תל אביב 03.06.22

עדת ראייה // נעמי רייכמן neomi-ra@yedtik.co.il

אצ'ילדי נופל וקם בספר שכתב סבה על תולדות המשפחה במאות הקודמות בבוכרה מצאה עידית אשל, מורה ברימון, סיפור מופלא על תינוק שנולד חולה, הצליח לשרוד והתגבר לאורך חייו על משברים קראו † וסכנות בדרכים מופלאות לו אצ'ילדי וזה גם שם האלבום החדש שלה שאותו כתבה ושרה ברוחו של מי שכבר לא איתנו שנה 200־ יותר מ

"השירים שלי הם הילדים שלי". אשל צילום: ריאן | השבוע

של לימודים ברימון והופעות בכל רחבי הארץ בהרכבים שונים ("שמנת", "עבודה עברית", "במבליק"). שנים אינטנסיביות, דחוסות. ארבעה לילות בשבוע הייתה מופיעה בברים, באירועים ובמסיבות. לרוב היה מדובר בקאברים או בהופעות ג'ז שנועדו להרקיד. בימים המשיכה ללמוד, כל הזמן ללמוד. כבר אז ידעה שלא תתעייף לעולם מללמוד דבר חדש או לעלות על הבמה. היא שייכת לבמה. גם היום כשהיא בעצמה מלמדת בבית הספר רימון את זמרי וזמרות המחר היא מלמדת אותם כל קודם את היחסים עם הבמה. אחרי כן גם איך לעבוד עם הקול. אז מתי נכנס לסיפור שלך אצ'ילדי שהפך להיות שם המשפחה שלך? היא צוחקת. × × × אביה, נפטר לפני ראובן אשל, 20 היה. אמה נפטרה לפני 93 שנתיים. בן שנה. כשהחלה יחד עם אחיה לסדר את הבית כדי לפנותו נתקלה בספר שכתב סבה. את הספר הכירה מאז ילדותה. "לספר קוראים 'גלריה'", היא אומרת. "ככה סבא שלי קרא לו ויש בו את תולדות המשפ ־ חה והקהילה עוד מהימים בסמרקנד לפני שנה. הספר כתוב בשפה 200 יותר מ כבדה, אבל יש בו סיפורים מופלאים. אחד מהם הוא על האצ'ילדי הראשון שחי בסוף בסמרקנד. הוא נולד תינוק חולני 1700 וחלש. בגלל שלא חשבו שהוא ישרוד הוא אפילו לא קיבל שם. אבל התינוק הזה שרד וקיבל את הכינוי אצ'ילדי – נולד מחדש, התעורר, בשפה הבוכרית. הכינוי הזה הפך להיות שם המשפחה של כל צאצאיו. ביניהם גם של סבא שלי, שאצ'ילדי היה הסבא של הסבא שלו. לימים, כשהמשפחה הגיעה לארץ ישראל הם כולם ויתרו על אצ'ילדי והפכו למשפחת אשל".

"צאי אל השדה הפתוח ותגיעי אל הים תדבר אלייך רוח והחול החם לכי על האדמה הזאת את לא לבד השמש באזנייך לך תשיר

× × × והגלגול זה לא היה המסע היחידים שעבר אצ'ילדי בחייו. הספר מלא בהם. בגלל זה כנראה גם היא מדי פעם אורזת מזוודות, משאירה מאחור את הבית בתל אביב ויוצאת ללמוד מאישה בבולגריה את שירת ארצה, נוסעת לטורקיה ללמוד את שורשי המוזיקה שם, לומדת מה ־ קולות והשירים של הסופים. לפעמים יוצאת למסע קצר, לפעמים נשארת למסעות ארוכים יותר כמו המסע ללימוד הפלמנקו בסביליה, ספרד, שנמשך יותר משש שנים שבהן חילקה את זמנה בין פה לשם. עכשיו היא פה. מוציאה לאור את הפרויקט המוזיקלי-פילוסופי שנקרא אצ'ילדי שבו היא כתבה והלחינה ושרה את כל השירים. כולם שירי קוסמת אישה, אצ'ילדי אישה, שנעה בחופשיות על ציר הזמן ביקום, עוב ־ רת בקלות בין מאות ושנים, מקומות, נכנסת ויוצאת מהלבבות. פרויקט אצ'ילדי תיכף בחוץ. באתר שלה (הנקרא על שמה) יש טעימות ממנו וגם את הפרויקטים המוזיקליים הקודמים שלה שגם הם לגמרי פרחים שפורחים מתוך כאב , אחרי 2011 וייאוש. כמו האלבום שכתבה ב טיפולי פוריות שלא צלחו. גם זה, כמו האל ־ בום החדש, אלבום של יופי, תקווה ולמרות הכל גם המשכיות. ויופי. כמה יופי. בשולחן בבית קפה בבננה ביץ', מסביבנו המולת חוף ים ביום קיץ, היא שרה פתאום את המילים שלמעלה שנלקחו מתוך "עץ עומד ברוח" שכתבה והלחינה והוא חלק מפ ־ רויקט אצ'ילדי. זה כאילו הרוח שרה. מנש ־ בת את המילים ברכות וסודקת את הלב במין עצב מתוק. הדמעות בעיניים שלי מגיעות מעצמן. "אני מרגישה את אצ'ילדי", עידית אומרת. "כל עוד אבא היה בחיים הוא החזיק את המורשת של אצ'ילדי. כשהוא נפטר זה הגיע אליי. עכשיו התור שלי להעביר אותה הלאה. השירים שלי הם הילדים שלי".

× × × אי אפשר שלא להרגיש אצ'ילדי. את המילה הזאת בגוף כשאומרים אותה. היא רוקדת בפה, אני אומרת לעידית והיא צוחקת. רוקדת כמו פרח בפריחה. אז מה קרה בסוף עם אצ'ילדי הראשון? "לפי מה שסבא שלי כתב, אז אצ'ילדי גדל, התחתן ונולדו לו שני ילדים. ואז אשתו נפטרה והוא התמוטט מצער. לא ידע איך להתמודד. הוא השקיע את עצמו בעישון אופיום. היה מסומם כל היום. מכר של המשפחה שעבר יום אחד ראה את הילדים הקטנים שלו משחקים בחוץ ושאל אותם איפה אבא. האיש הזה רץ למקום שבו אצ'ילדי עישן, נזף בו על זה שהוא לא מטפל בילדים והציע לו לקחת אותם למיסיון שנמצא איפשהו בהודו. אצ'ילדי הקשיב, קנה סוג של עגלה ויצא עם הילדים שלו למסע שנמשך חצי שנה עד שהגיעו למיסיון בהודו. הוא מסר את הילדים שלו לנזירים והלך לתור את העיר. אחרי שבוע חזר לבקר את הילדים. הנזירים סירבו לתת לו לראות אותם ואמרו לו שבעצם ויתר עליהם. אצ'ילדי התחיל לצעוק ולהשתולל. שמעו המו ־ סלמים את הצעקות והגיעו ותיכף הת ־ פתחה קטטה. הנזירים הנוצרים נבהלו, החזירו לאצ'ילדי את ילדיו והם יצאו לדרך. התגלגלו בדרכים במשך חצי שנה בדרך הביתה לסמרקנד. באחד הפונדקים שבהם לנו נשאר מסיבה שלא מצוינת בספר הבן הגדול של אצ'ילדי. סולימן (ישעיהו) הוא הפך לבן חסות של בעלת הפונדק. זו הייתה יוצאת ובאה מארמון האמיר של האזור. סולימן מצא חן בעיניו של השליט והוא אסלם אותו. כשהיה בן הגיע יום אחד סולימן לשוק היהודי 15 בסמרקנד. אנשים זיהו אותו כאצ'ילדי. סולימן חזר ליהדותו והפך למנהיג גדול של הקהילה.

וציפור קטנה תעיר נחמה פשוטה תשיר את קסמו של העולם...". × × ×

על החוף. קבענו בבית קפה "אחרי שאצא מהים", אמרה עידית אשל וברווח שבין סוף המשפט הזה לציון שעת המפגש התיישבו על הלב שלי ליריקה. מנגינה. פואטיקה. כשנפגשנו זה קרה שוב ושוב. לא חושבת שהיא מודעת עד כמה היא מעירה את ציפורי השיר שבלב הנ ־ פגשים איתה. לא בטוח שהם מבינים איך המילים שלה והמנגינות שלה וצליל קולה מרעיד את פעמוני הנשמה שלהם. בעצם, לא יכול להיות שהיא לא יודעת שכל זה קורה במפגשים איתה. היא הרי אצ'ילדי. זה מה שאצ'ילדי עושה. מתעורר מחדש. מעיר את עצמו וממציא את עצמו מחדש. כמו עוף החול הוא מת וקם לתחייה, נולד מחדש וכל הסובבים אותו מתעוררים גם. חייבים להת ־ עורר. ליד אצ'ילדי ולאורו אף אחד לא יכול להמשיך לישון. ועידית אשל היא אצ'ילדי. × × × נולדה בקיבוץ סער עידית אשל שנים. בת זקונים 58 שליד נהריה לפני למרים ולראובן אשל, ממייסדי הקיבוץ. אחרי הצבא (מדריכה בבית ספר שדה מעלה אפרים שכבר לא קיים) עזבה את הקיבוץ. נמשכה אל תל אביב, ניקתה בתים, חסכה כסף והצטרפה לחבר שלה בברזיל. אחרי כמה חודשים המשיכו לניו יורק ונפר ־ דו. היא חזרה לתל אביב וחיפשה כיוון. ובחרה. במוזיקה. אז החלו שנים ארוכות

34

3.6.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן