טבריה קש 3.2.23

צפת

דניאל דדון / צילום אביהו שפירא

שנה שעליזה רומנו 35 כבר מצפת מתנדבת בתחנת המש כ טרה המקומית. רומנו, שדואגת

עליזה רומנו. "זה משכיח ממני את הכאב"

לכל השוטרים בתחנת צפת שמכנים אותה 'האמא של התחנה', איבדה את בנה היחיד כ � שנה בתאונת דרכים קטלנית. ע 30 לפני שיו היא מספרת על הפציעה הקשה מק כ טיושה שבעקבותיה קרה לה נס, על הגעגוע לבן שלא מרפה ועל המזור לנפש שהיא מו כ צאת בהתנדבות. תחושה רעה ה � ), תושבת ביריה, הגיעה ל 69 רומנו ) במקרה 1987 תנדב במשטרת צפת ב בעקבות מודעה שראתה בעיתון. "היה פרסום בעיתון על התנדבות למשטרה ונרשמתי, זה משך אותי", היא מספרת, "עברתי כמה קורסים והתקבלתי ומאז אני פה". בשנים הראשונות היא התנדבה במק כ ביל לעבודתה ב'היפרשוק', אבל אחרי נהרג בתאונת דרכים 18 שבנה עמי בן ה מ � - היא עזבה את עבודתה והת 1993 ב - סרה להתנדבות. את היום הקשה שבו הוא נהרג היא זוכרת בבהירות עד היום. "זה היה ביום האחרון של הכליזמרים. הוא בא אליי למחסום ואמר לי 'אמא, תני לי את האוטו, אני הולך לחברים שלי'. בשעה בלילה קראו לנו לקפל את המחסומים 12 ולהגיע לחפ"ק. הגעתי לחפ"ק והתיישבתי על הרצפה. לא ידעתי מה יש לי. מפקד התחנה ראה אותי ככה ואמר לקצין שייקח אותי הביתה". היתה לך תחושה רעה? "תחושה נוראית. לא רציתי ללכת ונ כ שארתי באוטו. מפקד התחנה שחשב שאני בבית קרא בקשר לכל הניידות להגיע מיד לעמוקה. מתברר שהחבר של הבן שלי שהיה איתו - ניצל; הוא עלה את העלייה של התהום, הגיע לכביש והתמוטט. אנשים שחזרו מהכליזמרים העירו אותו והוא אמר 'אני בסדר, אבל החבר שלי למטה בתהום'. שמעתי את הקצין שואל את המפקד בקשר 'אתה יודע במי מדובר?', והמפקד ענה לו 'אל תשאל, מדובר בעמי רומנו'. התחל כ תי לצעוק במכשיר קשר 'אמרתי לך שזה הבן שלי', היתה לי הרגשה לא טובה. לקחו אותי לבית החולים, עשו לי זריקה ואני לא יודעת מה קרה אחר כך. בתהום ליד מקום התאונה הקמנו אחר כך אנדרטה לזכרו של עמי". פגיעה מקטיושה היום מבלה רומנו את עיקר זמנה בתח כ נת המשטרה בהתנדבות בתפקידים שו כ נים. בשנותיה הראשונות היתה יומנאית וענתה לשיחות שהתקבלו במוקד. כיום היא בעיקר עוזרת לראש משרד התמי כ כה הלוגיסטית, מסייעת לכל שוטר בת כ חנה בהשלמת ציוד וגם עוזרת במחלקת אבדות ומציאות. "ברגע שמגיע לתחנה חפץ שאבד למישהו, אני מתקשרת ומנסה לאתר אותו". במחלקת אבדות ומציאות היא נתקלת לא פעם בסיפורים מרגשים. "היה מקרה שמישהו מצא ארנק והביא אותו לתחנה. פתחתי את הארנק והיה שם דרכון וסכום כסף רב במזומן. התקשרתי למטה הארצי לבדוק אם האדם הזה עדיין בארץ. התברר

שנה מתנדבת במשטרה 35

האמא של התחנה בעקבות מודעה בעיתון 1987 עליזה רומנו מביריה החלה להתנדב במשטרת צפת בשנת בסוף משמרת שמעה ברשת הקשר שבנה היחיד עמי ז"ל נהרג בתאונת 1993 ‰ בשנת דרכים ומאז היא מקדישה את חייה להתנדבות במדים הכחולים

מרגש". , בעיצומה של מלחמת לבנון 2006 ב השנייה, נפגעה רומנו מקטיושה כשהיתה ברכבה בסמוך לתחנת המשטרה. "הייתי בתחנה מהבוקר עד הלילה, באתי הביתה להתקלח וחזרתי, ואיך שהגעתי לתחנה נפלה עליה קטיושה. כל האוטו שלי ניזוק ואני נפגעתי מההדף. הזמינו אמבולנס, שלוש פעמים באו להעלות אותי אליו אבל היתה אזעקה, עד שהמצב נרגע ולקחו אותי לבית החולים. נפגעתי בגב מההדף "מאז הניתוח ברוך ה' הכול בסדר. לא חשבתי על זה בכלל, אפילו פיצויים לא רציתי על הפגיעה. אחרי שעה התקשרו אליי מבית החולים וביקשו ממני לחזור, הרופא אמר לי שהוא ראה משהו לא ברור ושהוא רוצה שאעבור צילום סי.טי כליה. עשיתי את הצילום וגילו שיש לי גידול בכליה. למחרת מיד ניתחו אותי והורידו את הכליה. זה היה ממש נס. בגלל זה לא רציתי שום פיצויים ואגורה מהממשלה, הקטיושה הזו הצילה את החיים שלי ומאז תודה לאל הכול בסדר". כאב לכל החיים היום מרגישה רומנו סיפוק עצום בהת כ ושברתי שתי צלעות". איך זה השפיע עלייך?

שהוא בארץ ואמא שלו גרה בירושלים, השגתי את הטלפון והתקשרתי לאמא, אמרתי לה 'מתקשרים ממשטרת צפת, אל תיבהלי הכול בסדר, הבן שלך איבד את הארנק אם תוכלי להגיד לו'. הוא התקשר אליי ואמר לי 'עכשיו אני לוקח מונית ובא למשטרה', הוא בא לפה והודה לנו מאוד. הוא רצה להביא מתנות אבל אמרתי לו 'אסור לנו, תתקשר לבן אדם שמצא את הארנק והביא אותו אלינו'. והוא באמת התקשר אליו וקנה לו מתנה. זה היה מאוד

נדבות שלה במשטרה. כל השוטרים קו כ ראים לה 'האמא של התחנה'. "קוראים לי ככה כי כל מה שהם רוצים אני עושה, אני דואגת לכולם כמו אמא", היא אומרת, "יש לי אלבום שאני מאחלת אותו לכל שוטר עם תגובות של אנשים ששלחו לי שכת כ בו לי 'תודה רבה על העזרה'. אני קשורה מאוד לשוטרים. מפקדי התחנה מעריכים אותי מאוד. יש לי תעודות שכבר אין לי איפה לתלות אותן". מה מחזיק אותך כל כך הרבה שנים בהתנדבות הזו? "זה ממלא את היום שלי. להיות בבית לבד בין ארבע קירות זה לא זה". על אף מרחק השנים, הגעגועים לבנה עמי לא מרפים. "אני מתנדבת גם בש כ בילו. הוא גם היה מתנדב במשטרה. אני מתגעגעת אליו בלי סוף. אני רואה אותו כל יום לידי. הבית שלי מלא בתמונות שלו". מה את אומרת על המכה של תאונות הדרכים? "אני בהלם כשאני שומעת על התאונות הקשות בכבישים. כשמדווחים על תאונה אני מכבה את הטלוויזיה, אני לא יכולה לראות. זה מאוד קשה. הכאב לא יעבור וילך איתי עד סוף ימיי. בינתיים אני חיה כי אני באה למשטרה ועושה משהו, אז זה משכיח ממני את הכאב".

"אני מתנדבת גם בשבילו. הוא גם היה מתנדב במשטרה. אני מתגעגעת אליו בלי סוף. אני רואה אותו כל יום לידי. הבית שלי מלא בתמונות שלו"

צילום: פרטי | בנה עמי ז"ל

16

3.2.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה