תל אביב 07/01/22

neomi-ra@yedtik.co.il

לשיר את "יוקלי". איפה תשירי את השיר?

"סירה בים התכלת אותי היא מטלטלת הגעתי יום אחד אל חופיו של אי שומם פיה יפה חיכתה לי הושיטה את ידה לי ולטייל הלכנו באי החלומי. יוקלי אי התשוקות הכי כמוסות יוקלי מה שחלמתי לעשות יוקלי זה המקום שאין בו שום כאב...".

"אני אוהבת מאוד את המרחב הציבורי. חיפשתי פה בקרית המלאכה פינה שאני אוהב. מצאתי אותה", היא אומרת. "רוצה לראות?". ברור שרציתי. אז יצאנו יחד אל אחד המעברים הקטנים המחברים בין רחוב שביל המרץ שבו נמצא מבנה העמותה ובין רחוב המפעל. "הנה", מצביעה אביגיל על ציור יפהפה וענק שבו רואים בית ירוק, גג אדום וגבר, אישה וילד קטן נישא בידיהם. "הציור הנאיבי הזה נהדר. אידיליה מש ־ פחתית פשוטה ושקטה. משפחה שנמצאת במקום טוב, מכיל, אופטימי". מי צייר את הציור או מתי לא ידעה אבי ־ גיל, אבל האינטואיציה שלה הובילה אותה לבחור מקום מושלם לשיר שהיא תבצע. דינה שגב, אומנית וחוקרת אומנות רחוב (כותבת את הבלוג "מגלים את האומנות") שופכת אור על ציור הקיר הזה שאינו חתום: "צייר אותו אומן ישראלי בשם טום (טומאס) גולדסמית'. לפעמים הוא לא חותם על הציורים שלו במרחב הצי ־ בורי. פעם הוא אמר לי שהסגנון שלו כל כך מזוהה ומובהק שזה כבר החתימה שלו. הציור צויר לפני כשנתיים במסגרת מבצע התעוררות של אומנות הרחוב בקרית המ ־ לאכה. מצאתי עכשיו בוואטצאפ שלי את המילים של טום על הציור הזה אותן כתב לי כששאלתי אותו על מה צייר: זו הסת ־ כלות די פשוטה על החיים, בית, משפחה, זמנים פחות מודרניים". × × × שלי הוא לשיר "האתגר הכי גדול דקות בלופ בלי 40 את השיר הזה במשך הגברה ובלי הקלטות ובלי שום תמיכה טכנית. מה שמעניין אותי בכל פרפורמ ־ נס שעשיתי עד היום וגם במופע הזה הוא הרגע שבו אני מסתכלת בצופים או בצו ־ פות, בקהל, מבינה מה נקלט או מה בכלל התפספס. זה הדבר הבסיסי שתמר רבן מלמדת על פרפורמנס. הקשר עם הקהל". חתיכת אומץ לעמוד ולבצע ככה את השיר. "כן, אני מתאמנת עכשיו. אבל מעבר לכך, אני שמחה לשיר שיר שעוסק בני ־ סיון להבין תהליכים רגשיים שעוברים על כל אחד ועל כולנו. העולם עסוק יותר מדי בחומר, בכסף, בכוח. פחות בנפש. המוזי ־ קה והפרפורמנס נותנים לי את ההזדמנות לחפש בתוכי את הרגש. הביצוע של השיר הוא עוד הזדמנות של חופש שאני נותנת לעצמי לחיות את החיים באופן מלא. גם במובן הרגשי שלהם". אז לרשימה של כל מה שלמדתי במפ ־ גש הקצר עם אביגיל אני מוסיפה עוד דבר אחד חשוב. היא ממש השראה. "סירת חיי נסחפת בים סוער נדחפת ועוד מעט נטרפת צולל בין הגלים לפני הסוף שלנו נברח עכשיו כולנו נפליג לאי-דיאלי לחיות כמו יוקלים...".

שעבר, כמה שעות לפני ביום שישי , איחלתי לעצמי 2022 שנכנסה לפעולה שתהיה לי גם בשנה החדשה ארץ פלאות, . 2021 נרניה פרטית כמו שהייתה לי ב־ כשכתבתי את האיחול הזה לא ידעתי שב ־ תוך יומיים אפגוש את אביגיל ארנהיים, שעד השבוע בכלל לא הכרתי. וגם היא מאחלת לעצמה, ובעצם לכולם, איחול דומה לשלי רק שבמקום לכתוב או להגיד אביגיל שרה אותו. ובמקום נרניה אביגיל שרה את האיחול שלה שהוא בעצם השיר המשורר והשחקן 1935 "יוקלי" שכתב ב־ הצרפתי רוג'ר (והלחין לא אחר מאשר המ ־ לחין האגדי קורט וייל). "יוקלי" זכה לאורך השנים לאינספור ביצועים מביצועים שו ־ נים שבכולם המילים והמסר שלו נשארים רלוונטיים - כולם רוצים להגיע למקום המכיל, המאפשר, המקיים. זאת משאת נפש נצחית. אביגיל תשיר את יוקלי בעב ־ רית על פי תרגום של נאווה סמל ז"ל במ ־ סגרת "מה. פסטיבל פרפורמנס ארט בינ ־ לאומי תל אביב" שיתקיים מהיום (שישי) ר � אומני פ 20 עד יום ראשון וישתתפו בו פרמנס. המופעים יתקיימו במרחב הציבורי של מתחם קרית המלאכה ובחלקם במבנה של עמותת מרכז פליציה בלומנטל למוזי ־ 20 קה שאותה מנהלת אביגיל ארנהיים ב־ השנה האחרונות. "אני מגשימה חלום", היא אמרה לי ארבעה ימים לפני רגע האמת.

ציור הקיר של טום גולדסמית'. הפשטות מנצחת

"החופש שאני נותנת לעצמי". ארנהיים צילום: | יואל לוי

נרניה בקרית המלאכה

× × × "...יוקלי ארץ החירות המופלאה יוקלי זה האושר וההנאה האי הזה מקום מושלם בשום מפה הוא לא נרשם...".

פסטיבל הפרפורמנס "מה" שמציג בדרום העיר הוא ‰ מופע אחד עם השראה 2022 התחלה אופטימית לשנת דקות 40 שייך ליוצרת אביגיל ארנהיים שתשיר במשך רצופות על אי חלומי שבו יש מקום לכל תשוקה

זיקה באוניברסיטה העברית שם פגשה את מי שיהיה בעלה. גם הוא מוזיקאי. חלילן. "הייתה לי קריירה נחמדה כמוזיקאית", אביגיל מספרת, "אבל הגעתי לאיזה שובע. הרגשתי שאני רוצה לנהל ופחות להופיע". רק שאחרי כמה שנות ניהול הבמה קראה לה שוב והיא הלכה ללמוד משחק בביכורי העיתים. והתאהבה שוב בבמה. בתיאטרון. בפרינג', ביכולת שלה להביע את עצמה כשחקנית. אז הנה עוד משהו שלמדתי על אביגיל מהמפגש הקצר שלנו. היא לא פו ־ חדת לקפוץ למים עמוקים שהיא לא מכי ־ רה. "אני רוצה לחיות חיים מלאים", היא אומרת בישירות ולא בשחצנות. "אז אם אני רוצה משהו אני פשוט עושה אותו". מתישהו במהלך המסע שלה, כשהיא

ממשיכה לנהל את עמותת מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, פגשה אביגיל את תמר רבן, אומנית, יוצרת ומי שנמצאת במרכז עולם הפרפורמנס הישראלי. שמה הולך למ ־ רחוק גם בזירת הפרפורמנס הבינלאומית. רבן היא גם האוצרת של פסטיבל "מה". × × × יצאה ללא יחד עם רבן אביגיל מעט הרפתקאות פרפורמנס בארץ ובעולם וכשעברה העמותה לפני שנה למבנה מחו ־ דש ויפהפה בקרית המלאכה הבינה אבי ־ גיל שהיא רוצה לשלב בין המוזיקה לבין אהבתה הגדולה לפרפורמנס. ככה נולד הפסטיבל הזה. אחריו גם נולד הרעיון שלה

לפחות לא זמרת היא לא זמרת. מקצועית. אז מה היא כן? מהמפגש הקצר שלנו למדתי שעל השאלה הזאת אפשר לענות לא מעט תשובות. אביגיל ארנהיים היא רעיה ואם וכאמור מנהלת עמותת מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה. לפני כן הייתה מנהלת התוכנית המוזיקלית במוזיאון תל אביב ולפני לפני כן ניהלה קבוצת מוזי ־ קה קטנה. לפני לפני לפני כן, כשהייתה בקיבוץ רוחמה בנגב (היא כבר 12 נערה בת מזמן תל אביבית) גילתה אביגיל את הקל ־ רנית ונשפה לתוכו הרבה אהבה ותשוקה. אחרי הצבא הלכה ללמוד באקדמיה למו ־

26

7.1.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן