תל אביב 11.02.22

neomi-ra@yedtik.co.il

משלחת ערים מעורבות בבלפאסט, אוקטובר צילום: ליאל מגן | 2021

אם "בלפאסט" של אין לי מושג קנת בראנה יזכה בסוף בפסלוני אוסקר מוזהבים. אין לי גם דעה מוצקה אם הסרט ,1969 הזה שמתאר את קורות שנה אחת, בחייו של בראנה הנער, צריך לזכות. אני לא מבקרת קולנוע ולא מתיימרת להיות. אני כן יודעת להגיד שבזכות "בלפאסט", שהוקרן בהקרנה מיוחדת במוצאי השבת האחרונים במרכז התרבות "אניס" ביפו, נדלק אצלי אור קטן בלב ייאוש הנצח ממה שבחדשות קוראים לו "הסכסוך" ולפעמים גם מפרטים יותר: הסכסוך הישראלי־פל ־ סטיני, ובתוכו גם יחסי היהודים והערבים, האחרונים אזרחי המדינה, המגדירים את עצמם פלסטינים. האור הקטן בתוך ייאוש הנצח נדלק כששמעתי את ליאל מגן, שא ־ רגן את ערב ההקרנה הזה יחד עם ליסה חנניה מיפו, אומר: "דרושה לנו היכולת לדמיין את היום שאחרי הסכסוך". ואז כיבו את האורות והסרט התחיל וכו ־ לנו עברנו לסכסוך הנורא שקרע במשך שנים רבות את בלפאסט, ובכלל את איר ־ לנד, וחילק אותה למחנות אויבים: פרוט ־ סטנטים, קתולים והבריטים ששלטו. העי ־ ניים שלי היו על המסך, אבל בתוך הלב המילים של מגן המשיכו להאיר: דרושה לנו היכולת לדמיין את היום שאחרי הס ־ כסוך. כי את המלחמות, את הדם שנשפך משני הצדדים אנחנו לא צריכים לדמיין. הם נוכחים, הם כאן, כל הזמן ואי אפשר לברוח מהם. אבל איך ייראה היום שאחרי הסכסוך? באוטו, בסוף ההקרנה בדרך הבי ־ תה, דיברנו על זה, החברים שלי מטייבה וכפר סבא שהגענו יחד, איך אנחנו מד ־ מיינים את היום שאחרי הסכסוך. התשו ־ בות לא הגיעו מיד. שקענו לתוך הדמיון. לא יודעת איך זה היה להם, לחברים שלי, כולם אנשים שפועלים למען חיים משות ־ פים, אבל אצלי בלב היה שקט. היום שאח ־ רי הסכסוך היתרגם אצלי לשקט. "המשפט שלך הזה היה כל כך פואטי וקצת מרפא", אמרתי למגן ביום שאחרי והשתדלתי להיאחז בשקט שהרגשתי גם כשנזכרתי מה אמר בסוף הקרנת הסרט של בראנה סגן השגריר האירי בישראל, ג'יימס אושיי: "אחרי שנחתם הסכם השלום לא נעלמו הבעיות. 1998 באפריל 10 ב־ במידה רבה הן נשארו עד היום ונוספו להן בעיות טריות יותר ולא פשוטות. לא נהיה שקט, אבל כן נהיו דיבור, הבנות, החלטות שנבחנות כל יום לדבוק בהסכם השלום ובידיעה שאפשר למצוא פתרון למחלוקות בדרך של שיח והכרת ההבדלים והזהויות השונות וזכויותיהם השוות של כל אנשי המחנות היריבים כולם. בלעדי אלה אי אפשר. עדיין יש באירלנד קבוצות שרו ־ צות להצית מחדש את האש, אבל רוב העם האירי לא רוצה בכך. רוב העם האירי בוחר בהסכם השלום". 1998 מאז × × × ר � שעות לפני הק 12 בבוקר שבת, , נת הסרט, עשיתי רשימה של חברים ומכ ־ רים שלי שהוציאו בשנים האחרונות דרכון זר. המספר הדהים אותי. אני מכירה יותר

סכסוכים בעולם שנפתרו בזכות ערים מעורבות וככה הגעתי למה שקרה בצפון אירלנד ולצורך העניין בבלפאסט. הת ־ חלתי לחקור מה קרה ואיך קרה שבסופו של דבר אחרי אש והרבה מאוד דם הצ ־ ליחו להגיע שם להסכם שלום". × × × כאמור, באוקטובר האחרון, יצאו במשלחת של מגן גם ערבים מיפו. "ערביי מזרח ירושלים שיצאו למשלחות הקודמות מדברים וחושבים באופן מאוד לאומי", מגן אומר. "היפואים שהגיעו הביאו חשיבה אחרת. ביפו יש היסטוריה משותפת ליהודים וערבים בזכות הקוס ־ מופוליטיות של העיר והקשר שלה לכל המזרח התיכון. בגלל זה כנראה היפואים הגיעו לבלפאסט עם תפיסה קונקרטית יותר, תכלסית, עם מחשבה מה אפשר וצריך לעשות. היפואים כבר מדמיינים מציאות חיים משותפת". מה חיכה לכם בבלפאסט באוקטובר? "הגענו כמה חודשים אחרי האירועים הקשים של מאי במהלך מבצע 'שומר החומות' והיה הרבה כאב במשלחת. בבלפאסט המארחים שלנו אמרו שמה שקרה אצלנו במאי מזכיר את מה שקרה בבלפאסט בשנות הסכסוך המדממות. הם אמרו והזהירו שאם לא נעשה שינוי אנח ־ נו עלולים להגיע לשם, לבלפאסט". × × × מגן מדבר הרבה טרנספורמציה. על הנקודה שבה משהו מתחיל לזוז. סגן השגריר אושיי מספר על ארגוני זכויות אדם ובעיקר על נשים שהתחילו לפעול בצפון אירלנד כדי להשאיר מאחור את שדות הקטל בעיר. עם אנשי השינוי של פעם ושל היום נפגשים חברי המשלחות שמגיעות מכאן. הרבה הם נפגשים עם סיפורי האסירים שנכלאו משום שלא החזיקו בדת "הנכונה של הרוב" (הפ ־ רוטסטנטי) ואחר כך היו אלה שהובילו את השינוי. הם לומדים על הפתרונות שצמחו בבלפאסט מתוך אנשי העיר. "ערים מעורבות יוצרות מסגרות יציר ־ תיות של שיתוף והיכרות", מגן חוזר על המובן מאליו החשוב והקריטי הזה וגם א � אומר ומספר שהי ף המשלחות לבלפ ק סט יילך ויגדל בזמן הקרוב. × × × למרות שאני יודעת שבחוגים ושוב, רבים קוראים לי נאיבית, המילים של מגן משאירות בחיים את האור הקטן שנדלק ומאיר קצת את החושך בייאוש הנצח שלי: "במקומות שבהם יש סכסו ־ כים קשים כאלה כמו באירלנד או כמו פה אז אנשים נוטים לחשוב שאלה סכ ־ סוכים לא פתירים. זה לא נכון. טבעם של סכסוכים להסתיים. אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול להיות שותף לעשייה לסיים אותם".

במרכז התרבות "אניס" ביפו התקיימה הקרנה מיוחדת של הסרט "בלפאסט" ‰ פעיל השלום ליאל מגן, שארגן את הערב הזה ומוציא משלחות של יהודים וערבים לבלפאסט כדי לפגוש את אלה שהביאו לשלום ולסוף המאבק המדמם: "דרושה לנו היכולת לדמיין את היום שאחרי הסכסוך. הערים המעורבות כאן יעשו את השינוי" בין יפו לבלפאסט

כאלה. חלק לא מבוטל כבר ממש 20 מ־ עזב. לא גרים כאן יותר. התייאשו מהרבה דברים. לא מעט מהם התייאשו מהכאילו גזירה שנחייה פה תמיד על החרב. אני לא שופטת. בעיקר אוהבת ומתגעגעת. בסוף הסרט של בראנה, בפריים הממש אחרון של התודות והקרדיטים, הופיעו שלוש הקדשות: לאלה שנשארו בבלפאסט למרות הפחד לחיות כל הזמן ליד חבית חומר נפץ, לאלה שעזבו כדי למצוא שקט והזדמנות לחיות שלא בתוך סכסוך תוך שהם קורעים את עצמם בכאב ממולדתם מערוגתם. ההקדשה השלישית היא לאלה שנהרגו על "קדושת הסכסוך" ולפעמים רק בגלל שהיו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. אלפים רבים של קורבנות. אי אפשר להישאר אדישים להקדשות האלה. אני חושבת על החברים שלי והבחי ־ רות שלהם. אני חושבת עליי שלא רואה את עצמי חיה במקום אחר מלבד בישראל. אבל גם אני מרגישה חיה ליד חבית חומר נפץ.

"חשוב לקבל השראה ממקומות אחרים שבהם היו סכסוכים", מגן אומר. בגלל משלחות של 2014 זה הוא מוציא מאז יהודים וערבים לבלפאסט. ללמוד מהם. עד אוקטובר האחרון היו המשלחות רק מירושלים. באוקטובר השתתפו לרא ־ שונה במשלחת גם יהודים וערבים מיפו. למה בכלל התחיל עם המשלחות לב ־ י � ), מרצה בפורום "חש 36 לפאסט? מגן ) בה אזורית" על ההיסטוריה של הסכסוך ובאוניברסיטה העברית, מדבר על ליל , הלילה שבו נרצח 2014 ביולי 14 ה־ מוחמד אבו ח'דיר. "כבר הייתי פעיל בארגוני שלום והמציאות התנפצה בלי ־ לה הזה של הרצח כשכנופיות התהלכו ברחובות וצעקו נגד ערבים. זאת הייתה הנקודה שבה התחלתי לחשוב מאיפה תגיע הטרנספורמציה, מאיפה יכול לבוא שינוי והבנתי שזה יבוא מהערים המעורבות שמייצרות בהכרח מפגשים בין כל הקהילות. התחלתי לחקור ולחפש

22

11.2.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן