תל אביב 15.07.22

למעלה מימין: ארוגי, גפנר, ברזילי ורוזנבלום. למטה מימין: יהוד, שירקובסקי ורשתי

ליעד ורבר / / צילום: עידן כבירי

אף פעם לא מאוחר להגשים חלומות. נשים מהגיל הש פ לישי ברמת גן הפכו את הסיפורים האישיים והאינטימיים שלהן להצגה שעלתה השבוע בבית צבי. "זה הכניס לחיינו שמחת חיים", הן אומרות. במשך שנה הן לקחו חלק בסשנים במסגרת בית צבי ושיתפו את הב פ מאית, מאיה שעיה בסיפורים מחייהן: אהבות נכזבות, רגעי אושר וגעגועים. שעיה איגדה ועיבדה את הסיפורים להצגה בשם "אלה הם חיינו" בה משח פ קות התושבות הוותיקות לצד תלמידי שנה א' בפרויקט מרגש וחושפני. "הנשים סיפרו את סיפוריהן האישיים שמגולל בין היתר את חווית העלייה ארצה, החיים במעברות ומסע ההתבגרות שלהן כאן וזה היה מרתק", אומרת שעיה השבוע. אהבה שהוחמצה הנשים המשתתפות בפרויקט הן דיאנה ארוגי, קלרה גפנר, כוכבה ברזילי, גילה רוזנבלום, דינה יהוד, אסתר שירקובסקי וסימה רשתי. ארוגי פ � ), המשתתפת הוותיקה ביותר ב 80) רויקט מספרת השבוע: "אני סובלת מקשיי קריאה וכתיבה וניצלתי את הבמה הזו כדי להציג בפני העולם את ה'סוד' הזה". ארוגי גם מביאה להצגה את הסיפור על אהבת חייה שהוחמצה בגלל התערבות של אביה ביחסים. "כל התהליך פתח אותי ואני מאוד מתרגשת מהמופע, אבל מפחדת לה פ תבלבל במילים" היא אומרת. "אבל זה שווה את זה. אני מרגישה שאני חוזרת הביתה עם תחושה של כיף וטוב בלב. זו פעם ראשונה בחיים שאני משחקת ומעכשיו אשמח לקבל עוד הזדמנויות כאלו". איזה עוד סיפורים שלך נחשפים בהצגה? "אני הולכת לספר את סיפור האהבה שלי במשחקי המכביה. כשהגיעו שח פ קנים מכל העולם, הכרתי את מרסל, אהובי הצרפתי. אני מתארת איך היינו יושבים בפארק ומסתכלים על הציפו פ רים ואיך הוא רצה שאבוא לגור איתו בשוויץ. זו הייתה תקופה יפה". היא מספרת בערגה. "כל אחת מציגה את מה שהיא חוותה בחיים, בין אם זה כש פ לון או הצלחה, הכל מסופר בטוב טעם. מבחינתי זה שאני קמה בבוקר, מתל פ בשת ויוצאת לחזרות, אני כבר שמחה. סבתא שלי תמיד אמרה לי 'כל עוד את עומדת על הרגליים, תלכי' ועכשיו אני הולכת על זה, זה חתיכת פרויקט". לצידה של ארוגי משחקת גם כוכבה ואימו של סגן ראש העירייה 70 ברזילי ( רועי ברזילי). ברזילי הכניסה הרבה פלפל לחזרות במהלך השנה ולדבריה היא גם פעילה למען האזרחים הוותי פ שנות 45 קים ברמת גן. "גם במהלך עבודתי בבנק, תמיד אהבתי את הפ פ עילויות החברתיות. מרוב שאני פעילה ומחוברת לעשייה, לפעמים אני קמה ט � הודעות וו 150 בבוקר ומגלה שיש לי סאפ. אני לא מספיקה לענות לכולם". מה את מספרת במופע על חייך?

