תל אביב רמת גן 07.03.25

שלומי אבידר || תל אביבי

avidar@gmail.com

הובילו טנקים, שרדו בשבי והיו אמא ואבא במקביל: עם כל הכבוד ל"יום האישה הבינלאומי" שמצוין מזה שנים, הלביאות שקמו במלחמת "חרבות ברזל" נתנו לו משמעות אחרת יום הלביאות הבינלאומי

יודעת", היא השיבה, "ככה זה כשאין ברירה". במוזיאון "אנו", כשתקום האוצרת שתכיל את עוצמת הסיפור, חייבת להיפתח תערוכה על לביאות "חרבות ברזל". יוצגו שם הני שים שביום מנהלות עסק, משרד ובית ספר, בערב מארגנת חבילות לחיילים ובלילה נרדמת עם הטלפון ביד, בציפייה לבעל שיתקשר מג'באליה. עם כל הכבוד ל"יום האישה הבינלאומי" שמצוין מזה שנים, מאז המלחמה הוא קיבל משמעות אחרת. נשים שהובילו טנקים מול מחבלי נוח'בה ויכלו להם; שניהלו משפחות לבד בעורף; שהקימו מטבחי חירום ותפרו אפודים; נשים שהיו הכל במקביל בו זמנית - אמא ואבא, קצינה ורופאה, לוחמת ומרגיעה. ביום האישה הזה, מבלי להפחית לרגע בעוצמתם של האבות הרבים שנלחמים גם הם כאריות עבור יקיריהם, אני מרים כוסית לכבוד הלביאות. השאלה היא לא 'מה נשים יכולות לעשות' אלא 'מה עוד נשאר שהן לא עשו'. ויש לי תשובה: לנוח. אולי בשנה הבאה.

בערב יום האישה הבינלאומי, אני מביט סביבי ברחבי תל אביב ומזהה עיר של לביאות. עיר של נשים שנושאות על כתפיהן עולם ומלואו. מלחמת "חרבות ברזל" לימדה אותנו שיעור חדש על נשים. אם פעם המושג "בנות תל אביב" רימז על יופי, תחכום ואולי קצת פינוק. היום הוא נשמע כמו מזכרת מעולם אחר. לפני שבוע ראיתי בלב העיר אישה צעירה במדי צה"ל משוחחת בטלפון. "כן אמא, היום אני לוקחת את הילדים מהגן, אבל מחר אצי טרך עזרה כי אני נשארת למשמרת בבסיס". האישה הזו היא לא רק קצינה קרבית ואמא, אלא גם ממלאת את מקומו של האבא, שהי תנדב לקורס מ"פים. בין אלבג לצנגאוקר באותו יום ראיתי אמא צעירה נוספת, מסיימת שיחת ועידה וטסה לקחת את הילד מהגן. שני גלגלים על אבן השפה, והיא עקפה את הפקק. הלביאה התל אביבית יודי

: שלומי אבידר AI צילום | כיכר הלביאות

בעיניי היא הלביאה הצעירה, שמצטרפת ללביאה האם, עינב צנגאוקר, שמובילה באומץ את מאבק האימהות. ברב הקומות שלנו גרה עורכת דין, אם לשי לושה ילדים. בעלה במילואים כבר למעלה משנה. היא מנהלת משרד, מגדלת את הילי דים ובערב ממשיכה בשיחות זום. "איך את עושה את זה?", שאלתי אותה במעלית. "לא

עת שאם לא תגיע בזמן, הגננת תיתן לה את 'המבט'. "הייתי במילואים" זה כבר לא תירוץ. כולם יודעים שאיכשהו היא בסוף תמיד מג'נגלת ומסתדרת. אם הייתי צריך לבחור את אשת השנה, לירי אלבג הייתה המועמדת הראשונה שלי. תצפיתנית צעירה שלא נשברה בשבי, הלוי חמת שלא ויתרה גם כשהכל נראה אבוד.

עו"ד זהר רון || עולם הזוהר

zrzron@gmail.com

לאחר נישואיהם חנן החל לחשוד שאשתו היפה נישאה לו אך ורק בגלל עושרו, אבל קיווה שלידת בנם תשנה את כשגילה במקרה מכתב שכתבה לחברתה, הבין שהיא אכן מאוהבת קשות - בכסף, לא בו ‰ גישתה "הרגשתי שאני ארנק מהלך"

בנם לפני שיקבל החלטה סופית, בתקווה שהאימהות תשנה את גישתה. אבל גם אחרי לידת בנם דבר לא השתנה. מירית בזבזה כספים על מותגים ומטפלות ועסקה בקניות יותר מאשר בהורות. "הבנתי שאין לי עתיד איתה", הסביר חנן. "ידעתי שאני לא רוצה שהבן שלי יגדל בבית שבו כסף הוא הדבר החשוב היחיד". י � חנן החליט לפתוח בהליכי ג הגירושין. . רושין והציע למירית הסכם נדיב, בעיקר כדי להבטיח שבנם לא ייפגע. מירית ניסתה להילחם על חיי הפאר להם הורגלה, אבל חנן היה נחוש שלא לשתף פעולה. לבסוף הם הגיעו להסכם: מירית קיבלה סכום חד פעמי נכבד, אך נאלצה לעזוב את הבית המפואר ולחיות באופן צנוע יותר. מ � כיום חנן מגדל את בנו ב שיעור לחיים. . סירות ומקווה שימצא אהבה אמיתית שלא נמדדת בכסף ובנכסים. מירית, שנאלצה להתרגל לחיים פחות זוהרים, מחפשת בן זוג חדש, ועדיין מציבה רף גבוה מאוד בכל הנוגע לחשבון הבנק שלו.

מירית (שם בדוי) תמיד חלמה על חיים מעושרים. כשהכירה את חנן (שם בדוי), יזם מצליח ואמיד שגר בווילה מרשימה, הרגישה שמצאה את כרטיס הכי ניסה לעולם שעליו תמיד חלמה. חנן, מצדו, התאהב במירית ממבט ראשון. יופייה הקסים אותו והוא חשב שהיא האישה שלה חיכה. אחרי ארבעה חודשי היכרות הציע לה נישואים, והיא הסכימה מייד. בתחילת הנישואים, חנן סימני שאלה. לא שם לב לכל סימן מחשיד. הוא פינק את מירית במתנות יקרות והיא קיבלה אותן בחיוך רחב. אבל עם הזמן, דברים החלו לחרוק. מירית התרכזה בקניות, חופשות ושדרוגים לבית וכמעט שלא התעניינה בעבודתו של חנן. יותר מזה – הוא הרגיש שהיא סולדת ממנו ולא חושקת בו. "בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה פשוט הסגנון שלה", אומר חנן, "אבל ככל שרבו הבקשות לרכישות וחופשות, הרגשתי שאני פשוט ארנק מהלך". י � חנן התחיל לחשוד שמירית נ ההוכחה .

אהבה את הארמון אבל צילום: | לא את הנסיך shutterstock

אוהבת אותו". עיניו של חנן נפקחו. הוא הבין כי הוא חי באשליה ושאהבת חייו לא אהבה אותו, אלא רק את אורח החיים המי פנק שסיפק לה. באותם ימים מירית ההחלטה הגורלית. הייתה בהיריון. חנן החליט לחכות ללידת

שאה לו לא מתוך אהבה, אלא בגלל כספו. יום אחד גילה במקרה התכתבות בינה לבין חברה טובה, בה כתבה "סוף סוף אני חיה ברמת החיים שאני רוצה, מקבלת כל מה שבא לי והוא אפילו לא מציק לי יותר מדי. נראה לי שהוא התרגל לזה שאני לא

20

7.3.2025 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן