תל אביב 24.06.22

, האומנית התל 90 בת כשהיא כבר אביבית חנה פלצר לא עוצרת ומעלה תע נ רוכת פסלים חדשה פרי ידיה. "כל הפסלים שלי מבטאים מצב רוח שהייתי בו", היא ‰ "כילדה 90 חדשה בגיל חייתי תחת הפצצות ועל סף רעב ובכל זאת נלחמנו בחיים וניצחנו ומשם הכוחות", היא מסבירה לא עוצרת 90־ ב האומנית חנה פלצר לא מפסיקה ליצור ומשיקה תערוכת פסלי ברונזה

לפטירתו של בעלה לפני כשלושים שנים. הפסלים, בהם דמויות גם דמויות אנושיות, הוצגו בתערוכות רבות. בין היתר בגלריה עמליה ארבל, במוזיאון יפו לעתיקות וב- Inselgalerie היא הציגה בגלריית 2011 נ � אומניות יהודיות ש 25 בברלין כחלק מ - בחרו להציג שם בתערוכה מיוחדת. לתע נ רוכה שלה שעלתה בגלריית טובה אוסמן פ � ) היא קראה ״ה 26.6 בבן יהודה (נעילה ב - סלים נבראו מעמקי נשמתי״. זה בטח לא פשוט ליצור כל כך הרבה בגילך. איך נראה היום שלך? "אני קמה בבוקר, עושה התעמלות ואז מדיטציה, לאחר מכן, בימים טובים שלא כואבת לי היד, אני הולכת לחוג פיסול עד הצהריים. אבל בימים האלה לצערי יש לי שחיקה במפרק של היד אז זה טיפה מפריע לי ליצור, אבל אני עושה פיזיותרפיה ומחכה לחזור לפעילות". מי ההשראה שלך ליצירה? "ההשראה שלי הם החיים עצמם. אני נוגעת בחומר ופשוט מפסלת מה שיוצא לי, בלי לחשוב. אין לי סגנון אחד, כן יש השפעות. כשהייתי בברצלונה אז חזרתי עם השראה של גאודי וכשהייתי במוזיאון של הצייר משה קסטל, חזרתי עם השראה ממנו. אבל לא רק אומני ציור ופיסול מעו נ ררים השראה בעיני. אני גם אוהבת מאוד את השחקניות ליה קניג וחנה רובינא. כשהייתי בחוג דרמה הצגתי את אחד המונולוגים של קניג וזה מאוד השפיע עלי. אני חושבת שפי נ סול, משחק ומוזיקה, זה הכל ביטוי עצמי שרוקם את עצמו לנשמה אחת". ליעד ורבר

"יש לי שחיקה ביד אבל אחזור | לפעילות". פלצר צילום: אביב חופי

הפרלמנט

שחור משחור והוא מסמל את הזקנה". נשמע פסימי. צוחקת) "זה לא פסימי כמו שזה נשמע. ( אני למשל לא רואה בזקנה מקום שנחים בו. זה משהו שרחוק ממני אלפי שנות אור. אני וורקוהוליק פעילה. אני הולכת, קונה מס נ תובבת, מבלה עם הנכדים והנינים, אני לא מאמינה במנוחה. הטיפ שלי לאריכות ימים וחיים טובים הוא לא להיות בטטה, לא לה נ תיישב. מה שאפשר לעשות – לעשות. אם זה לצאת לטיול, לרקוד, ליצור אומנות או אפילו להתנדב בגן ילדים". מאיפה הכוחות האלה שלך?

"גדלתי על גבול מול נ דובה- אוקראינה והגרמ נ נים הפציצו אותנו. שאלתי את אמא 'האם אנחנו נמות כאן'? חיינו על סף רעב ובכל זאת נלחמנו בחיים וניצחנו ומשם הכוחות. אני מאמינה בעבודה קשה ובלא לוותר על החיים. להמשיך ליצור וליזום גם אם קשה, גם אם יש בעיות – אף פעם לא לוותר". היא עלתה לארץ שנה לפני קום המדינה והקימה משפחה שכוללת היום שתי בנות, שבעה נכדים וחמישה נינים וגם כמאה פסלים מברונזה אותם החלה ליצור סמוך

מספרת השבוע. "יש לי נגיד פסל אחד שבו ביטאתי את כל הצער כאשר בעלה של בתי נפטר. אבל הפסל אליו אני הכי מחוברת זה פסל של שלו נ שה עיגולים בגדלים שונים המבטאים את מהלך החיים – ילדות, בגרות וזקנה. כאשר העיגול הגדול ביותר, הוא

צילום: צביקה טישלר

השראה. קניג

סבתא סורגת

לעירייה: "פזרו 74 פנייה מפתיעה של תושבת בת קלנועיות שיתופיות ברחבי העיר" ‰ נתן וולוך מסיעת הגמלאים: "רעיון שראוי לבחון ברצינות" הגמלאית לעירייה: "הפעילו קלנועיות שיתופיות"

שכונות יצרו שטיח 30- עשרות נשים בגיל הזהב ומכ משותף כחלק מפרויקט חברתי שמשקף את מרקם החיים המגוון של תל אביב

בנות תושבות תל אביב 500 הגיל השלישי יצרו יחדיו שטיח עצום שנ נ סרג ונתלה כיצירה אמנותית על חזית בניין העירייה באבן גבירול. השטיח הצבעוני ט � מטרים וארבעה מ 36 והססגוני באורך רים רוחב מורכב למעשה ממאות צעיפים שחוברו יחדיו על ידי גמלאיות שונות מר נ חבי העיר במטרה לשקף את מרקם החיים המגוון בעיר. סריגת השטיח היא חלק מפרויקט ייחו נ די הנעשה ביוזמת האומן והיזם החברתי, עדי יקותיאלי, יחד עם העמותה לאמנות בקהילה ומנהל קהילה של עיריית תל אביב-יפו. המיזם נותן במה שיתופית לנ נ שים בנות הגיל השלישי בעיר. שיא הפ נ רויקט התקיים בשבוע שעבר בעת תליית השטיח לכל אורכו של בניין העירייה. 30 הפרויקט פעל בחודשים האחרונים בכ שכונות בעיר ולקחו בו חלק נשים ממרכזי הקהילה, מרכזי יום, מועדוני גמלאים, קבו נ צות נשים בשכונה ובתי דיור מוגן. מלבד הנשים במרכזי היום, היה מאמץ להגיע לנשים עם מוגבלויות ולשתף אותן שייקחו חלק בפרויקט. אחת המשתתפות היא מאבל , אשת חינוך אשר ניהלה 70 ארבילי, בת בעבר גן אנתרופוסופי בשכונת רמת יש נ ראל/ביצרון: "בזמן האחרון אני מרותקת לכיסא ויוצא לי לסרוג הרבה. מאז שאני

צילום: מנחם זנבר

כבר התרגלו תושבי תל אביב לראות אנשים מתניידים ברחבי העיר בכ נ מעט כל כלי תחבורה אפשרי: מאופניים רגילים ועד חשמליים, קורקינטים שי נ תופיים ופרטיים, סגוויי חד-גלגלי ועוד. אולם הבעיה המרכזית, שחלק ניכר מן האוכלוסייה בעיר, בעיקר אנשי הגיל השלישי, לא משתמשים בכלים שנחשבים למסוכנים. השבוע הגיעה לאנשי סיעת הגמלאים פנייה מפתיעה בהקשר מתושבת: "אנח נ פלוס, מפחדים לרכוב בעיר על 74 נו בני אופניים", היא כתבה. "אני מציעה לפזר גם קלנועיות למבוגרים בעיר. אשמח אם תוכל להציע את זה בעירייה". ראשי סיעת הגמ נ ושלמה מסלאווי 85 לאים, נתן וולוך בן ה לקחו את הבקשה במלוא הרצינות. וולוך אמר: "זה בהחלט רעיון שראוי לב נ חון אותו, אשוחח עם המופקדים על התנו נ עה והחניה בעיר. השאלה אם יוכלו לרכוב במסלול המיועד לאופניים, כי תלת אופנים נוסע יותר לאט, ומה יחס הרשויות לרכיבה בכביש, אם זה אינו מסוכן לוותיקים. לאחר

צילום: שאטרסטוק

"נוצרו חברויות חדשות". השטיח

מוגבלת פיזית, אני עושה דברים לבד, אבל קבוצת הסריגה יצרה חברויות חדשות והוציאה ממני זוהר שאני לא מכירה. היה חיבור טוב עם שאר הנשים וזה סקרן אותי מה עוד הם הולכים לעשות בפרויקט, אותי זה שימח מאוד". היצירה האומנותית הסרוגה תהיה תלויה על בניין העירייה בשבועות הקרובים, כאשר בסיומה תפורק לחלקים והצעיפים ייתרמו לקהילות השונות ברחבי העיר. שי שגב

"מפחדים מהאופניים". קלנועית

מכן, צריך לוודא כמה יעלה תלת אופן, כיוון שהוא חייב להיות כלי עממי ולא רק לבעלי יכולת כלכלית. חשוב לבדוק אם זו הצעה מעשית". גם מסלאווי מציין כי נקבעה לשניהם פגישה עם מנהל אגף התנועה בנושא זה. שי שגב

44

24.6.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן