תל אביב 21.1.22

neomi-ra@yedtik.co.il

פתאום. "אני", היא אמרה לי "אם לא לעשות טוב למען נשים, אם לא לעשות כל מה שאני יכולה בשביל שנשים ישמיעו את הקולות שלהן, גם את הקולות שבדרך כלל משתיקים, אז מה יש לי לע ע שות בעולם הזה?". וחייכה. ושתתה מתה פירות היער שהז ע מינה וחייכה חיוך שהדליק אור טוב בעי ע ניים שלה ואני הרגשתי איך קצת נגמר לי האוויר. ידעתי לפני שנפגשתי עם שרון שלומי שנדבר על העצמה אמיתית של נשים, כי זה מה שהיא עושה ומכוונת אליו אבל לא חיכיתי למשפט ישיר כל כך שי ע פתח לי בבת אחת את הלב ומילים שבדרך כלל שוכבות עמוק מאוד בנשמה שלי (וב ע קרקעית המחשב), שאני פוחדת לגעת בהן, ובטח לספר עליהן למישהו פתאום מילאו אותי ודרשו לצאת החוצה. "לפני עשר שנים", שמעתי את עצמי אומרת ועצרתי, מביטה לה לתוך העיניים שכבר לא חייכו אבל האור הטוב נשאר בהן, "קמתי בוקר אחד עם מחזה. מעולם לא כתבתי לפני כן מחזה. כמה עשרות עמו ע דים נשפכו ממני בבת אחת, משחררים אל הכתב את מה שהיה עד אותו יום רק מח ע שבות קשות על זה שלא רציתי לבוא לעו ע לם, ש'הוכרחתי' להיוולד'. כל המחזה הוא שיחה עם אלוהים הגבר על הכפייה להגיע לעולם גברי ולהיאבק בו". נהיה שקט בשולחן הקטן שלנו על המד ע רכה של בית קפה באבן גבירול. "תשלחי לי את המחזה", שרון אמרה בשקט. "העולם חייב לשמוע". עוד לא שלחתי. צריכה עוד קצת זמן לע ע מוד עם זה מול העולם. × × × עומדת מול העולם. שרון מזמן מתמיד עמדה. היא נולדה בשכונת התק ע שנים. בת יחידה לאם לביאה, 43 ווה לפני ג'דאית, כמו שהיא אומרת, שלא נתנה לחיים להכניע אותה. יצאה כל בוקר מוק ע דם לעבודה בתעשייה האווירית וחזרה רק בערב. קונה בשעות עבודה מאומצות את עצמאותה הכלכלית ואת החופש להחליט על חייה. בבית בתקווה, יחד איתן, חיו גם דודה, סבא וסבתא. "הייתי ילדה אחרת מכולם", היא מספרת. 13 "בכל המשפחות היה אבא. לי לא". בגיל הלכה לחפש אותו. יצאה למשימה לבדה. שאלה, חיברה פרט לפרט עד שמצאה והלכה לדפוק על הדלת שלו. הוא לא פתח. לא היה אז בארץ. אבל כשחזר נשמר הקשר ביניהם שנה עד שנקרע שוב החוט לפני כמה 23 שנים. רק עם בנו, אחיה למחצה, היא בקשר. "זה אירוע שהוא אבן דרך. זה שמצאתי את אבא שלי נתן לי להבין כבר אז שאם אני רוצה משהו אז אני אגיע. לא משנה כמה דלתות ייסגרו בפניי אני תמיד אחפש ואמ ע צע את הדלת הנוספת שיש ואפתח אותה". × × × נהיה ביטוי שחוק העצמת נשים מרוב שימוש. שרון לא מתעכבת עליו. היא פשוט חיה אותו. "נשים מרגשות אותי,

יפחדו להגיד שלהיות אמא זה אולי לא מתאים להן". לה יש ילדה. בת משותפת לה ולבן זוגה אורן נעים, מסגר ואומן מתכת. "הוא תמיד כל כך מפרגן לי ולדרך שלי", היא אומרת. לך זה היה ברור שאת רוצה להיות אמא? "ממש לא. היו לי התלבטויות. הבאתי ע � . נכנסתי ל 34 אותה לעולם כשהייתי בת ניין הזה של האמהות מתוך ידיעה שזה הולך להיות קשה ותובעני ושהזמן שלי עם עצמי ייפגע. ידעתי שאצטרך לוותר. אני לגמרי מבינה נשים שמתלבטות. זה היה הטאבו הראשון שהטלתי בו ספק באנסמבל. הע ע לינו מופע שנקרא 'תחושת בטן'. רצף של תמונות, סימונים על ההתלבטות אם להביא ילדים לעולם ומה זה אומר אם לא". × × × "תחושת בטן" בשנים שאחרי שרון והאנסמבל שלה העמיקו הרבה יותר בעולם הלא מדובר של נשים. הרבה לפני מהפכת "מי טו" אנסמבל קוקייה כבר עבד עם נערות בסיכון, עם נשים בגיל השלישי, עם נשים ממרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפות מינית. הרבה מאוד מהעבודה נעש ע תה בפריפריה. "אני בשליחות", היא אומרת. אנסמבל קוקייה עבר כמה גלגולים, גם התפרק פעם וחצי. בשנה האחרונה, בין גלי הקורונה הקימה אותו שוב יחד עם היוצרות אלה גרינבאום, מעין יוחנן שוחט ורחלי רו ע מנו. הן מעלות מחדש ואחרי שדרוג את "אל תתערבו לי". מופע שכולו התמודדות של נשים בעולם הזה. אין אבן ששרון שלומי לא הופכת במופע הזה שהוא מצחיק מאוד וכואב באותה מידה. הטרדות מיניות, סטי ע גמות על מהן נשים טובות, סטריאוטיפים על איך צריכה להיראות ולהתנהג אישה. אין טאבו ששרון פוחדת לשים אליו לב ואז לטלטל בהרבה אינטליגנציה וגם חן חריף. אני הספקתי לראות את המופע הזה לפני שהאומיקרון הכריע והמופעים ירדו עד יע ע בור הגל. "הם יתחדשו כשנוכל שוב למלא את האולמות", שרון אומרת ומקווה שבתי ספר ומוסדות חינוך יזמינו אותה ואת האנ ע סמבל. "ברור שנשים מרגישות ויודעות על מה אנחנו מדברות במופע", היא אומרת. "אבל אני רוצה שהגברים ייראו וישאלו את עצמם שאלות. האם הם מוכנים להמשיך לשתף פעולה או שגם הם מצטרפים לשינוי". × × × בשנה האחרונה שרון מקליטה נשים למי ע זם "אל תתערבו לי - הפותקאסט". נשים שפגשה ויש להן זווית חדשה, קול מפתיע. חוץ מזה היא עוד רגע נכנסת לאולפן עם עשרה שירי היפ הופ שכתבה. גם הם על נשים ועולמן. "שלוש שנים אני עובדת על השירים האלה. לאט לאט. אני לא זמרת, אבל יש לי משהו להגיד ואני אגיד אותו על הבמות ובשירים ובפודקאסטים וגם בדוקו שהתחלתי לצלם". אני לא נוהגת להגיד את זה בדרך כלל, אבל במקרה הזה כן. תחפשו אותה. להקשיב ולראות אותה זה ריפוי.

"אני כל הזמן בשליחות". צילום: | שלומי מיקי פורת

היוצרת שרון שלומי שהקימה את אנסמבל "קוקייה" לא פוחדת להשמיע ולהעלות לבמות קולות של נשים שהושתקו ודוכאו: פגיעות מיניות, הרצון לוותר "אבל את ‰ על ילדים וחשיבות העצמאות הכלכלית השינוי", היא אומרת, "אי אפשר לעשות לבד" גבר, אתה מצטרף?

טי שלי דיבר לנשים", היא מספרת בחיוך מאיר. כל הזמן מאיר. כשחזרה מהודו שבה ללימודי בימוי ומשחק אצל אמיר אוריין. "הוא כל הזמן מדבר על שוויון. שוויון לכו ע לם. לכל מי שחי ונמצא על האדמה הזאת. עמים ונשים. כולם וזה מדבר אליי". × × × שהסתיימו הלימודים אצל עוד לפני אוריין, ובמובנים רבים היא ממשיכה להיות תלמידתו עד היום, הקימה שרון את אנס ע מבל "קוקייה". "רציתי שם קליל, מצחיק", היא אומרת. "אבל אז מישהי הפנתה את תשומת ליבי שהקוקיות לא מגדלות בע ע צמן את הגוזלים שלהן. הן מפקידות אותן בקינים של אחרים. והתחברתי. אלה בדיוק הקולות שאני רוצה להשמיע. נשים שלא

היא אומרת. "המחשבות שלהן, המעשים שלהן, מה שהן רוצות להגיד". את המח ע שבות האלה היא מעבירה דרך גוף ותנו ע עה. "תמיד הייתי מטפלת בנשמתי", היא מספרת. "למדתי ארבע שנים פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה", אבל זה לא היה זה. אני לא טובה במסגרות ממסדיות. הרגשתי שאני לא בכיוון". התחלה של כיוון מצאה אצל הבמאי והאק ע טיביסט אמיר אוריין שאל תיאטרון "החדר" , טעמה 2004 שלו הגיעה בפעם הראשונה ב- קצת, נסעה להודו, חקרה שם תרבויות דרך מחול ושירה ולא יכלה שלא לעבור דרך נשים, מחול ותרבות. "התחברתי לריקוד בגלל החופש שהוא נותן לי בגוף". בהודו התקבצו סביבה נשים ישראליות וגם מכל העולם. הצטרפו לריקודי החקר שלה, לסדנאות שהעבירה. "החיפוש הפר ע

24

21.1.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן