תל אביב 04.02.22

neomi-ra@yedtik.co.il

הצילום של רפאלי (משמאל) בגלריה "נסימה לנדאו"

"להסיר עבודות מהתערוכה היה בניגוד לטבע שלי כיוצר". | רפאלי במוזיאון רמת גן צילומים: אלבומים פרטיים

תמונה של סולידריות

לא הצליח להתפקס על נהג המונית שיר. הכל עצבן אותו בגשם הכבד שתקע אותנו ביום שישי שעבר בצהריים באיזו סמטה קטנה ליד הבימה בדרך לגלריה "נסימה לנדאו" ברחוב אחד העם שחוגגת בימים אלה שנתיים להיווסדה. אז בת ־ נועות יד עצבניות הוא גזר מוקדם מדי את סופם של "מריאן" ששר לאונרד כהן וגם את של "לב שבור" שהתרסק בפה של נפתלי קמפה. עוד כמה מעברים מהירים בין תחנות ובין שירים שלא הכרתי ואצ ־ בעות הנהג הקלות על הכפתורים וההגה נרגעות קצת כשפוליקר וגלעד נשמעים עם ה"נמס בגשם" הקשה שלהם. רבע שיר וגם השיר הזה הגיע כנראה לנהג עד לכאן והוא שוב מחפש ונשאר על מבזק חדשות קצר שפתח עם ידיעה על הרעלות פחמן של ילדים שהבעירו מדורה בבית הקר שלהם. במושב האחורי של המונית לא נתתי לדכדוך של הנהג והחדשות לקלקל לי את מצב הרוח לקראת הפגישה עם אחד הצל ־ מים שאני הכי אוהבת, אלדד רפאלי. לא התראינו הרבה זמן. גם קורונה, גם משי ־ מות ומטלות שהחיים הניחו לפתחי שנינו, אבל אני ממשיכה לעקוב אחריו כשהוא מצלם בארץ ובעולם וצובר שם כדוקו ־ מנטריסט וצלם פורטרטים מרגש וחדש ־ ני. אני עוקבת אחרי אחרי צילומי היופי הפראי והקשוח ואת חריצי וקמטי הייאוש בפניהם של אנשי אלבניה שאלדד נסע לצלם בעומק מדינתם, עוקבת גם אחרי צילומי האור והצל במדבר עם יאיא כהן אהרונוב (מ"הדג נחש") שרפאלי צילם את האלבום החדש שלו, ואחרי צילומי תע ־ שנה למדור 30 רוכת צילומי נוסטלגיה - הלילה הנועז והדרמטי שהתפרסם בעיתון הזה ממש, צילומי ההפגנות ומפגיני בל ־ פור, ועוד לפני כן בפתח תקווה. ויכולתי להמשיך את רשימת הפרויקטים שלו עוד ועוד ועוד כי החיפוש והמסעות של אלדד לא מסתיימים אף פעם ולכל מקום שהעי ־ ניים שלו מסתכלות בו לעומק ואחר כך מצלמות נודד גם המבט שלי. "אולי ניפגש היום?", כתבתי לו בבוקר שישי והוא ענה שבטח, שהוא תיכף יוצא לגלריה "נסימה לנדאו", שבחרה במסגרת סוף שבוע של סולידריות להציג עבודה אחת שלו אותה הסיר מקיר במוזיאון רמת גן כחלק מאקט מחאה של האומנים בתגו ־ בה להתערבותו הבוטה של ראש העירייה כרמל שאמה הכהן.

הוא חלק מחמישה צילומים שהיו תלויים במוזיאון ברמת גן, שהם עצמם מתוך סדרה של שמונה צילומים שצולמו במוזיאונים בארץ ובעולם. "הצילום הזה צולם בלו ־ אותו 2018 בר בפריז. צילמתי אותו ב־ כחלק ממבט על הפעולה האומנותית במוזיאונים. איך אנשים יוצרים חללים אינטימיים בתוך מוזיאונים בהתייחסות לאומנות המוצגת. בדיעבד אפשר להגיד שנושא הצילומים התאים להתרחשות ולאירועים במוזיאון רמת גן". השיחות שלי עם אלדד אף פעם לא נשארות בין ועל כתלי קירות של מו ־ זיאונים וגלריות. תמיד הן גולשות או מת ־ חילות או מעמיקות באנשים שהוא רואה, שהמבט שלו נעצר עליהם כשהוא מזהה בגוף שלהם ובעיניים שלהם את הסיפו ־ רים החברתיים, הפוליטיים, את השברים האישיים וגם הקולקטיביים. מזהה גם את התקומות והאיחוי. גם בפגישה הזו, בג ־ לריה ואחר כך מתחת גגון דולף, גולשת השיחה שלנו למחוזות האלה. הגשם מתחזק. הגגון כבר לא מצליח להגן עלינו ואנחנו נפרדים. אני הולכת הביתה ומקשיבה לשיחה שלנו שהקל ־ טתי. והמילים של אלדד נופלות רכות על המקום בלב שתמיד ער אצלי. "היה לי קשה מאוד להסיר את העבודות מה ־ קיר. זה בניגוד לטבע שלי כיוצר שרוצה שהעבודות שלו יוצגו, אבל אם יש משהו טוב שקרה בכל הדבר הזה הוא שהאקט האלים של כרמל שאמה יצר תגובה עו ־ צמתית מאוד של עולם האומנות. עשרות אומני התערוכה התאגדו, אמרו את דברם בנוגע להתערבות בוטה ואלימה באומנות. אומנים הם בדרך כלל לא מי שהיית חושב לקחת כחיילים וצבא ולצאת איתם לקר ־ בות. הם אומנים. אבל במקרה הזה התברר שכן אפשר. האומנים הוכיחו שהם יודעים להילחם ובעלי הגלריות והמוזיאונים בתל אביב שהתגייסו לתת להם גב עשו מעשה סולידרי ומרגש. אני מייחס את הדבר הזה גם לקורונה שיצרה הזדמנויות לשיתופי פעולה שלא היו כמותם לפני כן. הקורונה הביאה את האנשים להבין שהם לא יכו ־ לים לחיות בלי קהילות בלי תמיכה של קהילות וקהילת אנשי האומנות בישראל מצאה את עצמה פתאום בחזית והיא עמדה בגדול במבחן הקשה הזה. אני מקווה שמסר הסולידריות הזה ימנע ממקרה מוזיאון רמת גן לחזור על עצמו גם במקומות אח ־ רים".

סוזן לנדאו, לשעבר האוצרת הראשית של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, בחרה להציג בגלריה שלה עבודה של הצלם אלדד רפאלי אותה הסיר כאקט מחאה מתערוכת הפתיחה במוזיאון רמת גן ‰ עשרות גלריות תל אביביות נוספות, שבדרך כלל מתחרות זו בזו, בחרו לעשות אותו דבר ולעמוד מאחורי האומנים באקט עוצמתי במיוחד

× × × של הנסיעה בשליש האחרון כיבה הנהג לגמרי את הרדיו. התייאש. נסענו בדממה עד לגלריה. אלדד עדיין לא הגיע, אז יצאתי לסיור היכרות קטן עם הגלריה שזו הפעם הראשונה שלי בה. נע ־ צרתי מול "נצחון הנבחרת" החזק של ני ־ רית טקלה. ואז הוא הגיע. מעומק הגלריה ראיתי איך הוא נפגש עם סוזן לנדאו, מי שהייתה האוצרת הראשית של מוזיאון יש ־ ראל ומנכ"לית ואוצרת ראשית של מוזיאון תל אביב לאומנות. היא והוא (כמו כל האנ ־ שים שנמצאים בגלריה) במסיכות, אבל את החיוכים והחיבה שבכל זאת עוברים את שכבות הבדים המבודדים אי אפשר לפ ־ ספס. ולמה שלא יהיו חיבה והכרת תודה? לנדאו, המנהלת האומנותית של הגלריה (אותה פתחה יחד עם אספן האומנות סטיב נסימה) היא בין עשרות בעלי גלריות וחללי אומנות בכל רחבי תל אביב שהכ ־ ריזו כאמור על סוף שבוע סולידריות עם האומנים שהסירו את העבודות ממוזיאון רמת גן. זאת פגישה ראשונה ביניהם אם כי סוזן אומרת שהיא מכירה את העבודות של אלדד ואוהבת אותן. "ואת העבודה הזו", הא מצביעה על צילום בשחור-לבן שתלוי על הקיר. "סימנתי בראש". מתי? "כמה שעות לפני הפתיחה החגיגית הגע ־ תי למוזיאון. עשיתי סיור בשקט ובלי המו ־ לה ויכולתי לשים לב לאדריכלות יוצאת הדופן של מאירה קובלסקי שהייתה האד ־

ריכלית למוזיאון היפה ההז. עד שהאנשים הגיעו לפתיחה אני כבר הספקתי לראות את כל התערוכה וסימנתי בראש כמה עבודות. העבודות של אלדד היו ביניהן". × × × פינו חלל אחד "נסימה לנדאו" מתוך הגלריה לאומנים מרמת גן ויחד עם הצילום של רפאלי בחרה לנדאו להציג גם צילומים של אסף הינדן, ציור של דוד ריב (לא הציור שבגינו החל כל האירוע) ועבו ־ דה של נעמה צבר. סוזן לנדאו: "אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה הרגישו האומנים כשהחלי ־ טו להסיר את העבודותשלהםשלושה ימים אחרי שנפתחה תערוכת הפתיחה המאוד משמעותית הזו. כולם היו באופוריה, בש ־ מחה ופתאום מכה כזאת. לפני עשרה ימים, כשגלריות החלו להתארגן לקראת מחוות הסולידריות הזו ידעתי שאני אשתתף בזה. זה מאוד משמח לראות שגלריות שביום יום שלהן 'מתחרות' על עבודות ואומנים שיתפו פעולה לדבר כל כך יפה. זה מרגש וזה היסטורי". × × × לדבר קצת בחוץ, אנחנו יוצאים בלי מסיכות. באוויר הקר ומתחת לגגון כשהעננים מתחילים לטפטף גשם. קודם אלדד מספר על הצילום שלו שתלוי כאן.

24

4.2.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן