תל אביב 26.08.22

neomi-ra@yedtik.co.il

לא פחות ממבצע הצלה. מתחם צילום | "אכפת" בחוף ירושלים באדיבות צוות המתחם

מתי להגיע לפעמים צריך לדעת כדי להיות במקום הנכון וברגע הנכון. ביום חמישי שעבר כל הכוכבים הסתדרו לי. הגעתי, אומנם ברגע האחרון, אבל לגמרי לרגע הנכון. × × × ו � פעל בחוף יר לילות 20 במשך שלים מתחם "אכפת בלילה". מי שהלך בטיילת או צעד על החוף ראה אוהל לבן שחלונותיו סגורים ולידו מתחם מוקף גדר במבוק, ובתוכו מפוזרים ספסלים נמוכים, כריות, שטיחים ומחצלות. זה נראה כמו עוד מקום של צעירים שחוגגים את הקיץ, את החופש, את הנעורים. ביום חמישי שעבר, עלה בדעתי לבדוק קצת יותר לעומק מה זה המתחם הזה. אחרי כמה בירורים הבנתי שמה שנראה כל כך עליז ושמח הוא בעצם מקום מאוד רציני והלילה שיבוא אמור להיות הלילה האחרון שהמקום יפעל. מתחמים כאלה פועלים רק בעוד שישה מקומות בארץ: אילת, ירושלים, צפת, אחד מחופי הכינרת, טבריה ומתחם "ירדנית". כן, אלה מתחמי כיף, שתייה קלה וחטי ו פים, אבל כשמתקרבים רואים קצת אחרת. רואים את המדריכים הצעירים, רובם בני , שפוגשים בני נוער שעוברים בחוף 25-24 ובטיילת ובין המילים שהם מחליפים, בין המוזיקה שמושמעת ברמקולים, בין הרי ו קודים והמחצלות, הצחוק וההורמונים המ ו שתוללים, יש הקשבה. בלב פתוח, באוזניים ובעיניים רגישות הם מנסים להבין אם מישהו מהנערים והנערות נמצאים באיזו מצוקה, אם משהו יושב להם על הלב, אם הוא פוחד או היא חוששת ממשהו. כשנמצאים במתחם, כשרואים את ילדי וילדות, נערי ונערות, חבורות הפאנקיס ו טים מגן מאיר ומהסנטר מגיעים, מחפשים הכלה, רוצים רגע לשבת בשקט או דווקא קצת לפרוק במקום בטוח, מבינים שמדובר פה בלא פחות ממבצע הצלה. × × × 2:30- האחרון. ב זה כאמור הלילה הכל ייגמר. "שלב הקיפולים", קוראים לזה כאן. הצעירים שהוכשרו לאתר נוער בסי ו כון יקפלו את האוהל ואת משחקי הקלפים, את לוחות השש בש ואת כדורי הרגל. אולי ימים 20 רק החול יזכור שפעל כאן במשך מתחם כזה שאהר'לה קרן, סגן מנהלת המ ו חלקה לקידום ילדים ונוער בעירייה, קורא לו "בית מקדש". ע � שנים ב 15 קרן, תושב תל אביב, כבר נייני עבודה עם נוער ברחוב. הוא מפעיל צוותים שעוברים ברחובות העיר כל השנה. קיץ וחורף. עוברים בגינות, במוקדי התקה ו לות מאולתרים יותר ופחות, בכל המסיבות. מחפשים את מי שאיבד דרך, שירד מהמס ו לול ולא יודע איך לעלות עליו מחדש. דורית הינדי, מנהלת המחלקה שגם הגיעה ללילה האחרון השנה של המתחם, אומרת: "אין כזה דבר שלא נכיר במחלקה ילד או ילדה תל אביביים שנמצאים בסיכון. אנחנו לא נותנים לזה לקרות".

× × × נערים ונערות כבר ממתינים על .21:30 גדרות הבמבוק, שואלים את השומר שבפתח מתי כבר אפשר יהיה להיכנס. חלקם יודעים שזה הלילה האחרון ומתכוננים ל"מסיבת סיום". הבמבה והביסלי נשפכים כמים. גם המים נשפכים כמים. מישהו מהמדריכים מתיישב ומנגן בגיטרה. חבורה של ילדים מתיישבת לידו. מתפתחת שיחה. באיזה רגע שולחת לו אחת הנערות מהקצה השני של השולחן מחברת. הוא מרים אליה מבט. היא מסמנת לו שהוא יכול לפתוח. קצת מרחוק (על השיחות והמפגשים האלה יש חיסיון ולא יכולתי להיות חלק מהן) אני רואה איך הוא מודה לה בעיניו ופותח את המחברת שיש בה איורים גדולים שצוירו בעיפרון. "את ציירת?", אני קוראת את השפתיים שלו. היא מהנהנת שכן. חבורת הנערים והנע ו רות שליד השולחן ממשיכה לדבר. המדריך והנערה קצת מתרחקים. הם מדברים על מה שהם רואים במחברת. × × × עבור "בואו נהיה משמעותיים הילדים האלה". לא יודעת כמה פעמים שמ ו עתי במהלך הלילה את המשפט הזה. המון. מכולם. "להיות משמעותיים לילדים". איך אפשר להיות משמעותיים לזמן כל כך קצר?, אני חושבת, בדיוק כשדור מספר ש"אתמול בלילה נגמרו החטיפים והלכתי לקנות חדשים. היה כבר ממש מאוחר ובחו ו שך שמתי לב שאישה אחת מסתכלת עליי כל הזמן. לא הבנתי מה היא רוצה. ראיתי שהיא קוראת מה כתוב על החולצה: 'קיץ על החוף'. בסוף היא פנתה אליי. סיפרה לי שלפני שבועיים הבן שלה חזר הבי ו תה מאוחר מאוד בלילה. היא כעסה עליו ואז הוא אמר לה שהוא היה איתנו במת ו חם. שהוא רצה לדבר ושהשיחה איתו היתה טובה, אז היא באה לפה, רצתה להודות על זה. ריגשה אותי". "הילדים מרגישים שאנחנו מכבדים אותם", הינדי אומרת. "אז הם מחזירים בכ ו בוד. הם מרגישים שלמרות אווירת המסיבה השיחות איתם טובות ורציניות. שבאמת מקשיבים להם. לא תמיד יש לנו פתרונות במקום, אבל אנחנו תמיד נציע להמשיך להיות איתם בקשר". "סליחה", מגיע אלינו ש', נער מד ו רום העיר. הוא עולה לכיתה י"א ופוחד שהולכת להיות לו "שנה גיהנום". ש' עדין. לבוש באופן קצת שונה. חולצת פלנל בלילה בקיצי הזה, הרבה שרש ו ראות וצמידים. אני תוהה כמה הצקות עבר, כמה פעמים התאכזב מהחיים. דו ו רית הינדי רואה מעבר לזה כשש' אומר: "באתי לבקש משהו". הינדי: "כולנו אוזן. רוצים לשמוע". "הייתי רוצה שתקימו אוהל כזה בים גם בחורף. יש פה ילדים שישמחו אם יהיה מי שיקשיב להם וייתן להם כוס תה". "אתה היית בא לכאן גם בחורף?", שאלתי אותו וש' אמר שכן. בטח. "אני אוהב להיות פה. וגם תה".

בכבוד שלהם משמרת אחרונה לקיץ במתחם "אכפת לי", שפעל לילות בחוף ירושלים במטרה לאתר תוך כדי 20 במשך מסיבות ומשחקים בני נוער בסיכון ‰ חמש הנערות שסיפרו שם לראשונה שנאנסו לא ישכחו לעולם את המקום הזה ואת אנשיו

× × × א � שעל החוף כ "מתחם אכפת " ."360" מור חלק מתוכנית לאומית בשם הממשלה מתקצבת כל אחד משבעת המ ו אלף שקלים. עיריית תל 200־ תחמים בכ אלף. 150 אביב-יפו מוסיפה עוד "אבל זה לא רק עניין של כסף", קרן והינ ו די אומרים. "זו המוטיבציה והערכים והרצון לא להשאיר אף ילד מאחור. אנחנו רוצים לאתר את כולם". יש ילדים הומלסים שמגיעים לפה? קרן: "בתל אביב אין בני נוער שהם דרי רחוב. אולי פה ושם יהיה ילד, שניים, שלו ו שה, שיגורו כמה ימים ברחוב, אבל אנחנו נאתר אותם מיד". × × × עברו במתחם כאלף ימים 20 במשך ילדים. אלף. זה המון. קרן: "לא כל האלף הם אחוזים מהילדים שמגיעים 70 . מקרי קיצון הם בני נוער רגילים בחופשה שמחפשים אחוזים הם 30 . קצת אקשן, מסיבה, חבר'ה מקרים יותר מורכבים. יש כאלה עם מקרים 14 קשים ממש. למשל חמש הנערות בנות שהגיעו במהלך הימים האלה וסיפרו 15 ו שעברו אונס. המערכת מיד נכנסה לפעו ו לה". הינדי: "זה לא קורה במקרה שהם מס ו פרים דווקא כאן. האווירה במתחם היא לא שיפוטית. המדריכים עברו הכשרה, חלקם עובדים עם נוער או שהם סטודנטים שלומדים מקצועות רלוונטיים, שיודעים לזהות סימני מצוקה אז הילדים מרגישים בטוח לספר. הם גם מבינים שיש אפשרות שיעזרו להם".

× × × פעל המתחם במשך שש מדי לילה שעות. לפני כל משמרת יש תדריך. לא משנה כמה שמעו הצעירים את הוראות הב ו טיחות וכללי ההתנהגות, הם חייבים לשבת בתדריך הזה. לפני שיצחק, מנהל המתחם, ודור, מנהל המשמרת, מזכירים לכולם את הכללים יש סבב שמות. לא תמיד כולם מכי ו לילות רצוף, כל אחד מגיע 20 . רים את כולם למשמרות אחרות. יצחק מבקש מכל אחד להגיד לא רק את שמו אלא גם אם הוא נמצא בסוף או בהתחלה. הם הבינו למה התכוון. אני לא. מי בהתחלה ולמה. מי בסוף ולמה. הרבה אחרי התדריך קלטתי פתאום. זה מצב הסו ו ללה הפיזית והנפשית של המדריכים. המ ו שמרות האלה קורעות. נכון שהם מקבלים ו � שקלים לשעה), אבל זו עב 75 עליהן שכר ) דה שבה צריך גם לשמוח, גם לנהל שיחה, לפעמים שיחות לא פשוטות, וגם לרצות לא לפספס אף ילד או ילדה. זה משא כבד. יצחק ודור מזכירים שוב ושוב שני דברים: אסור להחליף פרטים. גם אם הילדים יבקשו, והם תמיד מבקשים לקבל את מספר הטלפון של המדריכים - לא נותנים. זה כדי לא לג ו רום לתלות או שהנערים יחוו שוב נטישה. אם צריך להמשיך לטפל בהם בילדים יש את מיכל, העובדת הסוציאלית. גם היא פה כבר לילות. עם העיניים והלב המנוסים לשמוע 20 ולראות את מה שהקול לא מספר. גם מיכל מתדרכת. היא הופכת את התדריך שלה לפינג פונג עדין של הפנמת מסרים. מוודאת שה ו מדריכים זוכרים שהם חייבים להגיד לילדים שחלה עליהם חובת דיווח במקרה של אובד ו נות, פגיעה מכל סוג שהוא, נשיאת נשק ועוד. עכשיו כבר ברור לי למה נגמרה לחלק מהם הסוללה.

26

26.8.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן