טבריה קריית שמונה 27.05.22

אמרו לי שלעולם לא אלך בלי קביים דנ יאל דדו ן / / צילום: נחום סגל

לשובל מזרחי מכפר חיטים היה חלום גדול - להיות דוגמנית ושחקנית ולכבוש את הבמות ‰ אלא שתאונה בזמן השירות 19 קשה שעברה בגיל הצבאי קטעה בשנייה את כל השאיפות וכל החיים שלה השתנו ‰ אחרי שנפצעה קשה והיתה בסכנת חיים היא יצאה לדרך ארוכה של שיקום, התחתנה והקימה משפחה ולפני שנתיים פצחה בקריירה חדשה של מאמנת כושר אישית ‰ "החיים שבריריים, חיים רק פעם אחת וצריך לחיות וליהנות מהקיים"

ממושב כששובל מזרחי כפר חיטים היתה יותר צעירה היא חלמה להיות שחקנית ודוגמנית, לכ נ בוש את הבמות ואת מסלולי האופנה ולככב בשערי מגזינים, בסרטים וב נ סדרות טלוויזיה. אלא שתאונת דר נ שינתה את 19 כים קשה שכברה בגיל מסלול חייה וגרמה לה לצאת למסע ארוך של שיקום, השלמה וחיפוש אחר הייעוד שלה. רק לפני שנתיים היא סוף סוף יצאה לדרך חדשה בחיים כשהפכה להיות מאמנת כושר אישית והיום - בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים - היא מרגישה שהיא מג נ שימה את עצמה. למרות שהיא עברה טראומה שלקח לה שנים רבות לה נ תאושש ממנה, היא מוכיחה שגם מה נ מקום הכי נמוך אפשר לקום ולצמוח. סכנת חיים ממשית ), נשואה ואם לשניים, 35 מזרחי ( 12 נולדה וגדלה בחיפה. כשהיתה בת עברה עם משפחתה לטבריה והתח נ נכה בבית ספר ממלכתי דתי ואחריו בתיכון 'עמל – נופרים בגליל'. היא התגייסה לצבא לשח"ם (שירות חובה משטרתי) ולאחר שמונה חודשים של קורס אינטנסיבי הוצבה בתפקיד שוטרת סיור בשטח. "התעקשתי עד שנתנו לי להיות בתפקיד הזה", היא מספרת, "מאז שהייתי קטנה הייתי ילדה שאוהבת להיות במקומות חד נ שים. אני חייבת אינטראקציה עם אנשים ואוהבת אקשן. היתה לי חווית שירות מאוד טובה ומאתגרת". כבר במהלך שירותה הצבאי התחילה מזרחי לתכנן את החיים שאחרי הצבא ופיתחה את קריירת המשחק והדוגמ נ נות שלה. "הייתי באודישן של 'הדוג נ מניות' וחיכיתי לתשובה, שיחקתי בס נ דרה 'רביעיית רן' ודגמנתי על המסלול ל'לוריאל'. הייתי באנרגיות שאני מתחילה חיים חדשים לגמרי וחיפש נ תי לשכור דירה בתל אביב. ראיתי את עצמי כבר הולכת ללמוד משחק וחי נ כיתי לרגע שאני אוכל לפרוץ". אבל שלושה חודשים לפני תום השירות הצבאי התנפצו כל החלומות כשעברה תאונת דרכים קשה ששינתה את מסלול חייה. "עם כל החלומות וכל המוטיבציה, התרסקתי בתאונה הכי קשה שיש. זו היתה תאונה באמצע המ נ שמרת עם ניידת המשטרה על כביש ליד מנחמיה", היא נזכרת, "היתה 90 לנו משמרת סוערת והייתי מאוד תשושה ועייפה. היה עיקול בדרך ששמתי לב אליו ברגע האחרון כשהיה כבר מאוחר מדי והתגלגלתי עם הרכב לתוך הבטונדה מעבר לכביש. הייתי נהגת צעירה וטובה אבל כנראה מרוב חוסר השינה והעומס איבדתי את הרי נ כוז. אני זוכרת שקלטתי שאני על הקצה ונבהלתי וסובבתי את ההגה והאוטו נזרק למטה. למזלי היה מא נ חוריי אופנוען שקלט את הנפילה. אם מישהו היה עובר אחר כך הוא לא היה רואה את הרכב זרוק למטה מהכביש, היינו יכולים למות שם. זה כביש הב נ קעה בשבת בצהריים והתנועה מאוד דלילה. היה לי ממש מזל". כתוצאה מהנפילה נחבלה מזרחי באופן קשה בכל גופה והובהלה לבית

טיפול ולשיקום ממושך כשכל אותו הזמן היא התניידה באמצעות כיסא גלגלים. "חודש וחצי התקלחתי במי נ טה ושמונה חודשים התניידתי על כיסא גלגלים. לא אכלתי ושתיתי בכוחות עצמי, הכול היה מאוד קשה. זה כמו חיים מהתחלה. אחר כך עב נ רתי למצב תת-תזונה כי בכל פעם שהייתי אוכלת הייתי מקיאה אז נא נ לצתי לעבור גם שיקום תזונתי". מה היה הכי קשה לך בתקופת השיקום הארוכה הזו? "מה שהיה הכי קשה אבל גם היה החוזק שלי זה שאמא שלי היתה צרי נ כה להיות איתי. כאב לי עליה, לא היה לה אפילו רכב. מצד אחד היא היתה חייבת להיות איתי ומצד שני היא היתה צריכה להיות עם האחים הק נ טנים שלי. כאב לי גם שהתפוצצו לי מלא חלומות, הרגליים שלי הם האנ נ רגיה של החיים שלי והרגשתי של נ קחו לי את הכוח. הייתי חסרת אונים ברמה מאוד קיצונית". את זוכרת את הרגע שהחלטת לה ־ רים את עצמך ולהגיד שאת עוברת את זה? "נקודת המפנה היתה כשהכניסו לי לחדר מישהי שהיתה קטועת רגל ולכל מי שנכנס לבקר אותה היא שמחה ואמרה: 'סוף סוף קטעו לי את הרגל' וכולם היו שמחים ומאושרים בשבילה. חשבתי שהם אנשים הזויים, כשכולם הלכו צעקתי עליה 'למה את שמחה שקטעו לך רגל', ואז היא אמרה לי שהיא סבלה מכאבי תופת ברגל. ברגע הזה פתאום קיבלתי פרופור נ נ � ולא הב 19 ציה לחיים. הייתי בת תי את העולם ברמה כזו. היא הלכה לפיזיותרפיסטית כדי לחזק את הרגל והייתי הולכת רק איתה. אם היא לא

החולים פוריה. השוטר שהיה לצידה ברכב נפגע באופן קל יותר. "אני זוכרת שנייה בתוך האוטו. היה מלא דם ואז איבדתי הכרה. מזל שרוכב האופנוע קלט את זה והזמין אמבולנס. האמבולנס הגיע תוך ארבע דקות". בבית החולים עברה מזרחי ניתוח מסובך להציל את רגלה שנפגעה קשה בתאונה, אך רק לאחר כמה שעות הת נ בררה חומרת המצב והיא הובהלה להמ נ שך טיפול בבית חולים תל השומר שם המשיכו הרופאים לנתח אותה ולהילחם על חייה. "עברתי במשך שבע שעות ניתוח בברך שעד היום יש לי צלקות ממנו. הרופאים חשבו בהתחלה שהמ נ צב טוב מאוד ושרק הברך נפגעה, אבל אחרי הניתוח הם עשו לי צילומים ואמרו שחייבים לפנות אותי בדחיפות בטיפול נמרץ מיד אחרי הניתוח לתל השומר. מתברר שכל האגן שלי התרסק. נוסף על כך נשבר לי הקרסול ונקרע לי הט נ חול וכתוצאה מכך התפתח לי שטף דם בבטן. הייתי בסכנת חיים ממשית". חוסר אונים שלושת השבועות שבהן שהתה בטי נ פול נמרץ היו טראומטיים בשבילה. "הדבר הכי קשה שאני זוכרת משם זה שלא יכולתי לדבר, הייתי עם זונדה וק נ טטר ואכלתי מצינור. לא יכולתי לדבר ולתקשר אבל ראיתי מה קורה, רציתי להגיב ולא יכולתי. שכבתי בחדר לצד אדם שעבר תאונת אופנוע והיה במצב קשה ואחרי כמה ימים כיסו אותו לידי ופינו אותו. זו היתה סיטואציה קשה ואז נשארתי שם לבד עוד שבועיים. חיכיתי מתי יבואו לכסות גם אותי". לאחר שהתייצב מצבה הועברה מז נ רחי למחלקה האורטופדית להמשך

"אנשים רוצים ושואפים, אבל צריך לעצור רגע ולראות את החיים. אני קמה בבוקר ומנשקת את הרגליים שלי כי שלוש שנים לא יכולתי להיעזר בהם"

16

27.5.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה