתה מוכנה לצאת, עברה טיפול פסיכולוגי. היא היתה בתקופות מאוד חשוכות והיום היא באור. היא מחייכת, היא חיונית, היא שמחה יותר. אני פונה להורים: תמיד תדברו עם הילדים שלכם שלא להגיע למצב שבו ילד נמצא במקום של חרם ופוגע בילד אחר. יובל שלי תודה לאל חיה, יש יל ־ דים שפשוט לקחו את החיים שלהם בגלל חרמות. מאוד חשוב לתת לילדים את הפ ־ תיחות הזו לבוא ולספר ואנחנו כהורים צריכים לחבק את הילד ואם צריך אפילו לפנות לגורם מקצועי ולקבל עזרה, זה מה שאני עשיתי".

גם סוף טוב. המסר הוא לעבור את הימים הקשים, לשרוד ולהישאר למרות הכל ביחד". מאיפה בא החיבור הזה לשואה? במיוחד שאת לא נכדה לניצולי שואה. "נכון. אני מכניסה הרבה את עצמי ואת העולם הפנימי שלי לתוך הסיפור. מהכאב שבתוך הכאב יש גם תקווה. העולם שלי היה מאוד עצוב ולכן היצירה שלי נולדה להיות עצובה כי היא מוציאה את הפני ־ מיות שלי החוצה. אני מביאה את עצמי בכל הדמויות בספר: יש דמות אחת שיש לה הרבה אומץ, אבל יש גם דמות אחת שהיא מאוד מפחדת. יש דמות שיש בה הרבה תקווה ודמות אחת שהיא מאוד סגו ־ רה". מה נתן לך השראה? "הייתי שומעת שירים מאוד עצובים. גם ראיתי סרטים שנתנו לי השראה וקראתי ספרים על השואה. חקרתי ממש את נושא השואה לעומק". במה תרם לך התהליך של הכתיבה מב ־ חינת התפתחות אישית? "זה עזר לי והעצים אותי. זה כמו תרפיה - טיפול פסיכולוגי. בכל פעם שכתבתי,

יובל, איזה מסר יש לך לנערים ונערות בני גילך? "להיות שונה זה דבר טוב. לא צריך לפחד להיות מי שאתה. אני רוצה גם להוות השראה לנערים ונערות בני גילי שעברו חרמות ונידוי חברתי". את מרגישה שבאיזשהו מקום התקופה הזו העצימה אותך? "אני חושבת שאם לא הייתי עוברת את החרם הזה, הייתי בן אדם שונה היום ואולי לא הייתי כותבת את הספר כי כתבתי אותו ממקום כואב". אחרי שתגייסו את מלוא הסכום והספר ייצא לאור, מה החלום שלך? "מאוד חשוב לי שיקראו אותו ויאהבו. אני חולמת בענק שהספר יגיע גם לחו"ל וייצא בכמה שפות. החלום שלי הוא להיות סופרת לצד הציור, השירה והנגינה". מיטל: "אנחנו חושבים להציע לבתי ספר להזמין את יובל לבוא ולספר את הסיפור שלה כדי שילדים שעברו ועוברים חרם יתחזקו ויידעו לבוא ולדבר על זה, ומנגד להראות לילדים שאחראים לזה מה שקורה לילד אחרי שעושים עליו חרם או מנדים אותו".

אותי להיות לידם פשוט לא רציתי כי פחדתי שיפגעו בי שוב. אם חבר או חברה מהכיתה היו מתקשרים אליי או שולחים לי הודעה, הייתי נכנסת להתקפי חרדה"

14

1.7.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה