תל אביב 25.11.22

תרבות

/ ליעד ורבר /

הכל אודות אמא / הצגה / ארבע שנים לאחר מותה של הרקדנית וכוריאוגרפית הפלמנקו דליה לאו, בתה שירלי ליגום מעלה על הבמה את ההצגה "את אותי לא תהרגי" ‰ היא מנהלת עם האם דיאלוגים נוקבים על היחסים ביניהן ‰ רוקדת בשמלה המקורית של מלכת הפלמנקו הישראלית ‰ והכל כדי להגיד לה לראשונה: "תודה, אני אוהבת אותך'"

שירלי ליגום על הבמה עם

השמלה והקסטנייטות צילום: | שנשארו כזיכרון מורן קדמיאל

"אני אוהבת אותך", הקושי להגיד הכעס המשפחתי שהתעצם עם השנים וההשלמה עם אמה רק לאחר מותה. בהצגה חדשה מממחישה השחקנית והיוצרת שיר ־ לי ליגום את הקושי לחיות בצלה של אמה, רקדנית הפלמנקו המפורסמת דליה לאו, תוך שאיפה ליצור ולהצליח בזכות עצמה. "ההצגה היא הגשמת חלום מבחינתי", היא אומרת. "אני מקווה שזה יאפשר לגעת במ ־ קומות הכואבים בין אמהות לבנות. הכתי ־ בה החזירה לי את אמא שלי. עכשיו, ארבע שנים אחרי מותה, אני אומרת לה 'תודה, אני אוהבת אותך'". "לא נולדתי מאהבה" דליה לאו - מחלוצות מחול הפלמנקו בישראל, רקדנית, כוריאוגרפית ויוצרת - ומאז הבת שירלי 2018 הלכה לעולמה ב לא מוצאת מנוח לנפשה. היא מנסה לשחזר את העבר, להבין מה קרה ביחסים הבין אישיים ומה מקור הרגשות הקשים. ארבע שנות חיבוטי נפש והתמודדות אמיצה תו ־ רגמו להצגה "את אותי לא תהרגי" שבה מנהלת על הבמה הבת החיה דיאלוגים עם האם המתה. ) מתגוררת בהדר יוסף, נשואה 59 ליגום ( (בשנית) לדני ואם לבת ולבן. את התואר הראשון (באמנויות הבמה) עשתה בברקלי שבקליפורניה. את התואר השני (טיפול באמנויות) עשתה באוניברסיטת חיפה בשילוב פרקטיקה של טיפול קבוצתי בי ־ רושלים. בהמשך השתלמה כפסיכותרפיס ־ טית במכון אדלר וכיום היא בעלת קליניקה

פחות. לפחות כך חשבתי. יש הרבה אירוניה בחיים". בבית שלך יש גם סטודיו למדיטציות קבוצתיות ולריקוד. לא רצית להיות רקד ־ נית כמו אמא? "אני לא רקדנית אבל כן רוקדת מילדות. זה רק טבעי שיהיה לי סטודיו כי גדלתי בסטודיו. יש לי הכשרה גם כמטפלת בת ־ נועה. הסטודיו שלי הוא חלום שמתגשם כי תמיד רציתי שיהיה בית לאמנים. אבל לא הרביתי להראות לאמא שאני דומה לה ופועלת כמוה. היה משהו מאוד מורכב במ ־ ערכת היחסים שלנו. הרגשתי שאני צריכה לשמור על עצמי, כי אמא היתה אישה עו ־ צמתית ומאוד יפה ואצילית, אבל גם דרשה הרבה מאוד תשומת לב". אז למה להציג את היחסים האינטימיים לעיני כל? "היחסים ביננו היו משחק 'חם קר'. הייתי זקוקה לאהבה שלה, אבל פחדתי ממנה. אחרי שהיא נפטרה היה לי צורך להביא את זה לבמה. הבמה היא מקום טבעי, גם שלי וגם של אמא, אבל זוהי הצגת יחיד ראשונה שלי. למרות החשש מתגובות הצופים, לא באמת משנה לי מה יהיו הפידבקים על תוכן ההצגה כי זה פשוט דיאלוג כן ואמיתי שלי ושל אמא".

פרטית בתל אביב לטיפול אינדיווידואלי משפחתי וזוגי. בעבר היתה גם שחקנית בתיאטרון תמונע וכוריאוגראפית ובמאית באופרה הישראלית החדשה. כמי שחילקה כמעט את כל חייה בין קריירות מקבילות של אמנות ותחום הנפש, עכשיו היא סוף סוף בשלה לקשור את שני הקצוות באמצ ־ עות חשיפה אישית עמוקה, על הבמה. מה מביא סיפור אישי משפחתי כואב לחשיפה שכזו? "הורי נפרדו כשהייתי בת שנה. בן זוגה החדש של אמי, שהייתי בטוחה שהוא אבא שלי, היה בעצם אב חורג בשנות חיי הרא ־ שונות. כשהייתי בת חמש אמא אמרה לי שיש לי אבא אחר, כנראה כי אבי הביולוגי ביקש לפגוש אותי. פתאום היו לי שני אבות. הייתי מאוד מבולבלת. אני לא נול ־ דתי מאהבה. אחי, שהוא הבן של אמא ושל אבי החורג – כן נולד מאהבה. גדלתי עם המון קונפליקטים פנימיים. ההצגה היא סיפור השלמה אישי ומשפחתי ויש מי שי ־ קרא לזה 'סגירת מעגל'. גם הבת שלי נוכ ־ חת בהצגה כי בחיים האמיתיים היא היתה מאוד מחוברת לאמא שלי, מה שאני הייתי "היה משהו מאוד מורכב במערכת היחסים שלנו. הרגשתי שאני צריכה לשמור על עצמי, כי אמא היתה אישה עוצמתית ומאוד יפה ואצילית, אבל גם דרשה הרבה מאוד תשומת לב"

בקסטנייטות שאיתן חוללה לאו על הבמות. "יש לא מעט סרטי וידאו של אמאשמנציחים הופעות שלה", היא מספרת, "אבל בעבר לא הייתי מסוגלת לצפות בהם. רק שהתחלתי לעבוד על ההצגה עשיתי סדר וצפיתי וכעת הם מוקרנים גם במהלך ההצגה". קשה לתאר את עוצמת הרגשות שמני ־ עה הצגה כזו. "עברתי בקיצוניות מתחושות של זעם, אשמה ובדידות לתחושות של אהבה. לא היתה לי הזדמנות אמיתית לאהוב את אמא ורק אחרי המוות שלה זה מתאפשר לי ואני מבינה כמה זה היה חסר לי. אני מאפשרת לה להיכנס לתוכי ומודה לה מאוד על מי שהיתה, כי זה מה שהפך אותי בסופו של דבר להיות מי שאני. בכל הופעה התחושות שלי משתנות ויש קטעים שאני מוסיפה או מורידה. למשל קטע שבו אני מדברת אל הקבר שלה ומתארת את הפחד להתמסר אליה ואת הכניעה שלי לגחמות ולצרכים שלה. לפעמים הרגשתי שאם לא אהיה עבורה - היא תחסל אותי. לא פיזית אלא נפשית. אבל אני יודעת בוודאות שהיא תמיד ניסתה להיות אמא טובה". × × × המופע הבא של "את אותי לא תהרגי" בתיאטרון 20:00 , ב- 6.12 ,' יהיה ביום ג תמונע. בימוי וביצוע: שירלי ליגום; ליווי אמנותי ודרמטורגיה: סמדר יערון, רן בן דרור, אסנת שנק יוסף; תאורה: איהב חס ־ קיה; כוריאוגרפיה ושיחזור כוריאוגרפי: איילת שחר.

מזעם ובדידות לתחושת אהבה

בחלקים מסוימים של "את אותי לא תה ־ רגי" רוקדת ליגום פלמנקו כשהיא לבושה בשמלה התואמת שהיתה של אמא ומקישה

24

25.11.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן