תל אביב 12.08.22

neomi-ra@yedtik.co.il

"החלטתי לא להיות שחקן תפרן"

פ � בדרך סמויה מהעין, נ לפעמים,, תחת איזו דלת נרניה ואת, כלומר אני, נכנסת. עוברת את הסף. ככה אני מר פ גישה שקרה לי כשהגעתי במוצאי שבת, ביולי, להופעה באוזן השלישית. כמעט 30 איחרתי. כבר לא היה מקום לשבת. מתוך החושך שאל אותי פתאום קול אם אני מח פ פשת כיסא ואז, כמו קסם, התגלה כיסא נחבא שחיכה לי. לפני שהגיטרות התחילו לייבב על הבמה הוא עוד הספיק להגיד לי "קוראים לי ג'וש. ג'וש שגיא". אמרתי שנעים לי מאוד ותודה והחזרתי את העיניים לבמה, מפספסת כנראה את הרגע המדויק שבו נפתחה לי דלת נרניה. × × × הוא שחקן. אולי אחד העסוקים שפג פ שתי. רץ מפרויקט לפרויקט, משיעור וסדנאות שהוא מלמד בבית הספר הגבוה למשחק "אימפרו" ובבית הספר "אקט שואו", מהצגת ילדים שהוא מששתף בהן או מסטים של פיצ'רים בקולנוע העצמאי שבהם הוא מקבל בדרך כלל תפקידים ראשיים (למשל בסרט הקאלט "היו זמנים בתל אביב" או ב"המלחינה" או הסרט האחרון שבו השתתף - "תקוע" של הבמאים אלון נוימן וויקטור בראון). אבל דלת הנרניה נפתחה כדי שג'וש יעשה לי היכרות עם הד פ מות שהוא הכי מחובר אליה עכשיו - סמי. סוחר נייס גיא שזירת הפעילות שלו היא בפארק החורשות מאחורי המכון לרפואה משפטית באבו כביר. כאן הוא פוגש את כל האנשים השקופים של האזור וגם כאלה שצמחו במוחו של הבמאי, התסרי פ טאי, העורך והמוזיקאי רפי פרח. "נערי פארק החורשות" קוראים לסדרת הרשת הזאת (שהפרקים הראשונים שלה כבר עלו). בסוף ההופעה באוזן ג'וש שאל אם בא לי להכיר קצת יותר את סמי. אמרתי שכן אז הוא הזמין אותי לראות איך סמי מנחה ערב מוזיקה אלטרנטיבית בבופרה, מועדון קטנטן בקרית המלאכה. × × × . מחוץ לבופרה מחכים 22:30 חמישי, כמויות של צעירים. האוויר פתוח, אבל לי נדמה שאני נושמת רק עשן סיגריות. זה ליין שרץ מתחילת החודש שעבר. בכל חמישי עולים להופעות של טעימות רא פ פרים בתחילת דרכם. סמי, כלומר ג'וש, מספר שבבופרה ראו את "נערי פארק החו פ רשות", גילו שגם הצעירים אוהבים את זה והזמינו אותו להנחות. "תבוא כמו סמי", אמרו לו אז הוא בא כמו סמי שזה אומר מכנסי ברמודה וגופייה קשורה ללולאת המכנסיים. סמי לא מאמין בלכסות את שערות החזה. כמו באוזן גם בבופרה ג'וש מצא בשבילי

על הבמות בתיאטרון, על הסטים בצילומי קולנוע, במועדוני מוזיקה אלטרנטיבית וכמורה בבתי ספר למשחק ‰ השחקן ג'וש שגיא לא נח לרגע ‰ ומבריק בתפקיד סמי הדילר בסדרת הרשת החדשה "נערי פארק החורשות"

× × × על ספסל בפארק החורשות, בין חריצי העץ של השולחן, ג'וש מפתל עוד את סי פ פור חייו, עובר בין הפקות סרטים, עשרת פסטיבלי עכו שבהם השתתף, חוגים, שי פ עורים, לימודים, מתעכב רק לשנייה בכל תחנה כי אין זמן. מסמן וי גם על השתתפות " וגם 80 בסדרות כמו "רמזור", "שנות ה בכמה סדרות נוער. ועוד ועוד. הרשימה הארוכה באמת שומטת לסתות בעושרה, ברוחבה ובעומק שלה. אי אפשר למצוא מרווחים ביומן שלו. עמוס. "יש לי ייעוד", הוא מסביר. "החלטתי מזמן לא להיות שחקן תפרן. נשבעתי לפרנס את אשתי ושני ילדיי בכבוד. לחיות ברווחה. אז אני קורע את עצמי. ולמה אני קורע את עצמי? כדי שבסוף יהיה לי זמן לעשות את מה שאני באמת אוהב שזה האלטרנטיב". × × × 18:00 האזעקה שהגיעה בסביבות השעה הפתיעה אותנו. הסתכלנו אחד על השנייה קצת מבולבלים. יש לנו דקה וחצי להחליט לאן לרוץ. לא ראינו שילוט שמצביעעל מקלט קרוב. לקחתי הימור והתחלתי לה פ תקדם לכיוון מבנה שהיה שם. כשהתקרבנו התברר שאלה שני תאי שירותים רעועים בלי דלתות חיצוניות. נדחקנו פנימה כל ההפקה. התלבטות קצרה אולי בכל זאת נשכב על האדמה כמו בהוראות של פי פ קוד העורף וכבר הכל הסתיים. יצאנו מתאי השירותים שהיו, איך להגיד, די בחוץ גם ככה. נרניה לפעמים היא לא רק פנטסטית. היא גם משוגעת והזויה. × × × ג'וש שגיא כוכב. לא מהסוג הרגיל. הוא לא רודף אחרי המרכז. הממוסד כבר לא מעניין אותו. היה שם. "אני חזק אצל החלשים", הוא צוחק ומאבחן את הפרויקטים האלטרנטי פ ביים האחרונים שהוא אהב במיוחד להשתתף בהם. אלה שמאירים על השוליים שלנו, את המקומות שאף אחד לא אוהב את להסתכל עליהם. ג'וש מחבב את סמי מוכר הנייס גאי שיודע מה מקומו בהיררכיה האכזרית של הקיום, הוא גם אוהב את הדמות שלו בסרט "תקוע" - הבמאי שנאלץ לעבוד כשומר בחניון ונאבק במשך שנים להוציא תסריט שכתב לאור ולהפוך אותו לפיצ'ר. הוא אוהב את הצעירים, חלקם מבולבלים ובוסר, שעו פ לים כל חמישי בערב על הבמה בבופרה, כדי אולי להתחיל משם דרך. "אני רוצה שכולם יראו אותם, לא רק אני", ג'וש אומר וחוזר לחברים שלו שמקשיבים להוראות של הבמאי. אני נפרדת. חוזרת הביתה. הדלת לנרניה, העולם המופלא של ג'וש שגיא נסגרה, אבל השאירה רווח. זה כדי שלא משנה באיזה שוליים הוא יבחר לזרוח, תמיד יהיה מי שייכנס לראות.

ג'וש בתפקיד סמי, דילר הנייס צילום: | גאי אלבום פרטי

כיסא. לכל שאר הנוכחים, שמגרדים את מלמטה וקצת מלמעלה, היה כוח 20 ה לעמוד. הם גם לא נשברו כמוני אחרי ש"הראפר" הראשון (לא אסגיר את שמו) עלה הבמה הקטנה וזייף את עצמו לדעת דקות. 20 במשך "אני הולכת", סימנתי לסמי. "ניפגש בשבת. בפארק. בצילומים של הסדרה". × × × שבת אחרי הצהריים. החום והמבצע הצ פ באי בעזה השאירו את האנשים בבית. גם פארק החורשות כמעט ריק לגמרי. בכ פ ניסה לחניון כמה חברים עושים על האש. לא רחוק מהם מסדרת מבקשת מקלט מאריתריאה פינה קטנה ומתוקה למסיבה לכבוד הולדתו של תינוק. כמה שורות של כיסאות לבנים, שרפרפים נמוכים מכוסים נוצות ופרחים ומאחור קשת מתכת גדולה שממנה משתלשלים דובי פרווה חמודים. על הדשא מצלם רפי פרח כמה שחקנים

צעירים. ג'וש בהפסקה. הסצינות שלו, שבהן יראו איך מוכר הנייס גאי חשוף החזה, מתאהב באחת הלקוחות השבורות שלו, יצטלמו עוד מעט. עכשיו הוא מחכה לי ליד אחד הספסלים. זה כמעט נורמלי, אבל אנחנו הרי בנרניה אז משהו מוזר ולא רגיל מוכרח לקרות. צריך רק לתת לזה זמן. ג'וש מספר שנולד בעכו. משפחה קשת יום, "אבל הרבה אהבה בבית". הג'וש זה מיהושע. מתישהו בכיתה י' גילה את חוג התיאטרון בבית ספר. נשאב. ויתר על הכ פ דורגל בהפועל עכו ועל השיט (היה מקום ). רק רצה לעלות 470 שישי לנוער בדגם על הבמה. חצי שנה ראשונה בצבא הייתה קטסטרופה. "באתי אנרכיסט", הוא אומר. אחרי זה משהו השתנה. הפך מורעל. במ פ שפחה חשבו שהוא בדרך לרמטכ"לות עד שהתיאטרון שוב הרים ראש. אחרי הש פ חרור ג'וש עבר לתל אביב, נרשם לחוג לתיאטרון באוניברסיטה פה ומיד בסיומו התקבל להבימה להפקת "הילד חולם" של חנוך לוין.

20

12.8.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן