תל אביב רמת גן 11.10.24

חשבון ונפש

מפורסמת בעיר. היא היתה מיילדת ומקוננת בלוויות ומרפאה עממית. להיות הנינה של טוטי לושי זה ייחוס מאוד גדול. כשאני הולכת לפעמים לבית הכנסת בעדס, הכבוד שעושים לי זה בזכותה. היא היתה אישה מאוד מיוחדת. אני גם בת לשושלת נשים מאוד מיוחדות, כל אחת בזירה שלה. משפחות פרסיות וכורדיות שגדלו באזור הזה". מי שעודד את נשות המשפנ חה ללכת ללימודים גבוהים, למרות שזה לא היה מקובל אז, הוא סבה. "לדור של סבא וסבתא שלי לא היתה השכלה פורמלית. סבא שלי שהיה סנדלר התעקש שאמא שלי ואחותה ילכו ללמוד באוניברסיטה. אמא שלי הלכה לאוניברסיטה העברית ודודה שלי הלכה לבצלאל. הן היו דור ראשון להשכלה ואני דור שני. הוא זה שהבין שהשכלה זה המפתח, במונ בן הזה אני עומדת על דרך שסללו לי. אני הפרופסור הראשון במשנ פחה משני הצדדים ואני מוקירה את זה ומודה להם כל הזמן על כך. אני גם פייטנית וחזנית ואני בן אדם מאוד מאוד מאמין". מה דעתך על ההתבטאויות נגד המלחמה וצה"ל מצד מר־ צים באקדמיה בכלל ובעברית בפרט? "נולדתי בבית החולים הדסה של האוניברסיטה העברית, מבנ חינתי האוניברסיטה היא לב והוא בית. זה מקום עם לב מאוד-מאוד גדול. מה שהאוניברסיטה עשתה במלחמה הזו, פתחו שם בית ספר לילדי שדרות, היו המון מפונים אז את כל הבר מצוות והחתונות עשו באוניברסיטה ובלי האוניברסינ טה לא היה גם את הפרויקט שלי. יש את ההתבטאויות האלה ואני מצרה עליהן, אבל אני לא חושבת שהן מייצגות את הלב ואת המהות של האוניברסיטה". בשבוע שעבר זכתה פרופ' פרס בפרס מפעל הפיס לאמנויות ומנ דעים על שם לנדאו שמחלוק זו . היא קיבלה את הפרס 24 השנה ה בקטגוריה מיוחדת שנפתחה השנה על תרומה משמעותית בתחום התמודדות עם טראומה בקהילה. מה תעשי בכספי המענק? "לא קיבלתי אותו עדיין, אז עוד לא חשבתי על זה", היא צוחקת. "אבל אני אמצא משהו שהוא גם טוב וגם מיטיב ובעיקר אני רוצה להשתמש בפרסום ובפרס הזה ובנ תהודה שזה עושה כדי להמשיך ולמצוא מסגרת שנוכל להמשיך בה את הפרויקט הזה". יהיו הזדמנויות חדשות לצמיחה כלכלית. השאלה היא איך נגיע בסוף המלחמה ואלו מחירים כלכליים נשלם" "לכל מלחמה יש סוף ואחרי המלחמה

ועובדת עם בינה מלאכותית. ביום יום היא מלמדת בבית הספר למינהל עסקים שבאוניברסיטה העברית ולכן התחנה הבאה שלה היה להרחיב את הסיוע לעסקים נוספים שנפגעו מהנ מלחמה. על הדרך היא החליטה לגייס את הסטודנטים שלה, שממילא התנ בשרו שוב ושוב על דחיית פתיחת הסמסטר וחיפשו כיצד לסייע לנפגנ 120 עים. "פרסמתי את זה והגיעו אלי סטודנטים. התקשרתי לבוגרים שלנו, אנשים סופר עסוקים; דירקטורים, מנהלי בנקים, וביקשתי מהם להיות ראשי צוותים. והם הסכימו. ככה בנינ צוותים. החלטתי לעבור דרך 40 נו הרשויות המקומיות וללכת דווקא למקומות שלא עוזרים להם: אופקים, שדרות, נתיבות. התקשרתי לראשי הערים. אופקים הרימו ראשונים את הכפפה ואחר כך שדרות ונתיבות. היו לי צוות של יועצות ארגוניות שעשו את ההתאמה לצוותים, היתה שם המון לוגיסטיקה והיו חיבורים מדהימים. היה צוות שהמנטור שלו היה דודו זקן, סגן המפקח על הבנקים. היה עסק משדרות שנקרא "האביר המתוק", שבעליו היה במילואים והצוות הלך עם אחותו והילדים של השכנים וגרמו לעסק לעבוד כשהוא לא היה שם. עשו לו מיתוג מחדש, שלטים ופרסום". שותפים, לא נזקקים לדברי פרופ' פרס התגובות של בעלי העסקים היו בהתחלה של חוסר אמון. "אנשים התחילו לבכות כי חזנ רנו אליהם, הם לא באמת האמינו שזה בחינם, הם כל הזמן חיכו מתי תגיע החשבונית", היא מספרת. "זה התחלף בהכרת תודה וזה נגמר בשותפות, שזה בעיניי הדבר הכי חשוב. אמרתי לצנ וותים שלי לאורך כל הדרך, 'הם לא נזקקים, הם יודעים לעבוד, הם נקלעו למצב שכולנו יכולנו להיקלע אליו'. זה בא ממקום מאוד שיתופי ולכן זה גם עבד". מאוד מהר הבינה פרס כי לא רק עסקים מהדרום נפגעים מהמלחמה, אלא עסקים ברחבי הארץ, מה שהיא מכנה "עוטף ישראל". גם עסקים רבים מהצפון הצטרפו למיזם. "יש לנו משהו מקריית שמונה שעושה מוצרים מצוף של פרחים, מי שהיתה המנטורית שלו היא מנהלת בכירה בחברת טבע. היה לו חלום להציג את המוצרים שלו בסונ פר פארם והיא הגשימה לו אותו. היא חודשים להתכונן 3 והצוות עזרו לו לפגישה איתם ונתנו לו הרבה כלים. "אנשים שהם עצמאים חווים הרבה בדידות", היא מדגישה, "במיוחד שהעסקים האלה הם עסקים משפנ חתיים ובתקופה הזו הבדידות עוד יותר גדלה".

צילום: מיכל רביבו | בכנס סיום בוולדורף אסטוריה

כולם ביחד אחד הדברים שריגשו את פרס היה ההירתמות של בכירים רבים במשק מכל קצוות הקשת של החברה הישנ ראלית. "אני מסתכלת על החיבורים, מי לא היה בפרויקט שלנו, מדברים על אחדות, זה היה הפרויקט הזה. עבדו כאן אנשים שבחיים לא היו נפגשים. היה לנו צוות מקסים של אשת פרסום חרדית בכירה שמינטרה עסק במושב שובה וכל הצוות שלה היו חילונים והם תפקדו במקצוענות. היו לנו עסנ קים של דרוזים שעזרנו להם וסטודננ טים ערבים שעזרו, כל מה שהיינו רונ צים שיהיה במדינה שלנו. זה שזה יצא מהאוניברסיטה שלי זה רק אומר מה הכוח שיש אם עובדים ביחד. באהבה ובהקשבה אפשר לעשות דברים מאוד גדולים". פיילוט באוקראינה עסקים נעזרו עד כה בצוותים 80 של פרס. באופן רשמי הפרויקט אמנם הסתיים, אבל היות שהמלחמה עדיין פה, כבר עובדים על הרכבת צוותים חדשים וסיוע לעסקים נוסנ פים. "הדבר הכי מדהים בעיניי, בגלל שאנחנו אקדמיה, זה שהכל היה מאוד מסודר ומאוד מתועד, אז הצלחתנו ליצור מזה מודל שאפשר לשכפל. פנו אלינו מהאו"ם כדי לנסות להעתיק אותו לכל מקום בעולם כדי שבמצבי משבר בכל מקום בעולם, יהיה אפשרי "עבדו כאן אנשים שבחיים לא היו נפגשים. אשת פרסום חרדית בכירה שמינטרה עסק וכל הצוות שלה היו חילונים היו לנו עסקים של דרוזים וסטודנטים ערבים שעזרו, כל מה שהיינו רוצים שיהיה במדינה שלנו"

להפעיל את הדבר הזה. נעשה פיילוט באוקראינה". "להחזיק מעמד" העיתונים הכלכליים והמשק נכנסו לאחרונה לחרדה עם הורדת דירוג האשראי של ישראל ועם הגזירות הצפויות בתקציב הקרוב, "מלחמה באופן כללי זה דבר שהוא מסית את המאמצים של המשק מצמיחה שזו המטרה של כל משק. הצמיחה בשנה נ � אחוז שזה מעט, א 2 שעברה היתה חנו לא מספיק גדולים בשביל לכלכל את עצמנו אנחנו תלוים בחוץ", היא מסבירה. "העלייה של המחירים לא התחילה במלחמה, אבל היא הואצה, המחירים עולים ואנחנו מרגישים את זה, כי ברגע שסוכנויות האשראי מונ רידות את דירוג האשראי של ישראל קשה לנו כמדינה לקחת הלוואה ולכן צפויה לנו עוד שנה קשה כלכלית". למרות התחזיות הקודרות, פרס מאמינה שיש סיבה להישאר אופנ טימיים, "לכל מלחמה יש סוף ואחנ רי המלחמה יהיו הזדמנויות חדשות לצמיחה כלכלית. השאלה היא איך נגיע בסוף המלחמה ואלו מחירים כלכליים נשלם. אני חושבת שאזרחי ישראל הוכיחו את עצמם מעל ומעבר והם מוכנים לספוג מעל ומעבר ברנ געי משבר, יש לנו כוח ספיגה מאוד גדול. המפתח לזה שאנשים ממשיכים להרגיש את הערבות ההדדית. חלק מהייצור שלנו הוא בדרום ובצפון, עובדים מגוייסים ומיליונים הולכים להגנה שלנו וזה גובה מחיר. אנחנו רק צריכים להחזיק מעמד ולשאת בנטל ביחד כדי שכשנצא מהדבר הזה, נצא מחוזקים ואין לי ספק שזה יהיה כך, אני מאוד אופטימית. אם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי נשאנ רת פה. אנחנו פה מהכרה ומאהבה שזה המקום הכי טוב בעולם לחיות בו. הפוטנציאל האנושי שיש פה אין בשום מקום בעולם". הנינה של סבתא טוטי פרס היא בת לאצולה ירושלמית מקומית. "אנחנו מנחלת ציון והסבתא רבא שלי, סבתא טוטי היא דמות מאוד

34

11.10.2024 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן