תל אביב רמת גן 05.01.24

"האוכלוסייה נחשפה למראות קשים ביותר. מספיק שאדם צופה בטלוויזיה או ברשת החברתית והוא יכול לפתח תסמינים. מדובר אחוז 34- בהיקף עצום: ל מהישראלים יש תסמינים פוסט טראומתיים"

חדרי הטיפול במרכז החדש "אולימפיה"

בגהה שהחלון שלו פונה למנחת המסוקים של בילינסון ורואה מסוקים נוחתים עם פצועים קשה. זה לא פחד ולא חרדה, זו אימה. כל ערב אני בא הביתה ושומע על 30 הרוגים ולוויות, וזה מאוד מלחיץ. יש לי עובדים שהילדים או בני הזוג שלהם בעזה ואנחנו נפגשים ומדברים על זה. שיש אדם קרוב אליך שנמצא בסכנה ואתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלחכות שייגמר, זה הדבר הכי קשה שחוויתי בחיי". איך אתה מפיג את המתח? ק"מ בשבוע, מעסיק את 20 "רץ בים עצמי כמה שאפשר ומנסה לא לחשוב יותר מדי". איך האירועים משפיעים על הצוות שחלקו מהמגזר הערבי? ע � אחוז מהעובדים הם מהחברה ה 30 " רבית ומאוד חששתי שזה ייצור מתיחות, אבל לשמחתי מרכז גהה הוכיח שוב שאנר חנו שמורת טבע של יחסי יהודים-ערבים. אם המזרח התיכון היה נראה כמו המרכז, היה פה שלום עולמי". איך העובדים מתמודדים עם הסיפורים והמראות? "קשה להם. אנחנו מאפשרים להם לקבל עזרה מעובד סוציאלי שמונה לצורך כך. הם חזקים. לא היו כאלו שאמרו שהם לא יכולים יותר". מערך בריאות הנפש ערוך להתמו־ דדות עם הנפגעים שיפנו בעתיד? "משרד הבריאות והאגף לבריאות הנפש במשרד עובדים מאז תחילת המלחמה במרץ על בניית תוכנית חירום. לצערי התוכניות אינן ניתנות לביצוע בלי מיר מון מהאוצר. נכון להיום, בתקציב המדיר נה, בריאות הנפש לא מקבלת את המקום הראוי לה בסולם העדיפויות. אם לא ישר קיעו בזה עכשיו נהיה בבעיה רצינית. כבר היום אין מספיק תקנים, ולא רק בגהה. הפסיכיאטריה מקופחת בכל המדינה". יש בך תקווה או שאנחנו בדרך לקט־ סטרופה? "יש שני דברים שמעודדים אותי. ראר שית, גם בטראומות מאוד קשות, אפילו כמו השואה, רוב האנשים הצליחו לשקם את עצמם למרות שתמיד נשאר הזיכרון והכאב. כך שתוך מספר חודשים הרבה אנשים יכולים להתאושש, רק צריך שהאירוע ייגמר. שנית, לעם שלנו יש יכולת עמידות בעיקר בגלל הקהילתיות שלו. זה הוכח כמייצר חוסן בקרב אוכר לוסיות שעברו טראומה קשה. בסופו של דבר חייבים לשמור על אופטימיות בתר קופה הזו".

:7.10־ מה עלייה של 900% בהפרעות דחק חריפות

לכן אנחנו מדברים כאן על היקף עצום".

לחמה כי מדובר באנשים עם מחלות נפש גדולות כמו סכיזופרניה, מניה דיפרסיה, דיכאון קשה, אלימות ועוד, שחלקם לא רואים חדשות וחיים בעולם פנימי משר להם", אומר זלצמן. "אנחנו כן רואים את העלייה במרפאות שלנו. אנחנו משרתים ר � מ 4 אלף איש, יש לנו 990 אזור של פאות חוץ, מרפאה לילדים ונוער ושם אנחנו חווים את העלייה המשמעותית". איפה נדלקות מרבית הנורות האדו־ מות? "ראינו עלייה בפניות על רקע של תקיפה מינית. מגיעות אלינו נשים שנים 5-10 שעברו תקיפה מינית לפני ופתאום מתעוררת טראומה מהעבר כתוצאה מחשיפה בתקשורת של פגיר עות מיניות בחטופים ובאירועי פסטיבל נובה. אנחנו יודעים גם על אנשים שהיו ביום כיפור ופתאום מתעוררים אצלם סיוטים בלילה. יש ניצולי שואה שפר תאום מתחילים לצעוק באמצע הלילה ונזכרים שלקחו להם את הילד או הרגו להם את ההורים. כל הדברים הללו נור פלים על מערכת שהייתה מורעבת עוד קודם". תסביר. "מערכת בריאות הנפש סובלת ממחסור בתקנים ומצפיפות גדולה באשפוז. אין מספיק מיטות, מרפאות, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. המצב היה לא טוב עוד לפני הקורונה, ועם פרוץ המגפה החמיר. אנשים פיתחו חרדה ודיכאון ועובדים רבים עזבו את המערכת הציבורית, כי הקורונה גרמה להם לחשב מסלול מחדש". עד כמה המלחמה הנוכחית שונה מכל מה שראית קודם? "זה אירוע שלא דומה לכלום, גם בהיקף כמות הנרצחים וכמות הפצועים, וגם באכזריות של המעשים שחלקם צור למו ושודרו בלייב. האוכלוסייה נחשפה למראות קשים ביותר. מספיק שאדם צופה בטלוויזיה או ברשת החברתית והוא יכול לפתח תסמינים. "אחת העבודות שנעשתה על ידי פרור פסור יובל נריה מאוניברסיטת קולומר אחוז מהישראלים 34 ביה הראתה של יש תסמינים פוסט טראומתיים כמו הפרעות בשינה, חוסר הנאה, חרדה וכו'.

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי

גלי ההדף של המלחמה הובילו לפתיחת מרכז "אולימפיה" מטעם גהה בסיוע הנהר לת הכללית, תורמים מארצות הברית וער זרה מהרשויות, והוא מיועד לכל מטופלי קופות החולים הסובלים מטראומה, פוסט טראומה ומצבי משבר. ט � חדרים בהם עובדים מ 20 במרכז יש פלים במשמרות. יחידה נוספת מעניקה טיפול יום לנפגעות תקיפה מינית. "המרכז מציע בעיקר טיפולים קצרים וממוקדים", מסביר זלצמן. "המטרה היא לא להפוך את האנשים לחולים כרוניים, אלא להזכיר שתסמונת טראומתית היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. אם אני הייתי בבארי או גר ברמת גן וטיל היה נופל לי על הבית, גם לי הייתה תגובה כזו. "כמעט ואין משפחה בישראל שהמצב לא נוגע בה באיזושהי צורה. גם החטופים יוצר רים טראומה לאומית. כל המדינה מרגישה כאילו החטופים הם קרובי משפחה שלהם. אנשים מכירים את הפרצופים ומסתובבים עם דסקיות. להבדיל מאירועים אחרים, האירוע הזה מתמשך והמדינה נכנסה למצב סטרס כרוני ממושך. אף פעם לא היה דבר כזה מאז קום המדינה". יש מקרה ספציפי שלא יוצא לך מה־ ראש? "במשך חודש הצוות שלנו יצא לטפל בהתנדבות במפונים מהדרום במלור נות באזור המרכז. במהלך התקופה הגיע תורם מארה"ב שביקש להתרשם מהעבודה שלנו. לקחתי אותו לאחד המלונות, ושם הוא שמע עדות מאחד האנשים שראה גופת ילד קטן שאיבד צלם אנוש. התורם יצא משם מזועזע וביקש לתרום מיד להמר שך הפעילות שלנו". זה לא פחד, זו אימה בזמן שזלצמן נלחם על בריאות הנפש של מטופליו, בנו נלחם בעזה. "הבן שלי הוא לוחם קרבי, הוא נמצא בתוך עזה וזה צובע לי את כל האירוע בצבע אחר. אתה שומע על פצועים והרוגים, יושב במשרד

בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שנערך השבוע וסקר את מצב בריאות הנפש בישראל, עולה תמונת מצב מדאיגה: על פי נתונים שנאספו על ידי חוקרים ממרכזי בריאות הנפש שלוותה, גהה ומרפאות הקהילה, ומהשוואת היקף הפניות בחודשים אוקטובר נובמבר לאורך חמש השנים האחרונות לעומת ,2023 אוקטובר-נובמבר נרשמה עליה ברורה וחדה באבחון של תסמיני חרדה וטראומה. הנתונים מצביעים על עליה של פוסט 45% בחרדה, 52% של 900% טראומה, וכן הפרעת דחק חריפה. בנוסף, חלה עלייה משמעותית ומובהקת בצריכת שירותי בריאות פנו 25% הנפש: עליה של לטיפול מרפאתי, ועליה של בצריכת 25%- ל 8% בין תרופות שינה ותרופות נוגדות חרדה ודיכאון. לדברי הפסיכיאטר, ד"ר 30% ירדן לוינסקי, "כ מנפגעי קו ראשון ושני במלחמה עשויים לפתח פוסט טראומה בטווח זמן של כארבעה חודשים".

"כמעט ואין משפחה בישראל שהמצב לא נוגע בה. גם החטופים יוצרים מכירים את הפרצופים, מסתובבים עם דסקיות מרגישים שהם קרובי משפחה שלהם" טראומה לאומית. אנשים

19

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 5.1.2024