תל אביב 08.04.22

מלכה. "לסייע לאחרים זאת תחושה עילאית" צילום: טל חרס | ושירן סיבוני

"חצי שנה אחרי הקטיעה פתאום קלטתי שאין לי רגל. היה לי רגע של משבר, חשבתי מה עשיתי לעצמי, אולי יכולתי להימנע מלקטוע, אבל מהר מאוד הבנתי שזה היה לטובה, שככה קי ס בלתי את החיים שלי במתנה", כך אומ ס רת השבוע באופן מעורר השראה עינת ס � ) מראש העין, שנפצעה במ 44 מלכה ) גרת אימון כושר שגרתי בצבא וכעבור שנה בדיוק נאלצה לקטוע את רגלה 15 הימנית כדי להמשיך ולתפקד. כעת, לרגל חודש המודעות לקטו ס עי הגפה, היא מספרת על רגע הפציעה, ההתמודדות, רגעי המשבר, ההחלטה לק ס טוע את רגלה ועל השתתפותה בפרויקט "הצעד הבא" שפועל למען קטועי הגפיים בישראל. "נפיחות וכאבים" הוא יום שהיא לא 1997 במרץ 19 ה־ ר � אז, ספו 19 תשכח לעולם. מלכה בת ה ס טאית בנשמתה ואלופת ישראל בקראטה, שירתה בצבא כמדריכת כושר קרבי של סיירות ויחידות נבחרות. בבוקר אותו יום היא יצאה לאימון שגרתי שאחריו חייה ישתנו. "במהלך האימון שמעתי והרגשתי שמשהו נשבר בתוך הרגל", היא משחזרת. "לא יכולתי להזיז אותה או לעמוד עליה. לא חשבתי שזה משהו חמור כי כבר נפ ס צעתי מספר פעמים באימוני קראטה, אז חשבתי שזה יהיה אותו הדבר". מה הייתה האבחנה? "פינו אותי לחובש בבסיס, ורופא שראה אותי למחרת אמר שזה אולי נקע. שבוע לאחר מכן נשלחתי למסדר חולים, והרו ס פאה שלחה אותי לבית חולים עם חשד לשבר. אמרו שאין כלום בצילום, למרות הנפיחות הגדולה והכאבים. ככה הסתו ס בבתי כמעט חצי שנה, מרופא לרופא, כולל צילומים, מיפוי עצמות וסי.טי. לאורך כל אותה תקופה טענו שאני עושה הצגות, וזאת למרות שהסתובבתי עם קר ס סול נפוח מאוד ללא יכולת לדרוך עליו. למרות כל ההסברים שלי, הם התעקשו שאין לי כלום". איך התמודדת עם המצב? "היה שלב שחשבתי שאני משתגעת כי לא מאמינים לי. גם הסביבה שלי הת ס חילה לחשוב שאולי זה לא באמת כזה חמור ושאני צריכה לנסות בכל זאת לדרוך ולהזיז את הרגל. היה גם שלב שבטיפולים הכריחו אותי לדרוך עליה, ובדיעבד זה רק החמיר את המצב. חמישה חודשים עברו עד שהגיע הרופא שהס ס תכל על הרגל והבין באותו רגע שהמ ס צב חמור ושאני צריכה להגיע בדחיפות לבית חולים. לאחר צילום רנטגן נוסף גילו שבר בעצם הטלוס שנמצאת בא ס מצע הקרסול. בגלל מיקומה קשה מאוד לשבור אותה, אבל לצערי זה מה שקרה לי. כיוון שלא יכולתי לתפקד עם הרגל או לדרוך עליה, לא זרם דם לאזור ולכן העצם התפוררה. בדיעבד, אם היו מטפ ס לים ומגבסים את הרגל, היה ניתן לאחות ולהציל אותה". עד כמה היה קשה מצבך הפיזי? "לא יכולתי לישון עם הרגל במיטה, לא ללבוש מכנסיים, לא לנעול נעל או לג ס רוב גרב. הייתי מתקלחת עם הרגל מחוץ . הייתי 24/7 למקלחת. אלו כאבי תופת ו � מ"ג מ 500 מתחילה את היום שלי עם רפיום".

במרץ, 19 הקטיעה וכעבור מספר ימים, ב־ שנה אחרי שנפצעה, קיבלה את 15 בדיוק הפרוטזה ("בפעם הראשונה שהרכבתי את פרוטזת הריצה פרצתי בבכי, זה היה יום מאוד אמוציונלי עבורי"). לאחר מכן היא עברה שיקום בן חודש וחצי בסיומו השתחררה לביתה. היו רגעי משבר לאחר מכן? "היו אבל מהר מאוד הבנתי שזה היה לטובה ושככה קיבלתי את החיים שלי במתנה. חזרתי ללכת, חזרתי לחיות ול ס תפקד. התרגלתי ללכת עם פרוטזה מהר מאוד והבנתי כמה סבלתי וכמה היה לי קשה. חזרתי לחיים, חזרתי לספורט. הת ס חלתי לעשות טריאתלון וקפיצה לרוחק באופן מקצועי, והייתי צריכה אפילו לה ס שתתף במשחקים הפראלימפיים בטוקיו, אבל בגלל פציעה אחרת לא התחריתי בה". "חיים מלאים" עינת, גרושה עם שלושה ילדים, הצ ס טרפה בהמשך לפרויקט הצעד הבא, שמשמש כבית עבור הקטועים והקטו ס עות בישראל ומטרתו לשפר את איכות חייהם, ללוות אותם ולסייע להם בקבלת זכויותיהם. "הצעד הבא מחדיר את הרוח שעל אף המוגבלות, אין גבול ליכולת של קטו ס עי הגפיים, ולכן הקמנו קבוצות ספורט במספר נקודות בארץ במגוון פעילויות, למשל, רכיבה על אופניים, קבוצת גלי ס שה וטיפוס", אומרת עינת, שמשמשת היום כמנהלת הקהילה, קבוצות הספורט והאירועים, ואף סטייליסטית אישית. "אנחנו מסבירים ומלמדים שהיעדר גפה או קטיעתה באמצע החיים יכו ס לה להיות חוויה טראומתית, אבל כיום בטכנולוגיות המתקדמות הקיימות מייצרים לעיתים יכולות פיזיות גבוהות יותר מגפיים אנושיות. בשילוב הרוח והתפיסה שלנו בקהילה של הצעד הבא אנחנו עושים הכל כדי שכל קטוע יזכה "התגובות שאני מקבלת מקטועים חד ס שים או מאנשים שלפני קטיעה הן מג ס וונות. נשים, למשל, מגיבות שונה מג ס ברים. כאישה לאישה זה מעודד ברמות אחרות, והן מודות לי, חלקן גם בוכות כשהן רואות אותי ומבינות שרמת הת ס פקוד יכולה עדיין להישאר גבוהה, שזה לא סוף העולם ושאפשר לחיות עם זה וגם טוב. אמנם בצורה קצת שונה ממה שהיו רגילים, אבל עדיין אפשר לעשות הכל". ומה עושות לך התגובות האלו? "לסייע לאחרים זאת תחושה עילאית, ממלאת ומספקת מאוד. לדעת שהצלחתי לשנות למישהו את המחשבה על המצב ולעודד אותו בשבילי זה עולם ומלואו". אפרופו הצעד הבא, מה הצעד הבא שלך? "הצעד הבא שלי הוא קודם כל להמשיך להילחם על השיקום שלי ולחזור לכל פעילויות הספורט בהן עסקתי. אני לא מוותרת לעצמי על כלום. חזרתי לעשות טריאתלון וקפיצה לרוחק, כעת אני אחרי פציעה נוספת ואסור לי ללכת, אז בזמן הזה אני בהתמודדות חדשה. בגלל שכר ס גע אני לא יכולה לשים פרוטזה, התחלתי לטפס על קיר טיפוס עם רגל אחת. מב ס חינתי גם השמיים הם לא הגבול". לחיות חיים מלאים ושלמים". אילו תגובות את מקבלת?

מלכה של החיים שבר שלא אובחן בזמן וגרם לכאבים כרוניים בלתי נסבלים הוביל את עינת מלכה לקבל החלטה קשה במיוחד: קטיעת רגלה הימנית הספורטאית המצטיינת, ‰ מעל הקרסול שהייתה אלופת ישראל בקראטה, התאוששה לרגל חודש המודעות ‰ ושיקמה את חייה לקטועי הגפה היא מספרת על האירוע הטראומתי שעברה, רגעי המשבר וכיצד היא מסייעת לאנשים במצבה

"אנחנו מסבירים ומלמדים שהיעדר גפה או קטיעתה באמצע החיים יכולה להיות חוויה טראומתית, אבל כיום בטכנולוגיות המתקדמות

הקיימות מייצרים לעיתים

יכולות פיזיות גבוהות יותר מגפיים אנושיות"

מתן דו יטש

"לא באמת חיה" לאחר שנים בהם רופאים ניסו ללא הצ ס לחה להקל על כאביה ולמצוא פתרונות שיאפשרו לה להמשיך בשגרת חייה, הח ס ליטה עינת לשים לזה סוף. "רופא שבדק אותי ראה שהמצב של הרגל הולך ומח ס מיר", היא מספרת. "הוא שאל אותי מה 10.5 המטרה שלי. עניתי לו: 'לא הלכתי שנים, אני רוצה ללכת כמו כל אחד בגיל שלי'. הוא ענה: 'אם את רוצה ללכת, זה יקרה רק אם נקטע את הרגל'". איך הגבת?

"ביקשתי שיתן לי לילה לחשוב על זה. התקשרתי לחברה שלי שהיא קטועה ובי ס קשתי ממנה שתאמר לי את כל היתרונות והחסרונות של התהליך. למחרת בבוקר אמרתי שאני רוצה ללכת על זה. הרגשתי שאקבל את החיים שלי חזרה במתנה". איך הגיבה הסביבה הקרובה שסיפרת להם? "המשפחה והחברים היו בהתחלה בשוק, לא האמינו ולא רצו לשמוע על זה. אחרי שדיברנו הם הבינו שאני אומנם בחיים, אבל לא באמת חיה". עברה עינת את הליך 2012 בחודש מרץ

55

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 8.4.2022