הסודות של השחקניות הכי ותיקות בבית צבי האהבה הגדולה שהוחמצה, המשפחה המאמצת בניו יורק, החיים במעברה וגבר החלומות ממשחקי המכביה ‰ במשך שנה השתתפו תושבות וותיקות בסדנת תיאטרון ייחודית בבית צבי והמחיזו סיפורים מילדותם ובגרותם ‰ השבוע הן הציגו את הסיפורים במופע ייחודי: "התהליך הזה הוציא מאיתנו סיפורים אישיים שלא זכרנו"

ארוגי: "אני סובלת מקשיי קריאה וכתיבה וניצלתי את הבמה הזו כדי להציג בפני העולם את ה'סוד' הזה. כל התהליך מאוד פתח אותי" ברזילי: "שיחקנו עם סטודנטים שחלקם לא הכירו את סבא וסבתא והתחברו אלינו מאוד. המסר שלי אליהם הוא שצריך לנצל את החיים כי חיים פעם אחת"

זיכרונות על המשאית

את סיפור חייו, יש צחוקים. אני מאוד אוהבת להתערבב עם אנשים צעירים. לפני הקורונה התנדבתי כעוזרת בגן ילדים ובבית ספר לימדתי אנגלית קבוצה של תלמידים. אבל בגלל הקו פ רונה זה נפסק ואני מאוד שמחה לקחת עכשיו חלק בכזו פעילות וגם ההצגה מאוד מרגשת אותי". ), אחותה של 72 עבור קלרה גפנר ( כוכבה ברזילי, ההשתתפות בהצגה הזו הייתה חוויה בלתי רגילה. "השילוב בין הצעירים לוותיקים היה מתנה עבורי", היא מספרת. "הם הפרו אותנו ואנח פ נו הפרנו אותם. חלק מהצעירים לא ידעו בכלל מה זה מעברה והייתי צרי פ כה לספר להם. התרגילים שהבמאית נתנה גרמו לי להיזכר בזיכרון ישן בו שיחקתי כניצבת בסרט – הלבישו אותי בבגדים של פלמ"ח וצולמנו נוסעים במשאית גדולה מלאה בתפוחי אדמה. אלה זיכרונות ישנים שבלי התרגילים בקבוצה לא הייתי זוכרת".

"אני מספרת את הסיפור שמאחורי השם שלי. ההורים שלי עלו ממרוקו וקראו לי 'אסטריה' שזה כוכב, אבל לא רציתי את השם זה. חלמתי להגיע ו � ולשנותו וכך היה, לכן ק 16 לגיל ראים לי כוכבה". ?70 זה מרגש לעלות לבמה בגיל "אני מתרגשת מאוד. לא שיחקתי מאז שהייתי קטנה. אבל אני זוכרת שביסודי ובתיכון תמיד השתתפתי בהצגות בית ספר. מאז ועד שיצאתי לפנסיה הזנחתי את אהבתי למשחק עד שנכנסתי לקבוצה הזו". איך היה לעבוד עם הסטודנטים הצ ־ עירים? "אני מרגישה שיש חיבור בין הס פ טודנטים הצעירים אלינו. הם לומדים מאיתנו ואנחנו מהם. יש כאלה שלא הכירו את סבא וסבתא שלהם והתחברו אלינו מאוד. אני חושבת שהמסר שלי לצעירים ולקהל הוא שצריך לנצל את החיים, כי חיים פעם אחת".

גם חברת הקבוצה גילה רוזנבלום, נחשפת בהצגה עם סיפור מרתק ולא ) היא דור שני 75 פשוט. רוזנבלום ( לניצולי שואה. היא גדלה אצל משפ פ חת אומנה ועזבה את הבית לאחר שה פ רגישה שהיא נחנקת מהלחץ שהופעל עליה מצדם. "בהצגה אני משתפת את סיפור עלייה שלי", היא אומרת. "אבי ואת אמא שלי 12 נפטר שהייתי בת מעולם לא הכרתי. אבא אמר שהיא נפטרה אחרי הלידה, אז גרתי עם מש פ החלטתי שלא 21 פחת אומנה. בגיל מתאים לי לחיות בארצות הברית וע פ ליתי לארץ אחרי מלחמת ששת הימים. התחתנתי והיום יש לי שני ילדים, שישה נכדים ושני נינים". מה נתנה לך ההשתתפות בהצגה? "זה נותן לי שמחת חיים. צעירים ומבוגרים נפגשים וכל אחד מספר

34

15.7.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן