תל אביב 3.12.21

עדת ראי יה // נעמי ר י י כמן /

neomi-ra@yedtik.co.il

הטיול המסורתי בין חנוכיות בעיר בערב החג הראשון הסתיים במפתיע במחלקה האונקולוגית לאשפוז יום באיכילוב מול ציור הקיר של ארז טוביאנה שנכנס אל לב החולים והרופאים ומזכיר לכולם את כוחו המרפא של הים ים של אהבה

אחרי הצהריים, ביום ראשון רגע לפני שהשמש כיבתה את עצמה, יצאתי מהבית, מתכוננת למה שכבר נהיה לי קצת קצת מסורת – להסתובב בעיר במהלך חנוכה כדי לצוד חנוכיות ונרות דולקים מתוך מרפסות, מחלונות שלא הוגפו עד הסוף, במקומות שאי אפשר לה ־ עלות על הדעת (פעם, לפני כמה שנים, ראיתי באחד הרחובות בתקווה חנוכייה דולקת כולה, שנרותיה העצומים, לא יוד ־ עת איפה אפשר לקנות כאלה נרות, הוצבו על מעין קרש ארוך שחיבר שני חלקי הב ־ ניין. השכנים עמדו מתחת לחנוכייה ושרו שירי חג וחילקו לביבות וסופגניות. היה מדהים). בערבי חג נטולי גשם אני יכו ־ לה להסתובב ככה שעות, בלי תוכנית, מרחוב לרחוב, מבית לבית, הולכת אחרי האור וסימניו השמחים, מתרגשת לגלות יצירתיות והומור או רצינות ברצון של אנשים להאיר. אז גם ביום ראשון השבוע כבר התחלתי את הסיבוב כשהגיע וואט ־ צאפ מפתיע מהאוצרת סיגלית זלכה ני ־ שבבת אחת Home ART בודובסקי מ- האירה לי את ערב נר ראשון של חנוכה באור אחר, אור יקרות מרחיב לב. "יש צייר", היא כתבה. "שמצייר עכשיו ציור ענק על הקיר במחלקה האונקולוגית לא ־ שפוז יום באיכילוב. מעניין אותך אולי לפגוש אותו?". אז עשיתי מיד אחורה פנה והלכתי לאיכילוב, משאירה לערב אחר של החג את כל הנרות והשמשים והחנוכיות שמד ־ ליקים אנשי תל אביב. × × × ארז טוביאנה. "אני קוראים לו צייר קירות", הוא הציג את עצמו אחרי שירד מפיגום ענק שעליו הוא עובד בלי ־ לות האחרונים בכניסה למחלקה. למרות שכבר ערב ואנשי הצוות והחולים כבר אינם, בכל זאת יש תנועה ערה לידו. חולים ממחלקות אחרות מגיעים, מסתכלים על עולם הים היפה שטוביאנה בורא על הקיר, חלקם ניגש ממש קרוב. אחד מהם, מול עי ־ ניי ממש, אמר לטוביאנה: "אני אוהב אותך. הציור שלך עושה לי טוב בנשמה". ) מחייך. 42 במרפסת הצמודה, טוביאנה ( "זה עושה לי כל כך טוב לשמוע את המי ־ לים האלה. גורם לי סיפוק גדול ומיוחד. אני רגיל לתגובות של אנשים על הקירות שאני מצייר אבל כאן יש הרגשה אחרת. חולים עוברים, מספרים לי את הסיפורים שלהם, את הדאגות. את איך הם רואים את הציור שאני מצייר. מה זה עושה להם. אני מתמלא מזה". אי אפשר לפספס את זה. הפנים שלו קו ־ רנות והחיוך שלו מאיר. כי זה מה שהציור

טוביאנה וציור הקיר בכניסה | למחלקה צילומים: אלבום פרטי

הזה עושה. אני רואה את הפנים שמסביבי. קורנים.

אומרים לו שזה כך. שהם נרגעים מלהסת ־ כל עליו, שהם מצליחים לקחת נשימה בין טיפול לטיפול, בין חולה לחולה. טלי שפר, שעובדת במערך האונקו ־ לוגי של בית החולים ביחידה הנקראת , היחידה לחדשנות וליזמות, ADIR-O מזכירה גם היא את הרווחה, אבל היא מכיוון אחר לגמרי. "הציור הזה נמצא מול העיניים של המזכירות שלנו, של אנשי צוות הקבלה של המחלקה. קשה למישהו מבחוץ להבין את הקושי הרב שהאנשים האלה מתמודדים איתו כל יום, כל היום. הציור מול העיניים שלהם אמור לתת גם להם הזדמנות להירגע קצת, לנשום. זה משמח אותי ומרגש אותי מאוד". × × × בדרך חזרה הביתה מאיכילוב אין לי צורך בכלל לחפש חנו ־ כיות בחלונות אקראיים. הלב שלי מואר בזכות כמה אנשים, צנועים מאוד, מחויבים מאוד, אנושיים מאוד, שרואים לגמרי את האחר. שמבינים שמים אדירים מקיפים אותנו ומחברים ביננו ושכולנו יכולים לשמור על המים האלה יחד. בשבילנו. אף אחד לא רוצה להגיע למחלקה האונקולוגית לאשפוז יום באיכילוב. אבל כבר הגיעו שיידעו המגיעים – חו ־ לים ורופאים ורופאות, אחים ואחיות, שלבבות מוארים מאוד דאגו שהציור הזה המרגיע, העוטף, יהיה כאן ויזכיר את כוחו המרפא של הים. בריאות לכולם. גם לים המיטיב כל כך.

"אנחנו עושים הרבה מיזמים, מנגישים הרבה מידע לציבור על הצורך לשמור על השמורות הימיות הקיימות ופועלים למען שמורות ימיות שעדיין לא הוכרזו", אומר אהרוני. "המיזמים האלה, שאנחנו מכנים אותם 'ארטיביזם', מחברים אנשים לכוח של הים דרך ויז'ואל. אנחנו עושים את זה בהתנדבות ומקווים שזה יגדל ונוכל לצייר עוד 'קירות של תקווה' של הים בעוד מקומות". × × × הרבה התרגשות מביא כאמור, למחלקה הציור שנדרשו עבורו לא מעט ישיבות של כל השותפים – הצייר טו ־ ביאנה, האוצרת זלכה ניבודובסקי, טלי שפר, נציגת בית החולים איכילוב ונציגי עמותת "צלול" עד שנבחרה הסקיצה המ ־ תאימה ביותר. "כוחו המרפא של הים". למשפט הזה שה ־ ביאה זלכה ניבודובסקי יש חיים כי יש בו אמת. אני פוגשת את האמת הזאת כל יום בהליכה שלי לאורך הים. ממרכז תל אביב ועד יפו ובחזרה. אנשים מגיעים אליו לה ־ תפלל, לבקש, להירגע. לכחול הגדול יש שקט ויכולת לגרום לנו להתמסר ולהאמין. "לים יש גם צד אפל", אומר טוביאנה. "אבל אני מצייר פה היום רק את הטוב, את האור שבים, את הבריא, את המשמח". אהרוני מדבר על תחושת רווחה שיש למי שחולף על פני הציור, גם כשהוא עדיין לא גמור, ונאנח, משחרר מועקה. טוביאנה מעיד שאנשים, חולים, מבקרים, רופאים

× × × מגיע ציור של עולם אבל איך ים מאיר למחלקת האשפוז האונקולוגית באיכילוב? כדי לענות על זה צריך לשמוע את יוסי אהרוני מעמותת "צלול" שעוסקת בהגנה על הים והנחלים בישראל. ליום שבו פנתה אליו הזמרת דניאלה מילוא, גם היא פעילה ב"צלול" עם רעיון מיוחד: פרויקט שנקרא "קירות של תקווה". חיבור בין ציור ובין המסרים של העמו ־ תה. אהרוני, נציג העמותה בקואליציית "אנשי הים התיכון" (קואליציה של אר ־ גונים שעוסקת בשמירה על הים) וגם אחראי בעמותה על תחום החיבור בין גוף, נפש וסביבה הבין מיד את הפוט ־ נציאל. ככה יוצא שבבית ספר הנמצא לא רחוק מחוף הים בחדרה ובפנימיית הדסה נעורים יש קירות ועליהם ציורים הקשורים לצורך של העולם בים וכמה חשוב לשמור עליו. באיכילוב מצויר "קיר התקווה השלישי" וגם הרביעי כי מיד כשטוביאנה יסיים לצייר את הציור הגדול של עולם הים בכניסה למחל ־ קה הוא יצייר ציור נוסף על קיר פנימי במחלקה, ממש מול החדר שבו מטופלים החולים הצעירים. גם בציור הזה יהיה ים וגם הרבה אור. שני הציורים חוסים תחת הלוגו שהציעה האוצרת זליכה ניבודוב ־ סקי – "כוחו המרפא של הים".

42

3.12.2021 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן