תל אביב רמת גן 12.04.24

תל אביבי / שלומי אבידר /

avidar@gmail.com

לערב החגיגי נגיע בכוחות אחרונים, אחרי מסעות רכש ברשתות המזון, אגירת קרפיונים טחונים, התחשבנויות משפחתיות, פקקי תנועה חוצי ערים ומחוזות, פתיחת הסכמי ראיה ומשמורת, ובסוף: שחרור כפתור במכנסיים מסודרים: המירוץ המסורתי השנתי

חזרת וחרוסת. מי שרוצה, יכול לקבל את כל התפריט ערוך ומוכן לחימום. המנהג שעובר מדור לדור, לטחון קר־ פיונים, להכין מהם קציצות חסרות טעם שלעולם לא יעברו את שלב המוקדמות בשום תחרות בישול, להוסיף חזרת חריפה שאולי תיצור מהן משהו אכיל, ולקרוא לזה ארוחת חג, כבר לא מתאים. אהרוני, כהן, אנסקי, ואייל הרזה לימ־ דו אותנו בשנים האחרונות משהו. לא חייבים להמשיך לסבול כל שנה מחדש. גם סושי יכול להיות כשר לפסח. בשבוע הבא, יגיעו כולם לאירוע, ישבו סביב השולחן הארוך שהותקן מרכיבים המאוכסנים במחסן המשפ־ חתי על כסאות הפלסטיק שנשטפים פעם בשנה לרגל האירוע החד-פעמי. ביחד נשיר את ההגדה, נתגאה בשואל הקושיות הצעיר, נטפטף יין על המפה הצחורה, נכתים בחזרת את החולצה הלבנה, נספר את הבדיחה הקבועה על טבילת הביצים במי מלח, נישבע שלא נתכנס למחרת לאכול את השאריות, נשחרר כפתור במכנסיים ונשאל בא־ נחה: למה אכלנו הערב כל כך הרבה?

לפני שלושים שנה הסתיים פרק בחיי. פרק שהתחיל עם חיוכים ופרפרים בבטן ותם על מדרגות הרב־ נות. לא רקדתי. ואחריו מיד הגיע סדר פסח. לא היה לי ספק: הבנות יהיו איתי בליל הסדר. עם רצון טוב מהגרושה הטריה הזמנתי לנו חופשת חג בלימ־ סול. ליתר בטחון לקחתי גם את הסבתא שלהן איתנו. בלי סירים. רק עם כמה הגדות. וכיפה אחת. המלון הקצה לנו פינה אינטימית בחדר האוכל בערב החג. הבאנו חבילת מצות מהבית וחזרת. היה סדר בסדר. כולנו עוד היינו קצת המומים מהמהפך. מאז חזרנו על זה כמה פעמים, רק פחות המומים, במעמקי פרק ב' ובקלאב מד. מועדון מועדף על ידי ישראלים דווקא בפסח, ואם יש מזל והשלג עדיין לא נמס, החופשה מדהימה. אוף פיסט בבוקר ואפיקומן בערב. הבנות גדלו. לכל אחת יש בעל ובז־ כותן יש לי נכדים. לצאת למלון בהרכב מלא בחו"ל זאת הוצאה משמעותית, ועדיין, גם בשנה מעוברת כתשפ"ד, משפחות מרובות נכדים יוצאות לפסוח

shutterstock צילום: | ? למה אנחנו מכינים כל כך הרבה אוכל

ומשמורת. שנה שאני יושב מסביב לשולחן. 70 הטקסט אותו טקסט. הבדיחות דומות, התפריט זהה וכמות האוכל שנשארת בסירים מעוררת תהיה: למה אנחנו מכינים כל כך הרבה אוכל לכל כך מעט אנשים? בקבוצות הוואטסאפ בשכונה הצפון תל אביבית שלנו, בימי טרום הפסח, הנושא העיקרי היה: מי מהמעדניות בשכונה מכינה את מעדני החג המסורתיים הט־ עימים ביותר. דג ממולא, רגל קרושה,

בקלאב. אמנם לא בשלג, אבל גם לע־ שות שנורקל בסיישל זה אתגר מענג. הכל בסדר, חוץ ממה שלא. גם השנה נשב מסובים במיטב מחלצותינו, נמזוג ארבע כוסות ונשתדל לגייס סבלנות לבני המשפחה שהתאחדו. לערב החגיגי נגיע בכוחות אחרונים, אחרי מסעות רכש ברשתות המזון, אגי־ רת קרפיונים טחונים, הכנות, השלמות, מריבות, אכזבות, מיקרו התחשבנויות פנים משפחתיות, פקקי תנועה חוצי ערים ומחוזות ופתיחת הסכמי ראיה

14

12.4.2024 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן