תל אביב רמת גן 1.10.21

תרבות

/ ל י עד ו רבר /

סבבה בוואבי-סאבי ) הרגישה שהגיעה הביתה ‰ 53( את מחול הבוטו היפני היא פגשה דווקא בפריז ובפעם הראשונה איריס סמרה היום היא רוקדת בוטו באולם ליד התחנה המרכזית ומלמדת את הישראלים איך יפנים מצליחים להגיד תודה על כל מה שחסר ושבור וכמה מאצ'ה צריך לשים בכוס כדי שהתה יהיה מושלם

את החלום או איריס סמרה חיה , אבל Yume o ikiru כמו שאומרים ביפנית אם תבקשו ממנה להגיד את זה בעצמה, סביר ) תחייך ותענה לכם בג'יריפנית, 53 שסמרה ( שזה ג'יבריש פלוס יפנית ותסמן לכם בעדי ־ נות עם היד להיכנס לתוך אולם האירועים שלה (שנקרא דווקא אורשינא שזה בארמית עוף החול) כי תיכף זה מתחיל. מה מתחיל? טקס התה היפני ומופע מחול הבוטו שאותו סמרה רוקדת. רגע, שנייה, למה ארמית באולם אירועים שמביא ללב תל אביב את תרבות יפן? "חיפשתי שם יפני שייצג את הפילוסופיה היפנית ואת המסרים שרציתי להדגיש אבל לא מצאתי. השם אורשינא בארמית דווקא קולע וגם מסמל קצת אותי – אישה שהתפו ־ ררה ונולדה מחדש". סמרה באמת קצת כמו עוף החול. ממציאה את עצמה כל פעם מחדש. היא נולדה בתל אביב. הילדות והנעורים שלה עברו מעל החנות המיתולוגית של אביה למוצרי אמבט בקינג ג'ורג'. כשהייתה בת עשר עברה המש ־ פחה להרצליה פיתוח. לצבא לא התגייסה, אבל עשתה שירות לאומי כמורה חיילת. אחרי שנתיים הלכה ללמוד יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה ואנ ־ תרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירוש ־ לים. את התואר ההוא סיימה עם הבנה אחת גדולה: המקום שלה פחות בפוליטיקה ויח ־ סי חוץ ויותר על הבמה. התחנה הבאה שלה הייתה אצל יורם לוינשטיין בשנה הראשונה שלו בבית הספר למשחק. אחרי שנה של לי ־ מודים שוב שינתה כיוון כאשר הבינה שעולם הקולנוע פחות זוהר ממה שנראה מבחוץ אז היא התעופפה לקלישר, למדה אומנות וגם פגשה אומן הולנדי, התאהבה בו ונסעה איתו לאמסטרדם שם המשיכה בלימודי האומנות. מעוף הנדודים לא הסתיים שם. סמרה הגיעה לפריז ושם נתקלה לראשונה במחול הבוטו. "רק אז", היא אומרת ולוקחת נשימה. "הרגשתי שהגעתי סוף סוף הביתה". מחול הבוטו היפני הוא בעיקרו ריקוד רקי ־ עת רגליים ששואב מטקסים חקלאיים עתי ־ קים בהם פנו אל האלים בבקשה להיכנס אל תוך האדמה ולהשפיע עליה כדי שהיבולים יהיו טובים. מחול הבוטו החל ביפן בשנות והוא עדיין ממשיך להתפתח. המחול 60 ה- הזה נחשב מחול נשמה אוונגרדי. אומנים בכל רחבי העולם רוקדים אותו. נסעת ללמוד את המחול הזה ביפן? "למדתי בסטודיו של קאזו אונו באוקינאווה שליד טוקיו. קאזו אונו הוא האדם שפיתח את משל הבמבוק והחיים באגו

השיטה, הוא המקור". מה הדבר המהותי שלמדת על מחול הבו ־ טו שמוביל אותך גם היום? "קאזו היה מביא לנו ספרים של הצייר קלוד מונה ומראה לנו איך התרבויות נפגשות דרך הריקוד. הדבר הכי מהותי שמלווה אותי עד היום זה דווקא משפט שאמר לי יושיטו אונו, הבן של קאזו: 'בן אדם הוא כמו במבוק - חזק וגמיש אך ריק וחלול מבפנים'. לקחתי את זה איתי עד היום במובן הזה של להיות אדם ריק זה אומר להתרוקן מהאגו. להיות כל הזמן ברגע ולא באגו. בשפה מודרנית קוראים לזה מיינדפולנס". מכינים תה, עושים שלום ההרפתקה בטוקיו נמשכה שנתיים. לפני שנים חזרה סמרה לישראל, אבל נדרשו 25 שנים כדי לפתוח כאן את אולם 22 לה כמעט "מדובר במסע ריקוד וקולינריה בן שלוש שעות. אני יוצאת ונכנסת עם תלבושות שונות במהלך הארוחה. התלבושות של רקדני בוטו הן אינן מסורתיות היות והבוטו כולו מבוסס על מודרניזציה אז אני ממציאה כל פעם תלבושת אחרת. הייתה לי תקופה שהופעתי עם מחוכים כי זה הבוטו שלי – של איריס. היה לי חשוב להראות את הגוף שלי. נשים רבות אמרו לי שאני מחזקת אותן אחרי שראו שאני ככה שלמה עם גופי. האיפור בלבן דווקא קשור למסורתיות היפנית. זה האיפור של הגיישות היפניות. כשמופיעים איתו בחו ־ שך ובאפלוליות אז האיפור הלבן מזכיר את האור - ממש כמו היין והיאנג, וזה גם קצת כמו למחוק את הזהות האישית, להתחיל כמו דף חלק. תוך כדי המופע אני מדברת עם הקהל בג'יבריש. כשנכנסים חולצים נעליים ממש כמו ביפן. כל אחד מקבל קימונו ונכנס למן עולם אחר. המלצרים גם הם מאופרים ולבושים בתלבושות כמו בתיאטרון. אני רו ־ קדת לצלילי ביצוע לייב של מוזיקאי יפני וה מסורתי (כלי ָ יו ּ ִ בשם ריי הונדה שמנגן על ב נגינה יפני עם ארבעה מיתרים, מעין לאוטה קצרת צוואר). ואפילו אני מנגנת עימו על פעמונים וגונג". אבל למה ג'יבריש ולא יפנית? "הרעיון של הג'יבריש הוא שאנשים יהיו נו ־ כחים ברגע. אתה חייב להיות קשוב תוך כדי טקס התה ומצאתי שעל ידי דיבור בג'יבריש אפשר להגיע לרמת מיינדפולנס גבוהה". מי חיבר את הריקוד? "אני מחברת את הריקוד ואפילו לפעמים מאלתרת, לפי איך שאני מרגישה באותו רגע. לפעמים זה יכול להיות מיני, לפעמים יש משחקים בין רכות לכוח". האירועים היפני שלה. מה בעצם קורה פה?

צילום: גדי דגון | להתחיל כמו דף חלק. סמרה בריקוד הבוטו

"אני רואה את הנרקומנים, הנשים שעובדות בזנות והמיקום שלנו הוא

מוזיקה מסורתית. הונדה על צילום: | הביווה צפנת סמרה

בעצם נקודת אור באזור חשוך. בכוונה אני רוצה שאנשים שיגיעו אלי יעברו דרך האמת ואכן זה מעצים את החוויה" "כשנכנסים חולצים נעליים ממש כמו ביפן. כל אחד מקבל קימונו ונכנס למן עולם אחר. המלצרים גם הם מאופרים ולבושים בתלבושות כמו בתיאטרון. אני רוקדת לצלילי ביצוע לייב של מוזיקאי יפני בשם ריי הונדה שמנגן על בִּיוָוה מסורתי"

12

1.10.2021 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן