תל אביב 29.04.22

"אמא שלי רצתה שתהיה לי עבודה מסודרת". כהן ארזי (מימין) ונמני צילום: | אורי דור

"לחבר את העיר דרך המקהלות"

ליתי שאני בהיריון. סחבתי עוד חודשיים של הופעות וזהו. שוב הנחתי בצד את החלום לשיר". עשרות מחכות בתור סולי, בתה, הייתה גם מי שהחזירה את ארזי כהן אל השירה. גם לה כנראה יש את הכישרון של אמה - להתיר פקעות חיים. "כשהיא הייתה בת ארבע סולי פתאום אמרה לי: 'אמא, אני רוצה מקום לשיר". מקהלה לפעוטות לא הייתה בעיר אז ארזי החליטה להקים אותה. קראו לה "המקהלה הראשונה שלי". "ארגנתי ילדים מהגן של סולי, של השכנים, של חברים ויחד עם המוזיקאית דוריס נימני התחלנו להעביר קורס שירה לקטנטנים. זה תפס מיד. הילדים נהנו, אבל מה שעוד קרה זה שהאימהות שלהם גם נהנו. כמה מהן פנו אליי ושאלו למה אין מקהלה למ י בוגרים". בתקופת הקורונה הראשונה, כשכולם היו עסוקים בפאניקה והסתגרות - כהן־ארזי דווקא הייתה בשיא

להגיע למפגשי המקהלה, אבל היא עושה לנו מאחורי הקלעים את הפלייבקים לשי י רים. בעצם, ירונה ניגנה איתנו בהופעה בכיכר דיזנגוף. ההופעה התקיימה בדצמ י ושרנו את 'ימים טובים' של אורי 2021 בר רווח מתוך הסרט 'רק היום'". כאמור, יחד עם כהן־ארזי, נמצאת המנה י לת המוזיקלית והמנחה של הלהקה, דו י ריס נימני. "אני בעיקר אחראית על הפן האומנותי. לאה היא זאת שדוחפת אותנו קדימה", היא אומרת השבוע. "אני בוחרת עם לאה מה נשיר ועושה את העיבודים". איך נוצר החיבור שלך עם לאה? "הקבוצה הזו הגיעה אלי ממקום לא צפוי. אני ילדת מקהלות וגדלתי במקהלה של נעמי פארן 'מורן' שמתחרה בארץ וב י עולם. בתקופת הקורונה העבודה נעצרה וחיפשתי כיוון לפרנסה. יום אחד פגשתי אותה, היא ספרה לי על הרעיון ומיד הת י חברתי. זה פשוט דפק לי בדלת. חשבתי אולי ללמד פיתוח קול, אבל בחיים לא חשבתי לנהל אומנותית מקהלה שלמה. למזלי, זה החזיר אותי הביתה לעצמי. הע י בודה עם לאה היא כיפית. היא בן אדם עם מנוע גרעיני. יש לה אנרגיה, היא רואה יעד ויודעת לדחוף עד שהיא משיגה אותו. המקהלה היא סוג של אחוות נשים שנוצ י רה ואני שמחה להיות חלק ממנה". נשים. את החזרות הן 29 במקהלה יש מקיימות במרכז הקהילתי ע"ש אריק איינשטיין ברחוב דב הוז. "עשרות נשים נמצאות ברשימת ההמתנה להכנס למ י קהלה", מעדכנת כהן־ארזי. "לכולן אני אומרת שהמקהלה הזו היא רק ההתחלה". מה זה אומר? "המטרה שלי היא ליצור רשת של מקהלות נשים ברחבי שכונות בתל אביב. ביפו, בשפירא, ברמת אביב, ביד אליהו. בכל השכונות. למקהלות יהיו מוזמנות נשים. רווקות, נשואות, גרושות, אימהות, בקריירות שונות ובכל הגי י

אבל לא הלכת ללמוד. "לא. אמא שלי התעקשה שתהיה לי עבודה מסודרת. אמרה שאני לא יכולה סתם ללמוד מוזיקה ולהמשיך לעבוד במועדונים וברים". בהמלצתה של אמה, מנהלת של אק י דמיות לאיפור, החלה כהן ארזי ללמוד איפור. "אמא הסיטה אותי מהדרך", היא אומרת, אכזבה נשמעת עדיין בקולה. שמונה שנים עברו עליה בין צלליות ומסקרה. היא מדלגת עליהן במהירות. לא מפרטת יותר מדי. בנקודה אחת היא בכל זאת נעצרת. הפגישה שלה עם עו"ד ברק כהן, אקטיביסט בולט, שהוביל אז, וגם בשנים שעוד יבואו, כמה 2011 ב- מחאות בפרופיל גבוה. הזוגיות שלהם (בשנה החולפת נפרדו השניים, אבל הם שומרים על קשרי חב י רות וחיבה) הולידה את בתם סולי (היום בת שש) וגם החזירה את המוזיקה לחייה של כהן ארזי. "ברק ידע שהחלום שלי הוא לשיר ועודד אותי לחזור לבית הספר 'הד' וזה מה שעשיתי. חבריי לכי י , ולמרות 21 תה היו ילדים בני

והנה זה מסתבך שוב. "במשך כמה שנים לא הצלחתי לשיר בכלל", היא מספרת. "הרגעים האלה מול השופטים היו טראומטיים מדי. ידעתי שאני יכולה ורוצה לשיר. רציתי להיות זמרת, אבל לא הצלחתי לשיר". סולנית ברחובות האבודים ארבע שנים אחרי אותו אודישן עברה י � לתל אביב. את מערכת הח 16 ארזי בת ה י נוך השאירה להסתדר לבד. "לא התאימה לי המסגרת", היא אומרת. "רציתי לחיות את החלום התל אביבי, לא ראיתי סיבה להישאר בבית ספר". בערבים הייתה בר י מנית וסלקטורית במועדונים. לא חיים רגילים של נערה. איך הסת ־ דרת לבד? "לא הייתי לבד. גרתי עם בן זוג ולא הר י גשתי חריגה. הייתי בבועה משלי. עבדתי במועדון ה'שחיתות' בעיר שבזמנו היה שם דבר. הלבישו אותנו בתלבושות מוזרות והיינו ברנז'ה משל עצמנו, הסתדרתי שם יפה מאוד". מתישהו קיבלה במתנה פסנתר, ממי שהיה בן זוגה דאז. קצת אחר כך אמא שלה שלחה לה גיטרה. "הפסנתר והגיט י רה הראשונים שלי", היא נזכרת. יחד עם בן זוגה היא הקליטה כמה שירים שכתבה והלחינה, אבל להתמסר ממש למקצוע היא פחדה. "חששתי לשיר. הטראומה עדיין הייתה שם", היא אומרת. "המחש י בה שאצטרך ללכת לאודישנים שיתקה אותי". השירים שלה הוחזרו למגירה. עמוק למגירה. ניסיון אחרון להילחם בעצ י . היא ניגשה 22 מה נרשם כשהייתה בת לאודישן בבית הספר למוזיקה "הד". ההפתעה הייתה כפולה. היא גם הצליחה לשיר ברגע האמת וגם התקבלה.

"פגשתי במקרה את ירונה כספי ו'נפלתי עליה' עם הרעיון. בגלל הקורונה היא לא יכלה ממש להגיע למפגשי המקהלה,

שהרגשתי מבוגרת אמרתי לעצמי שאני ממשיכה ולא עוצרת. למדתי שם שנתיים והייתי בשיאי. זו הייתה התקופה הכי טובה של החיים שלי. הייתי סולנית בלהקת 'הרחובות האבודים'. זו הייתה

המוטיבציה לפתוח מקהלות. מי שהייתה בין הראשו י נים לזהות את הפוטנציאל הייתה הזמרת והמלחינה ירונה כספי. כהן ארזי: "את ירונה הכרתי כי היא למדה עם אחותי בשכבה. ראיתי אותה בט י

להקה שהקמתי איתו. בסוף זה נגמר כי , אז 2011 נשאבתי לאקטיביזם של המחאת הפסקתי ללמוד. לא הצלחתי לסיים את

לוויזיה כשהייתה הבסיסטית של כר י מלה גרוס ווגנר. אחר כך, כשגרתי ברחוב רמב"ם, הייתי פוגשת אותה ליד בית ספר לפיתוח קול שאמה ניהלה. שרתי אז הרבה בבית. היא שמעה אותי מהחלון וכשהיינו נפגשות ברחוב היא הייתה מחמיאה לי על השירה. ביוני האחרון פגשתי אותה במק י רה ליד הבית שלי ו'נפלתי עליה' עם הר י עיון על המקהלה לנשים בלבד במרכז תל אביב. בגלל הקורונה היא לא יכלה ממש

השנה השלישית". ומה עם השירה?

אבל היא עושה לנו מאחורי

(צוחקת) "נראה שכל פעם שאני מת י 2016 חילה לשיר קורה משהו. באוגוסט הוזמנו להופיע בפסטיבל ירושלים. מאוד התרגשתי. על הבמה היו לי כל הזמן בחי י לות. הפעם זה לא היה התקף חרדה. גי י

הקלעים את הפלייבקים לשירים"

29

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 29.4.2022