תל אביב 04.02.22

בראש של הומר סימפסון

השנים האחרונות 12- לדמויותשהאומן שרון רפאל יוצר ב על קירות העיר בלילות הוא קורא "איש בניין" (בגלל המגדל שמחליף את הראש) ‰ השבוע הוא הגשים חלום והציב מייצג ענק בדמות הומר סימפסון על גג ברחוב פנקס ‰ רפאל: "זה מסמל את הבלבול והעומסשהחיים בעיר מייצרים" ‰ וגם: מה הקשר של היצירה לברווז המפורסם של דודו גבע ומדוע

כדאי למהר לתערוכה הזו בה אומנים בשני 150 משתתפים בניינים שמיועדים להריסה?

ליעד ורבר / / צילום: ריאן

בראששל האומן שרון רפאל ) יש בעיקר מגדלים. ככה הוא מייצר 42( בגרפיטי את הדמויותשהכי מזוהות איתו על קירות תל אביב בלילות. רגליים, גוף ובמקום ראש, מגדל רב קומות. דונלד טראמפ, גארפילד החתול, אריק ובנץ מרחוב סומסום, פופאי, בוב ספוג ועוד ועוד. השבוע הוא הגשים חלום והניח על בגג בניין ברחוב פנקס את דמותו של הומור סימפסון כבובה מתנפחת וענקית. ובמקום ראש? מגדל כמובן. הומר סימפסון היא יצירתו הגדולה ביותר וגם היצירה הכי בולטת במו ־ זיאון הפופ־אפ שנפתח לפני שלושה ימים בשני בניינים צמודים ברחוב פנקס 150 שמיועדים להריסה ובו מציגים כ־ ימים 11 אומנים מתחומים שונים למשך בלבד (ראו מסגרת). מה המסר שלך לכל התושבים שעוב ־ רים בפנקס ורואים את הומר סימפסון? "מבחינתי הראש-בניין מסמל את כל הדילמות והלבטים שיש לאדם שחי בס ־ ביבה אורבנית: הרעש, הבלבול, העומס והלחץ בו אנו חיים. אני אישית חי כל הזמן בלחץ, אבל אני אוהב את הלחץ התל אביבי. בחיבור בין הראש לבניין יש הרבה חיוביות, צבעוניות ועליזות. יש

לי עבודה שרשום עליה באנגלית 'אני מרגיש שיש לי בתוך הראש אלף אנשי משרד שעובדים'. הבניינים האלה זו גם המציאות האורבנית שלי ושל אחרים שחיים בתל אביב". ואי אפשר להתעלם מהדמיון בין היצירה הזו לבין הברווז של המאייר דודו גבע שהוצב לפני כמה שנים על גג העירייה והפך לסמל של תל אביב. "נכון. אני לא מסתיר את העובדה שזהו סוג של הומאז' לדודו גבע. הוא יוצר שאני מעריך ואוהב ואני רוצה לכבד אותו. דודו זה מישהו ללמוד ממנו והוא עשה יצירות נפלאות שאותן אני מכיר ." 16 מגיל קופסא ואובססיה כלב לברדור, נולד וגדל + רפאל, נשוי בקריית שלום. "ההורים הגיעו ממעמד פועלים קלאסי", הוא אומר. אימו הייתה עקרת בית ואביו צבעי. "בתת מודע כנ ־ ראה קיבלתי ממנו את הנטייה לציור". את אומנות הרחוב הכיר משיטוטיו הר ־ בים עם הסקייטבורד ברחבי העיר ולדב ־ ריו התנסה בגרפיטי כבר כילד כשצייר על קירות המקלט השכונתי. "ציירתי

דמויות של פינקי והמוח שאותם מאוד אהבתי". הוא למד באליאנס, בצבא שירת במח ־ לקת הלוגיסטיקה בגבעתי והקריירה שלו הלכה לעולם הפרסום. "אפשר להגיד שזה קרה בטעות", הוא אומר וצוחק. "אמרו לי שאני מצחיק ושנון וכדאי לי ללכת להיות קופירייטר וזה הצליח". הוא למד תקשורת במכללה למנהל ואחרי זה הת ־ קבל למשרד הראשון שלו, מאז הוא טיפס לתפקידים בכירים במשרדים הגדולים בישראל, כקופי ומנהל קריאייטיב. היום הוא עובד בחברת ארטגריד. לצייר הוא לא למד באופן רשמי, אבל הסקרנות לתחום הובילה אותו לפני שנה לשרבט באיזה בריף במשרד 12 כ- הפרסום בו עבד, סקיצה של איש עם ראש בניין. עם הבריף הזה לא קרה שום דבר, אבל הדמות שיצר המשיכה ללוות אותו. "הייתי לוקח קופסאות במשרד ומתחיל לצייר עליהן את הדמות. אפשר להגיד שפיתחתי אובססיה", הוא נזכר. "כשעב ־ רתי במסדרונות המשרד, ראיתי שאנשים תלו על הקירות את שאריות הסקיצות שלי מהקרטונים וזה נתן לי אישור סופי שהדמות הזו תופסת, ולא רק בעיני". בסביבות השעה שש בערב כל יום,

רפאל שם בצד את דמות הפרסומאי מה ־ משרד ויוצא לשטח עם ספריי צבע ביד. אמן הגרפיטי שבו מתעורר והתוצאה באה לידי במרחב הציבורי. על קיר בשוק הפשפשים הוא צייר את דונלד טראמפ. בקרית המלאכה יצר דמות אחרת, בובס ־ פוג עם ראש-בניין כיכב על מבנה בטון בפרישמן פינת ישראליס ועוד יצירות שלו הופיעו בפלורנטין ובפארק המסי ־ לה. את רוב היצירות כבר אי אפשר למ ־ צוא. הן נמחקו או נהרסו עם המבנים שע ־ ליהם צוירו. החלום שלו לדבריו מחכה לו דווקא בקיר ליד עזריאלי. "בצומת של יגאל אלון יש קיר ענק ואני חולם ליצור שם משהו אחר ומקורי שיישאר לצמי ־ תות. בינתיים זה מאוד קשה להשיג מקום חוקי במרחב הציבורי, אבל אנסה לגרום לזה לקרות". אפרופו לא חוקי. היו לך היתקלויות עם המשטרה? "ברור וזה תמיד הסתיים באיום של 'לך מפה לפני ש...'. אבל הייתה פעם אחת שקפצו עלי מניידת בפינת בן גוריון ודיזנגוף. זה אמנם קרה בתקופה שמישהו צייר צלבי קרס בעיר ולא הצליחו להבין מי זה. עדיין, זה הרגיש טיפה יותר מידי בשביל משהו שהוא מעט מידי".

22

4.2.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן