תל אביב רמת גן 01.09.23

), בתו של הרב 31( אורית לאו .18 בני לאו, יצאה בשאלה בגיל שירתה בחיל חינוך. לפני שנתיים החלה לחנך וללמד תנ"ך ותושב"ע בתיכון דרור שבצור הדסה. גרה באורה. "עד עכשיו חינכתי י"א־י"ב ועכשיו אני מתחילה בט'. היו לי שנתיים בין מדהימות למורכבות. זו מערכת לא פשוטה, אבל סיום השנה היה אחד מרגעי השיא שלי בחיים"

), גדל 33( איתי תמיר במשפחה חילונית בגן יבנה, בוגר מכינה מעורבת, בצבא החליט לשים כיפה. גר עם טליה אשתו במושב מבוא ביתר ועובד עם נוער בסיכון. "מתחיל לחנך כיתות י' בביה"ס תיכון תעופה וחלל במעלה אדומים וללמד היסטוריה. זו הפעם הראשונה שלי - חלום חיי שמתגשם"

אורית: "יש הורים שמדברים מאוד לא יפה והופכים עולמות על מה שלא צריך, בלי להקשיב למורה או לילד. אני לא יודעת אם זה זלזול, כמו התחושה שאפשר לזרוק על המורה עגבניות והוא יכיל"

) בתו של 25( הודיה הנמן הרב דורי הנמן שעורך חופות של 'צהר' "וגם חיתן את אחותו של דניאל". גדלה שנים בבני 5 בפסגות, עבדה עקיבא, נשואה לעוז. "אני מתחילה ללמד הומניסטיקה בכיתה ז' בדרור שבצור הדסה, שזה בית ספר משלב"

הודיה: "לא כל קושי אפשר לפתור, אבל אנחנו צריכים להיות דמויות נגי־ שות. שהתלמיד ירגיש שאפשר לדבר איתנו". על פוליטיקה והפגנות אין זה סוד שכבר חודשים ארוכים המ־ דינה נמצאת בסערה גדולה של הפגנות, התלהמות ושיח מכוער ברשתות שגולש גם למרחב הציבורי ואפילו לבית הספר. "אני מאוד מאמינה בחינוך פוליטי", אומרת אורית. "אני משתדלת להיות שקופה עם התלמידים שלי, הם כולם יודעים שאני שמאלנית וחלקם גם ירדו עלי. אבל כשאני מלמדת על הרפורמה אני משתדלת להיות אובייקטיבית, ולה־ ביא את שני הצדדים". הודיה: "הדבר שהכי מפחיד אותי זו בו־ רות וסיסמאות. יש ילדים שזה לא מעניין אותם וזה הרבה יותר מפחיד אותי. בואו תשמעו על זה, דברו על הנושא ותדעו על זה. אני חושבת שהמחאה היא סביב זה שאנשים חושבים שהסיפור הציוני שלהם מושתק. התפקיד של מערכת החינוך הוא להבין שיש פה יותר מסיפור אחד ואם לא נדע להכיל את כולם, יהיו מי שירגישו

שהם לא שייכים. זה סיפור הרבה יותר גדול מימין ושמאל". איתי: "אני מרגיש שכמה שאנחנו בת־ קופה מאוד הזויה ומורכבת, נצליח אולי לאהוב אחד את השני, ולכבד אחד את השני". דניאל: "כל מה שקשור להומופביה והדרת נשים, יש לי אפס סובלנות". הודיה: "בכיתה אנחנו לא יכולים לפסול דעות כאלו על הסף, בלי להבין מאיפה זה בא ולמה. בעיני המרחב המשותף הזה הוא פרווה מידי - כולם מסכימים ונחמדים ועדינים, ובעיניי לא כולם כאלה. אנחנו יכולים להיות נחמדים ולהחזיק בדעות קיצוניות יותר". מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה הח־ דשה? איתי: "שהשנה תמשיך להיות עם הרבה התרגשות ותמימות ושאצליח להגיע לתלמידים". הודיה: "לא לקחת ללב וגם לקחת ללב. להרגיש את התלמידים ולראות אותם ולגעת בהם". אורית: "יש לי תחושת שליחות ואני רוצה להצליח במשימה הזו". דניאל: "בריאות נפשית ושיירד הלחץ, אני מת להיות אחרי השבוע הראשון".

מפסיקה אותם ומפנה לרכזת השכבה. אני לא יודעת אם זה זלזול, כמו התחושה שאפשר לזרוק על המורה עגבניות והוא יכיל את זה". הודיה: "יש ילדים עם קשיים חברתיים וההורים לא יודעים להתמודד עם זה והם משליכים את זה על בית הספר, ויש הורים שיודעים לע־ בוד עם בית הספר". אגב קשיים חברתיים, תופעות החרם וההדרה של תלמידים מטרידות את כולם. "בכיתה י"א יש לנו תוכנית שקוראים לה בית דין", מספרת אורית, "בכל פעם לוקחים מקרה ודנים בו. השנה הנושא הוא חרמות ברשת". אבל אי אפשר לחכות לכיתה י"א. "נכון, זו דוגמה קטנה שלא עונה על בעיה גדולה. אנחנו מנסים להיות מאוד עירניים לזה בבית הספר. בשנה שעברה שני תלמידים יצרו תמונה של שתי בנות עם גוף מעורטל כביכול. חוץ משיחות אישיות הפעלנו את המשטרה והיא מט־ פלת בזה. אני חושבת שיש הרבה מוד־ עות עכשיו וצריך להמשיך לדבר על זה, ולהניח את זה על השולחן".

הזו", אומר דניאל. אורית: "בתוך בית הספר מתייחסים אלי מאוד בכבוד. בכיתה, זה תלוי בת־ למיד. יש תלמידים שהיו מאוד קשים, במובן הזה של הזלזול, ונתנו תחושה שאת פשוט מיותרת. אבל רוב התלמי־ דים מכבדים ואוהבים". איך מתמודדים עם התלמידים הק־ שים? "באהבה. לגבי הורים, יש שמדברים מאוד לא יפה והופכים עולמות על מה שלא צריך, בלי להקשיב למורה או לילד. יש כאלה שצועקים עלי ואז אני

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 1.9.2023 27