תל אביב 23.12.22

neomi-ra@yedtik.co.il

לאירוע נכתב שיתחיל על ההזמנה , אבל אני הקדמתי להגיע 19:00 בשעה למבנה הסראיה ביפו. לא ממש הצטערתי על זה כי בכיכר העגולה, ממש מול השעון, עמלו עשרות אנשים להקים את עץ חג המולד. אז התיישבתי על ספסל אבן, לידי ילדים שיחקו בבועות פתיתי השלג שנו ס פלים על איילים וחזחלות בהן נוהג סנטה קלאוס (או כמו שביפו אומרים – באבא נואל) שהוצבו על המדרכה כמו בכל שנה, והסתכלתי. כשתפילת המואזין ממסגד הים הסמוך נשפכה מהרמקולים אל הכיכר הוצאתי את הנייד וצילמתי. לסרטון הקצר ששלחתי לחברים מטייבה וירושלים כת ס בתי בחיוך: "יהודייה מצלמת הקמת עץ חג מולד בזמן שהמואזין מתפלל. מושלם". × × × הראשונה זאת הייתה הפעם שבה נכנסתי ממש לסראיה, המבנה שממנו פעל השלטון הטורקי באזור הזה ושנהרס . באתי 1948 בפיצוץ של הלח"י בינואר לפה ביום חמישי שעבר לפתיחת תערוכת הצילומים של הצלם הטורקי יהודי איזט קריבאר שצילם ותיעד במשך כמה שנים את בתי הכנסת באיסטנבול, איזמיר, מא ס 26 ניסה, גזיאנטפ וערים נוספות בטורקיה. צילומים מתוך מהלך התיעוד השלם הובאו לתערוכה שמוצגת במבנה הסראיה. אני ממש לא אדם דתי, מחוברת בדרכי החילונית מאוד ליהדות. כשקיבלתי את ההזמנה לפתיחת התערוכה אמרתי מיד כן למרות שמדובר היה באירוע רשמי וסגור של שגרירות טורקיה. מה לי ולאירועים רשמיים. מתרחקת מהם כמעט תמיד כמו מאש. לא מתחברת לנימוסים הדיפלומ ס טיים המרוחקים והמאוד לא אישיים. אבל במקרה הזה האינטואיציה אמרה שזה יהיה אחרת. שיהיה חיבור. ובאמת היה. × × × ס � במבואה של ה דלת המעלי ת ראיה נסגרה עלינו ובדקה וחצי שעברו עד שהיא נפתחה שוב ישר אל המרפסת המש ס קיפה על גגות יפו וממנה מנצנצים במרחק אורות תל אביב, חייך גבר בחליפה כחולה מחויטת עם חפתי זהב ואמר שהוא הצלם.

בית טהרה קטן שנמצא בפתחו של בית העל ס מין היהודי. אחרי שסיימנו את ענייננו סיפ ס רה לנו האישה שהיא נוצרייה. הייתה נשואה ליהודי האחרון, ראש הקהילה היהודית שחי בבוחוש ונפטר מזמן. לפני מותו הפקיד בעלה בידיה את הטיפול בנכסיה האחרונים של הקהילה. "אני מנקה פה כל יום, מטפחת את הגינה ודואגת שייישאר נקי ויפה למרות שאין פה כבר יהודים", היא אמרה ולא יספה. ולא הייתה צריכה להוסיף. חיבור של לבבות, חיבור של כבוד אל האחר ואמונתו, לא זקוק להרבה מילים. × × × י � כמה שעות לפני פת ביום חמישי , חת הצילומים של קריבאר בסראיה פרס ס מה העירייה בפייסבוק פוסט ובו ציון של אירועים לקראת חנוכה ולקראת חג המולד שיתקיימו ברחבי העיר המעורבת. לפוסט הזה יש מאות תגובות. חלק גדול מהן היה לי קשה מאוד. תגובות רוויות שנאה, וכעס על כך שאירועי חנוכה ואירועי תושביה הנוצ ס רים של העיר דרים בפוסט בכפיפה אחת. מישהו כתב למשל: "תגידו, מה נסגר עם הטרללת שלכם? אנחנו מדינה יהודית ואין לנו שום קשר לכריסמס או לכל חג אחר של הגויים. בטח לא לנצרות האיומה עם ישו שראשי התיבות של שמו 'יימח שמו וזכרו'. בחייאת, אין גבול לטמטום הפרוגרסיבי. איבדתם את זה לגמרי חבו ס רת הזויים". והיו עוד. רבות. חשבתי על התגובות האיומות האלה כשעברתי בין הצילומים של קרביאר שנתלו בין תמונות קטנות בשחור לבן מההיסטוריה של הסראיה ושל יפו. הצי ס לומים של קריבאר אנושיים כל כך, בגו ס בה העיניים. לא צילומי יהדות מתנשאת, רחוקה ודורסנית. אי אפשר שלא להת ס חבר ליופי של בתי הכנסת שהוא צילם, לצילום שבו משפחה מחתנת את בתה או לצילום בו נראה נער עולה לתורה. אי אפשר לפספס את החום, את הקריבה, את הפתיחות. אני מקווה שרבים יבקרו בתערוכה ויתחברו לתדר של קריבאר. התערוכה, למי שמתעניין, תציג בסראיה ביפו במשך שלושה חודשים. בימי חמישי י � הכנ 15:00 ל- 10:00 ושישי בין השעות סה תהיה חופשית.

(למעלה מימין לשמאל) בית הכנססת המשוחזר באדירנה ובית הכנסת נווה ‰ צילומים: איזט שלום באיסטנבול הקמת עץ חג המומלד קריבאר, למטה: צילום: אלבום פרטי ‰ בכיכר השעון

אור גם לגויים בכיכר השעון ביפו מאיר כל ערב עץ חג המולד ‰ במבנה הסראייה הסמוך תערוכת צילומים המתעדים בתי כנסת ברחבי טורקיה ‰ למי החיבור הזה קשה?

) נולד Izzet Keribar איזט קריבאר ( קנה את 17 . בגיל 1936 באיסטמבול ב- התגייס 1957 המצלמה הראשונה שלו. ב לצבא הטורקי ושירת בדרום קוריאה. הוא שימש כצלם הרשמי של הבריגדה הטורקית. אחרי שהשתחרר מהצבא נטש גם את המצ ס צ � והפך לאחד ה 1980 למה אליה חזר רק ב - למים המעוטרים בטורקיה שהציג כבר בכל העולם. על התערוכה הזו שמוצגת לראשונה ביפו ואחר כך תעבור למקומות אחרים בעו ס לם הוא עובד, כך הוא סיפר לנוכחים, כבר חצי שנה. והוא מתרגש. את המילה הזאת הצלחתי לקלוט למרות שהמיקרופון ומער ס כת ההגברה היו חלשים מאוד. בקושי אפשר היה לשמוע באולם היפהפה בקומה השנייה בסראיה. גם את שגריר טורקיה בישראל שהוזמן לשאת כמה מילים קשה היה לש ס מוע, אבל אי אפשר היה לפספס כשהוא חתם במילים "חנוכה שמח ואור גדול היה פה". לא מילים גדולות. לא הצהרות חסרות

תוכן אמיתי. חיבור פשוט בין אנשים ובבת אחת הציף אותי זיכרון. , רגע לפני שהעולם נסגר 2019 בספטמבר בגלל הקורונה יצאנו ההורים שלי, אחותי ואני, למסע שורשים קצר וממוקד ברומ ס ניה אחרי עבודת ארכיונים בארץ ובעולם. ידענו בדיוק לאן אנחנו רוצים להגיע. אחד מהמקומות האלה היה העיירה הקטנה בוחוש שבה סבתא שלי נולדה. בעיירונת בוחוש אלף תושבים, רובם ככולם 14 חיים פחות מ נוצרים אורתודוכסים. כשהגענו ליד נסענו במעלה הכביש הצר שמשני צידיו בתים קט ס נים. לפי ההוראות שקיבלנו עצרנו בסוף ליד מבנה מרובע, קטן ואפור, דל למראה. זה בית הכנסת. חיכינו בחוץ לאישה שאחראית עליו. כשהגיעה ונכנסנו פנימה נדהמנו. אולם גדול ומואר שקירותיו צבועים בכחול עמוק וע ס ליהם ציורים יפהפיים של אירועים מקראיים ידועים וביניהם כתובות געגוע לירושלים. אחרי בית הכנסת הובילה אותנו האישה אל

26

23.12.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן