תל אביב רמת גן 10.11.23

תל אביבי / שלומי אבידר /

avidar@gmail.com

כיכר החטופים, | השבוע צילומים: ריאן

המקום הכי עצוב בתל אביב הכיסאות הצהובים, הפנים הניבטות מן הפוסטרים, אוהלי באוקטובר 7- המשפחות והאנשים שבאים לחבק ‰ ב קרסנו אל פחד, תסכול, כעס ורצון לנקום, אבל כאן, בכיכר החטופים, מעדיפים להיאחז בכל הכוח בתקווה

ווה. אולי זו תהיה עסקה. אולי הנועזים בחזית ישיבו אותם בריאים ושלמים הביתה. על תסריטים רעים לא רוצים לדבר כאן. בעודי מסתובב בכיכר, בין תמונות הילדים החטופים לשולחן הערוך, קיס בלתי שיחת וידאו מהבת שלי, שגרה אי שם במיאמי הרחוקה, כשסביבה מקפצים הנכדים הצעירים שלי בקס ריאות שמחה – סבא, סבא! לא יכולתי לעצור את הדמעות. באותו רגע רציתי לחבק כל אחת מן המשפחות, בלי כל קשר למהלך קרקעי כזה או אחר. כולנו ביחד במקום הנמוך, העצוב והנורא הזה, וחובה עלינו לעודד אותם בכל יום, עד שיקבלו גם הם את שיחת הטלפון שתס ביא את הבשורה. באחד הדוכנים קיבלתי סרט צהוב. קשרתי אותו על מראת האופנוע שלי וכל הדרך מהכיכר התנפנף הסרט ורפס החטופים. 240 רף על ידי כתזכורת ל אנחנו מחכים לסימן חיים. מחכים לשוס בכם הביתה.

רחבת מוזיאון תל אביב. כיכר החטופים והנעדרים. כאן מתרס כזות המשפחות. הפעילים. המחזקים. פסיפס של פוסטרים עם פני החטופים מודבקים על קיר מעוטר בכתובות אישיות ובתפילות לשובם במהרה. ובס עיקר הרצון הטוב לחבק ולעודד את כל מי שנמצא פה, שקוע ביגון ודמע. אי ודאות וערפל קרב. תקווה ש"כולם תמורת כולם" יחזרו, ישוחררו, ייפדו מהשבי, וששני הג'ינג'ים הקטנים ילכו שוב לגן הילדים בקיבוץ. במוצ"ש האחרון נערכה כאן עצרת רבת משתתפים. נאומים, אמנים שבאו להזדהות, קהל שבא לחבק את המשפס חות, וגם ראש העיר חולדאי ורעייתו שהסתובבו בין המשפחות. הרחבה עמוסת פינות ומיצגים. בכניס סה עמוד עם שעון חול כתזכורת למיס מד הזמן ולדחיפות להשיב אותם הביס תה. ויש גם מיצג סמלי שכל אחד יכול להניח אצלו במשרד: כיסא צהוב ריק, כתזכורת לחטופים. זו יוזמה של מטה

אירועי בני ערובה מול מחבלים נאלחים ונבזים, ולא תמיד זה נגמר בעסקה מוס צלחת מבחינת המשפחות. הלוואי שהס פעם זה יסתיים בהצלחה - בעסקה או בכל דרך אחרת. המדינה פישלה בענק והפרה את החוזה עם תושביה. עכשיו היא אחראית לתקן את המעט שניתן. ס � באוקטובר קרסנו אל פחד, ת 7 ב כול, כעס ורצון לנקום, אבל כאן, בכיס כר החטופים, מעדיפים להיאחז בתקס

המשפחות תחת השם "הכיסא הריק עד שכולם ישובו הביתה". במהלך שעות היום האוהלים שבתוכם ישנים בני המשפחה מונחים בשולי הרס חבה. באמצע השבוע המקום לא עמוס והכיכר דלילה. חברים שיתפו אותי שהם נמנעים מלהגיע כי קשה להם. האוויר כבד. מחנק עומד בגרון. קשה להישיר מבט אל עיני ההורים העצובים ולומר להם 'יהיה טוב'. עברנו מספיק

14

10.11.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן