תל אביב 21.10.22

neomi-ra@yedtik.co.il

ו � התכ זה היה חופש עמוק . ננתי לו היטב. רשימת אירועים, הופעות, מופעים, תערוכות, חריש יסודי של תר ו בות ואומנות וספורט, אבל כמה שהוא היה עמוס ועשיר ככה היה חסר בחופש הזה של החגים הקסם של תל אביב ואנשיה. זה שבגללו נכתבים הרבה מהמדורים שלי. בצהרי שישי שעבר, רגע לפני שהס ו תיים החופש התחלתי לנסח הודעת כני ו עה. "לצערי", כתבתי במייל שכמוהו לא זוכרת שכתבתי אי פעם. "אין לי סיפור למדור בעיתון...". והשארתי את המילים במשפט לא סגור כי טלפון שהגיע הוציא אותי החוצה לעוד אירוע אחרון. את המייל אסיים לכתוב ואשלח כשאחזור, הבטחתי לעצמי. × × × מתפקע בשישי שוק לוינסקי בצהריים. בתי הקפה מתפוצצים. ויטרי ו נות ומדפי החוץ בשוק מציגים לעולם מאכלים וסחורות משווקים רחוקים מי ו שראל שקורצים לעוברים ושבים, מפתים לטעום. אני אוהבת בדרך כלל את התנועה בתוך ההמולה התוססת והצבעונית הזאת, אבל הפעם אין לי זמן. צריכה להגיע לפני שהאירוע יסתיים אז חתכתי במהירות את השוק ממערב למזרח ונכנסתי לר ו חוב סמטת השוק, מכוונת את עצמי לבית הקפה קליפורניה שבו החזירו לחיים אחרי תקופת השבתה של כמה שנים את מסורת "יריד הפגומים". במשך כמה שעות מוכ ו רות הוצאות ספרים זעירות את הספרים שלהן, אבל לא ספרים רגילים אלא ספרים שנמצא בהם פגם. קמט קטן על הכריכה, כתם זעיר בדף פנימי, מדבקת מחיר שהד ו בקה עליהם פעם כשעוד היו למכירה בח ו נויות רשת ואי אפשר כבר להסיר אותה. ,10 כל ספר, בגלל איזה פגם שולי, עולה שקלים. 30 או גג 20 × × × האחרונה של היריד. הגעתי בשעה בקפה קליפורניה פינו חלל אחד גדול והשאירו את חזיתו פעורה, מטשטשים עוד יותר את קו ההפרדה בין החוץ לבפנים. כשנכנסתי שכחתי מהבחוץ. טיילתי שוב ושוב בין ארבעה-חמישה שולחנות קטנים שעליהם נחו ספרים פגומים. לפני כמה שבועות, יום או יומיים לפני ראש השנה נבטה בקמה השלישית אצלנו בבניין שידת ספרים. שכנה חדשה, אסתי שמה (שאותה אני עדיין לא מכירה), הצי ו בה אותה בחדר המדרגות ליד דלת דירתה, שתלה בה כמה ספרים וכמה דגמים קטנים של בובות דינוזאורים וגם כתבה כמה מי ו לים על נייר כחול שמסבירות שהיא נכ ו נסה לדירה, גילתה את השידה שהשאירו בה הדיירים הקודמים ורגע לפני שזרקה אותה חשבה שזה יהיה רעיון יפה להקים לבניין ספרייה. כתבתי לה על הפתק הזה תודה ושה ו רעיון מקסים ולעצמי התחייבתי לעזור למלא את השידה. מאז אני אוספת ספרים. חזרתי לעקוב באינטנסיביות בפייסבוק אחרי הקבוצה "ספרים ברחוב" שבה כו ו תבים אנשים היכן נמצאות ערימות של

איציק אוחיון במונית צילום: | המקושטת אלבום פרטי

זה כל הקסם סיפור שמתחיל בשידת ספרים שהוצבה במפתיע בחדר המדרגות, נמשך בתגלית שיכולה לקרות רק בשוק לוינסקי, ומסתיים בנסיעה ונס במונית של איציק אוחיון

רות לימוד שהתאימו לו יותר מאשר אלו שהיו אז בעיר הולדתם. איציק מספר נדיב. דקות הנסיעה, הוא 17 במשך קצת יותר מ בנה עבורי עולם שלם ומורכב. הוא סיפר י � בע 60 על יפו ותל אביב של שנות ה - ניו של הילד שהיה אז וראה איך נלחמת אימו על פרנסה כדי להאכיל את ילדיה. הוא סיפר איך אחיו היה מגובס מקצה ראשו ועד קצות אצבעות רגליו במשך כמה שנים. הוא סיפר איך הוחלט יום אחד להוריד את הגבס ולשים את רגלו הפגועה יותר של האח בתוך רצועות וברזלים ואיך הוא ניסה בכל כוחו לזוז בעזרת קביים כשהוא נתון וקשור בתוך הברזלים האלה. איציק זוכר עדיין איך הצליחה האם לירות ורכשה דירה בת שני 4,500 לגייס חדרים ביפו. אחרי כמה שנים, כשמצאה עבודה בעירייה וכשאחיו התקבל למסג ו רת לימודית במרכז העיר, הם עברו ליד אליהו. "שם", הוא סיפר. קרה נס. "בוקר אחד נשארו בבית רק אחי וסבתא שבדיוק באה לבקר. אחי פתאום קם והתחיל ללכת בלי שקשרו את רגלו ברצועות ובברזלים ובלי קביים. סבתא שלי התעלפה". גם הרופאים הסכימו שמדובר בנס ומאז אחיו הולך. "אומנם קצת צולע", איציק מודה. "אבל הוא הולך ואפילו התגייס לצבא, היה קצין, פייטר. אחר כך למד משפטים". "והבובות והפרחים?", אני משחילה מהר שאלה כדי שלא תיגמר פתאום הנסיעה. איציק צוחק ואומר "רגע" ועובר לספר על חייו שלו. החתונה, שלושת הילדים, הגירושים, העסקים שכשלו, הנכדים, השיקום הכלכלי והמונית. הגענו, אבל אני לא רוצה לצאת. "והבו ו בות?", הוא בסוף אומר. "זה כי אני בן אדם אופטימי ותם. אני רוצה לשמוח ולשמח. אני מוצא ברחוב פרחים ובובות וקישוטים שעושים טוב בלב ומביא למונית. שכולם ישמחו. הנוסעים ואני".

ספרים שהוצאו מכל מיני סיבות מבתים והם מחכים להיאסף. צריך כאן הרבה מזל. גם לעלות מהר על פרסום מיקומי ערי ו מות ספרים שווים וגם להשתדל להגיע אל הערימה כמה שיותר מהר כדי להספיק למצוא אוצרות. ממפגש חברות נוסטלגי שנערך באחד מימי החופש חזרתי עם ארגז ספרים קטן, מהספרייה הגדולה שלי גם הסכמתי להיפרד ולחלץ (בקושי רב) לחלץ כמה כותרים, אבל השידה הקטנה לא מתמ ו לאת. יריד הספרים הפגומים בא לי ממש טוב. אחרי רבע שעה של שיטוטים בין שולחנות הספרים הפגומים בחרתי שישה. מתנה ממני לספרייה של הבניין. שילמ ו תי ונשפכתי שוב מסמטת השוק אל תוך השוק שהלך והתרוקן לקראת שבת. מרו ו צה מהרכישות האחרונות ונערכת לחזור הביתה כדי להשלים את המייל ולסגור את החופש, הזמנתי באפליקציה מונית. × × × ממש כמה שנים, פעם, עד לפני תיעדתי את כל הנסיעות שלי במוניות ברחבי תל אביב. שיחות מעניינות עם נה ו גים שפתחו צוהר ואשנב אל עולמם. שמ ו עתי סיפורים מרגשים, כואבים, מצחיקים, מפתיעים. גם מטרידים לעיתים. אחר כך עברתי לתיעוד נסיעות באוטובוסים. מתי ו

שהו הפסקתי. אפילו לא זוכרת למה. יום אחד פשוט לא הרגשתי יותר כלום כש ו עליתי למוניות ולאוטובוסים. לא חיכיתי יותר להרפתקאות, לא הייתי נוחה לפתח שיחות. גם ביום שישי אחרי הצהריים לא חיכיתי לשום דבר. פשוט רציתי לחזור כבר הביתה. הזמנתי את המונית וכמעט ביטלתי אותה כדי להזמין אחרת כי על צג הפלאפון הופיע זמן המתנה ארוך במיוחד. בסוף השארתי. עצלנות ואדישות. וכשה ו מונית עצרה לידי לא הרגשתי כלום. רק כשפתחתי את הדלת הבנתי שאני בתוך קסם. קישוטי זהב ומגזרות נייר בוורוד ובבורדו זרחני הודבקו והשתלשלו מהתק ו רה, בובות כלבים וגמדים על כל הדשבורד, זרי פלסטיק צומחים מתוך פתחים משונים ושלט גדול עם מסר שמח לנוסעים תלוי לרוחב המונית. על המסר הזה חתומים הנ ו כדים של הנהג, זה כתוב במפורש. "מה זה?", הייתי בשוק והנהג צחק. "כל כך מהר את רוצה לדעת הכל?". × × × יצחק אוחיון. "איציק", קוראים לו הוא אמר אחרי כמה דקות של נסיעה. ליפו הגיע כשהיה בן תשע יחד עם אחיו הבכור ואימם. הם באו מרחוק, מצפת, בגלל שא ו חיו המבוגר ממנו בשנה חלה והפך משותק ונדרש להיות ליד בית חולים וליד מסג ו

26

21.10.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן