תל אביב 01.04.22

לחצו על הכפתור האדום לא סתם נתקלתם בימים האחרונים בקרבות וירטואליים מדממים בין אוהדי מכבי לאוהדי הפועל בנוגע שנה ‰ סביב הרגע הזה נבנתה "האגרוף: סדרת 30 לאגרוף הקטלני שנתן לבן מרסר לתומר שטיינהאור לפני הגמר" של הבמאי אבידע לבני שעלתה בימים אלה ביס דוקו והציתה מחדש כאבים ישנים בצהוב ואדום ‰ אז מי התחיל? הנה מה שחושבים המוזיקאי תמיר קליסקי והעיתונאי בן קפלן

צילום: פרטי

צילום: שאול גולן

בצד האדום: בן קפלן

בצד הצהוב: תמיר קליסקי

אגרוף לפנים שלי

הסדרה - האגרוף , סדרת הגמר, מוציאה את כל השדים מאוהדי הפועל , שנאלצים לחוות מחדש את ההפסד ההיסטורי ההוא....ושוב מעלים באוב את כל הארסנל השחוק והידוע...השופטים, שי ו מון, התקשורת, וכמובן מוני פנאן..( שאגב עדיין לא נשא אז שום תפקיד רשמי במכבי).... למען הסר ספק, לאבון מרסר המכונה לבן מרסר , אכן החטיף מכה לתומר שטיינהאור. המכה נעלמה מעיני השופט דגן , ואילו השופט השני ראובן וירובניק שהיה בזווית ראיה בעייתית , פסק מיד על עבירה טכנית כנגד מרסר. יאמר מיד: טעות שיפוט. מרסר היה צריך להיות מורחק. ושוב, טעות שיפוט. על זה נבנה על ידי מועדון הפועל תל אביב ואוהדיו נראטיב שלם, לפיו, מכבי תל אביב אכלו להם שתו להם מרסר אכן החטיף לשטיינהאור ולא הורחק בגלל טעות שיפוט. על הטעות הזו בנו בהפועל נרטיב שלם, לפיו, מכבי הוא מועדון מושחת שהשופטים והתקשורת נמצאים אצלם בכיס

בני משפחה וחברים אולי יתקשו להאמין, אבל פעם הייתי אדם אופטימי. זה נגמר בחודש מאי בסדרת הגמר בין הפועל ומכבי. 5 . במשחק מספר 1992 אני זוכר כמעט כל רגע מהיום ההוא. את האופטימיות שאחזה בי בבוקר המשחק. את הציפייה הגדולה. האמנתי שעושים את זה. האמנתי בפרוויס אלילי, בת'רדקיל, בשמעון גיבור ילדותי ובתומר. בנשמה של פרישמן, בלחימה של נאווי ובחוכמה של רלף. האמנתי שאנחנו יותר טו ו בים. אני זוכר את עצמי יושב על כיסא הנדנדה המתפרק בבית הוריי במושב. עליי צעיף אדום. רגליי נטועות בקרקע. מתוח עד אימה. ואופטימי. מתכונן לצפות בהפועל לוקחת אליפות. האגרוף של מרסר לא פגע רק בשטיינהאור, אלא גם בי. שנה עברו 30 . בתקוות שלי. באמונות שלי. באופטימיות שלי ואני לא סולח ולא אסלח לעולם על מה שקרה במשחק ההוא

ואז הגיע האגרוף. ו-וירובניק ודגן שלא הרחיקו. הרגשתי שהאגרוף של מרסר לא פגע בשטיינהאור, אלא בי. בתקוות שלי. באמונות שלי. באופטימיות שלי. אני זוכר איך במהלך המחצית השנייה, כש ו מכבי דרסה, בסיוע שיפוט שהתיר לה אגרסיביות מוגזמת, פשוט הציפו אותי מרה שחורה, ייאוש, תסכול וזעם עצום. במובנים מסוימים המשחק הזה הוא אירוע מכונן שעיצב את האישיות שלי, לא רק כאוהד הפועל, אלא כאדם. שיעור כואב במוסר וב ו צדק. ובכך שבמציאות הרעים לא רק מנצחים, אלא גם עוזרים להם לעשות את זה. מאז המשחק ההוא לא הגעתי לאף משחק של הפו ו על אופטימי. אני תמיד מצפה לרע. אם חשבתי שהשנים חלפו, התבגרתי והרגשות האלה התעמעמו, בא גמר הגביע העונה, שבו השי ו פוט לקח לנו תואר, בדיוק כמו אז, והגיעה הסדרה המופלאה של אבידע לבני ב"יס דוקו", והרגשות בעבעו שוב. אותם רגשות של ייאוש, תסכול וזעם עצום. על השופטים שעשו לנו את זה. רגשות שמי שאינו אוהד הפועל וגופו לא מצולק מהחלטות שיפוט, ממנגנון שרומס אותו ומתקשורת ספורט שמנרמלת את זה לא יבין. כשראיתי את האגרוף של מרסר, ואת אי ההרחקה שלו הציפו אותי בדיוק אותן תחושות כמו בחודש . בשלושה פרקים של דוקו חזרתי לגיל 1992 מאי ו � . כנראה שהרגשות האלה כבר לא ייעלמו לע 14 לם. אבל בתוך כל התסכול והזעם גם חשתי אהבה עצומה. לרלף ולתומר, לשמעון ופרוויס, לת'רדקיל

הוא מועדון מושחת, אשר השופטים, התקשורת, ול ו מעשה כל המדינה נמצאת אצלו בכיס, ועל התזמורת הזאת, מנצח שמעון מזרחי ( דון שימון בפיהם) הכל יכול. התזה פשוטה, מכבי השתלטה על הליגה באמצ ו עות כסף ציבורי, אותו כסף שהערוץ הראשון והיחידי שילם לה על המשחקים בגביע אירופה של אז, הביאה כל שחקן ישראלי שרצתה, קנתה שחקנים אמריקאים ברמה שקבוצות אחרות לא יכלו להשיג, ובכסף שנו ו תר דאגה במחשכים להיטיב עם פונקציונרים שונים וכך, אוהדי הפועל, נוהגים במצוות והגדת לבנך, לא רק בפסח הבא עלינו לטובה, אלא בכל ימות השנה.... מדור לדור, משנה לשנה, עוברים סיפורי האימים, על המשטר המכביסטי האפל שהם חיים בחסותו. הם האור, אנחנו החושך, זאת האמת ואין בלתה. בשלושת הדרבים האחרונים בכדורסל, הפועל תל אביב ניצחה. אף מכביסט לא התלונן על השיפוט, וכל מה שעבר לנו בראש זה...רגע...ככה הם מרגישים עשרות שנים?? ו � שנים ליתר דיוק...) כמה אפשר לשאת את הל 52 ( זריות הזאת?? אבל, עמוק בלב יודעים אוהדי הפועל את האמת. שמי שהמציאה את השימוש בכסף הציבורי זאת הפועל ת"א, באמצעות ההסתדרות, שהחשבון תמיד הוגש אליה. הערוץ הראשון עשה את עסקת חייו, עם רחובות ריקים בימי חמישי. כשההבדל הגדול בין המועדונים היה ברמת הניהול! מכבי שאפה להיות ריאל מדריד, והפועל שאפה להתבכיין ולבנות נרא ו טיב של קבוצה מוכה, שאכלו לה ושתו לה. . היא הסתיימה 1992 ובחזרה לסדרה ההיא בעונת באליפות נוספת של מכבי. הפועל להזכירכם ניצחה שני משחקים בסדרה הזאת. שנה לאחר מכן, מכבי

מרסר ושטיינהאור בגמר של ומתוך 1992 צילום: | הסדרה yes באדיבות דוקו, יוסי רוט

ופרישמן, לישראל לב אדום ולאולם אוסישקין ביתי השני. וגאווה עצומה. כי למרות כל הניסיונות לכלותנו יש לנו מועדון כדורסל חזק ולוחם, שניצח העונה את מכבי שלוש פעמים. ואפילו שמחה, כי הדור הצעיר, שלא ידע את העוולות האלה, התחבר לסיפורי המורשת, ומבין שהוא אולי לא נמצא בצד הנכון של התארים, אבל בהחלט בצד הנכון של ההיסטוריה. שנה חלפו ואני לא סולח ולא אסלח לעולם על מה שקרה במשחק ההוא. 30 ולמרות זאת, לא למעורבים בפרשיית האגרוף, ולא לאלה, שגם היום, ממשיכים לספר לנו כמה אגדיים היו השופטים מהמשחק ההוא. • הכותב הוא עיתונאי בידיעות תקשורת

מפסידה לגליל בחצי הגמר סל. אוהדי הפועל מחכים למכבי בשדה דב עליו השלום בתופים ובמחולות ובוונדליזם מזוקק. חוגגים! רק מה...הפועל, עם יתרון ביתיות, מפסידה לגליל את האליפות...רק השנה, הפועל מנצחת את מכבי בחצי גמר הגביע, רק כדי להפסיד להרצליה את הגביע הנכסף...תנחשו מה? לא טעיתם, הפועל לא הפסידה, אלה השופטים של שימון שעזרו להרצליה לנצח. לא יתרון דו סיפרתי של הפועל שנמוג כנהוג אצל לוזרים מקצועיים אלא, השופטים. זה מושרש כל כך חזק, ששוכחים לנצח, התירוץ כבר מוכן. אנחנו לעומת זאת, המכ ו ביסטים , לא מפסידים לעולם! ( יש משחקים פה ושם שהסתיימו לפני שהספקנו לנצח...) נתראה באליפות הבאה. • הכותב הוא מוזיקאי ולשעבר קלידן להקת אתניקס

47

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 1.4.2022