תל אביב רמת גן 12.7.24

שעברתי את התהליך הם שקעו לעומק. אם רק דוגמה אחת, כשהייתי בכיתה ג' ראיתי את הסרט המונפש 'מולאן', ובספ צינה שהיא חותכת את השיער ומצטרפת כגבר לצבא הסיני - זה השפיע עליי, כי אמרתי לעצמי, 'מה?, אפשר להתהפך במגדר – אפשר גם בכיוון ההפוך?'. איך התחלת לספר למשפחה? פ � הראשונה שאני יוצאת ל 27 "בגיל ניה היא סבתא שלי המבוגרת והדתייה. פניתי לסבתא באופן אישי וסיפרתי לה: 'אני אישה'. ברכות ובעדינות היא שמה עליי את היד ואומרת לי: "אני רואה אותך". זה מאוד ריגש אותי. ואז בארופ חת שישי אני עומדת לפני כל המשפחה, ואומרת להם שאני רוצה להגיד להם משהו, ואז מספרת: 'אני אישה'. אמא נופ תנת לי יד ומחייכת. האח הקטן אומר לי: 'טוב, בסדר...'. אבל אבא שלי קם אליי מראש השולחן, מחבק אותי ואומר לי: 'אני אוהב אותך, אבל תמיד תהיה הבן שלי'. זה די פגע בי, כי רציתי להיות בת – ולא להיות בן". מאותו רגע, נטע התחילה לעבור את תהליך ההתאמה המגדרית: "בתחילת הדרך אבא עזר לי, ביקר אותי בבית החופ לים וגם סייע לי בכסף, אבל לאט לאט אבא התנתק – הוא לא ממש קיבל את השינוי. גם כשישבתי איתו במסעדה כאישה, הוא אמר למלצר 'תביא לו' וחזר על זה. זה ממש פגע בי. בניגוד לאמא ולפ שאר האחים, היום אני פחות בקשר איתו. ראיתי אותו לא מזמן בחתונה, הוא נתן חיבוק קטן ומיד הלך. זה מורכב, כואב לי על אבא שלי, אני כועסת עליו נורא, אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי". נטע המשיכה את המסע להתאמה מגפ דרית: "זה אינספור טיפולים של הורמופ נים, לקחת כדורים, טיפולי לייזר, ועדות רפואיות, הגדלת חזה וניתוח תחתון. לעשות את השינוי זה הרבה מאוד כסף, וזה בכלל לא כולל בגדים או מייק אפ. בעבר לחכות לניתוח כזה יכול לקחת כחמש שנים בישראל. היום, התור קצת התקצר, ואפילו מוכר על ידי קופות

החולים – כניתוח מציל חיים, ולכן מסופ בסד ברובו על ידי המדינה". ללמד בתיכון "היו לי חששות גדולים" כבר עשר שנים שנטע מחוץ לארון, וכשמונה שנים פחות או יותר שסיימה את תהליך ההתאמה המגדרית: "אחרי שסיימתי הכל, עברתי 'חותם' שהכשיר אותי להיות מורה. כשהגעתי למשרד החינוך ושאלתי איפה ישבצו אותי – חשבתי תחילה בעיר שמאוד מקבלת או מכילה טרנסים, כמו תל אביב או הרצפ ליה, אבל פתאום אמרו לי בת ים. ואכן היו לי חששות גדולים". "למעשה, אני כבר באורט מלטון בבת ים חמש שנים, ומתחילה בקרוב שנה שיפ תלמידים 30 שית, בין השאר כמחנכת של שעולים לכיתה ח', ואלווה אותם עד סוף החטיבה. כשהגעתי לראשונה לבית הספר שקלתי אם להציג את עצמי כטרנסית, ובסוף החלטתי להציג את עצמי כמורה לגיאוגרפיה – שהזהות המינית שלי לא תגדיר מי אני. הייתי בטוחה שכבר בשיפ עור הראשון איזה ילד ירים את היד וישאל אותי אם יש לי 'בולבול', כי כבר הספקתי לקבל בעבר ברחוב קללות, כמו 'יא הומו' או 'קוקסינל', או אפילו מלצר שלא ידע באיזו שפה לענות לי. היום אני ב'פאסינג' (תהליך של מעבר, ש.ש.) ובתור טרנסית – את פוחדת שתמיד יראו אותך – משהו על הפנים שלי או על הקול שיסגיר אותך, הייתי בטוחה שמישהו יעלה על זה". "אבל לא, כלום! בשיעור הראשון התחפ לתי ללמד כרגיל. פתאום אחד התלמידים מרים את היד לשאול משהו, ואני אומרת לעצמי הנה זה מגיע – אבל כל מה שהוא רצה זה לצאת לשירותים. אחרי תקופה עם הכיתה שלי וכמחנכת, יום אחד שאפ לתי את התלמידים, 'אבל אתם יודעים שאני טרנסית?', ואז אחד הבנים בכיתה אומר בשיא האדישות: 'נו, אז?...'. זה לא עניין אותם, זה דור של היום, שכבר מקבל הכל. הילדים פשוט הכילו את זה בנונשפ לנטיות. זה נתן לי כל כך הרבה ביטחון עצמי, וגם הבנתי שהילדים אוהבים אותי כמורה ונהנים בשיעורים שלי". ואיך זה עבר באסיפת ההורים? "היו לי חששות. ידעתי שאני נמצאת בעיר שלא כל כך מקבלת את הקהילה הגאה ואז מגיעים אליי הורים ואומרים לי - 'את נטע? איך הילדים שלי אוהבים ללמוד אצלך', או 'איך הם מתים על שיפ עורי הגיאוגרפיה שלך'. הבנתי שלאף אחד לא ממש אכפת. זה פשוט עובר". והמורים? "קצת אחרי שהגעתי לבית הספר, מנהפ לת אורט מלטון שמעה שאני עושה הרפ צאות עבור חושן על קהילת הלהטב"ק באוניברסיטאות, בתי חולים וחברות היי-טק, ורצתה שארצה גם מול המורים. זה עבר בהצלחה והיום רק מקדמים אותי בבית הספר. למעשה, היום אני רכזת של התוכנית לשילוב נערות במקצועות היי טק, או במילים אחרות - אני מעצימה בנות צעירות שתהיינה הדור הבא של נשים חזפ קות - וזה הדבר הכי גדול מבחינתי, זה מוכיח שאני אישה וזה שלי". ¿

התפילין שאני מתנחלת, הציציות שאני דתייה – כל הדימויים ששפטו אנשים בצורה חיצונית מאוד חרו לי בעין, וזה בהחלט השפיע על החזרה בשאלה. הרגפ שתי שהחיצוניות שלי קובעת את הזהות". הוריה של נטע השלימו עם בחירתה לחזור בשאלה, גם עם העובדה שהיא מתגוררת ביחידת דיור מחוץ לביתם ומפ חללת שבת: "ההורים שלי אמנם דתיים, אבל אני פשוט סגרתי את הדלת, והייתי יושבת ומשחקת משחקי מחשב או גולפ שת ברשת". באותה תקופה נטע כבר מספיקה לסיים בהצלחה תואר בגיאוגרפיה ובלימופ די מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, ומיד מחליטה שהיא רוצה להיות מורה: "אני באה ממשפחה של הוראה – כי אמא שלי, סבתא שלי, דודה, וכולן במשפחה , DNA הן מורות. אולי אני לא נקבה ב- ." DNA אבל אני בטוח מורה ב- היציאה מהארון "הייתי בודדה ודיכאונית" , נטע מבינה שנותר לה ארון 26 בגיל נוסף לצאת ממנו: "הבנתי שמשהו לא בסדר בחיים שלי. אני פתאום בגיל מבופ גר יחסית – ורואה שמעולם לא הייתי במערכת יחסים, משום סוג, אני בודדה. מאז הילדות אני דיכאונית, לא יוצאת לבלות, אין לי חברים – והכל זה בית עבודה – עבודה בית, אני לא באמת חיה. ואני מחליטה לעשות החלטה מאוד גדופ לה, ופונה לשני ערוצים – קו הקשב של האגודה הגאה ומתייעצת עם פסיכולוג – כדי להבין מה לא בסדר איתי". "תוך שנה התחלתי את תהליך השיפ נוי, כי הבנתי בצורה ברורה שאני אישה. עכשיו יש אנשים שבאים אלייך ואומפ רים לך 'את סתומה, איך לא שמת לב עד עכשיו?'. אבל היו לי סימנים, שרק אחרי

"יום אחד שאלתי את התלמידים, 'אבל אתם יודעים שאני טרנסית?', ואז אחד הבנים בכיתה אומר בשיא האדישות: 'נו, אז?...'. זה לא עניין אותם, זה דור של היום, שכבר מקבל הכל" "לאט לאט אבא שלי התנתק – הוא לא ממש קיבל את השינוי. גם כשישבתי איתו במסעדה כאישה, הוא אמר למלצר 'תביא לו' וחזר על זה. זה ממש פגע בי"

אותי לעבר. נטע זה השם שבחרתי לעצפ מי, ואני אוהבת אותו כי זה מסמל שתיל, או התחלה חדשה". החזרה בשאלה "שפטו אותי חיצונית" ילדותה של נטע התנהלה כבן לכל דבר. היא למדה בישיבה בהפרדה, ואף שירתה שירות מלא בצבא במודיעין שדה (איסוף קרבי). "במהלך הצבא הייתי ממש דתייה", היא מסבירה, "אבל אחרי זה התחלתי לעבוד בנמל אילת בתור בודקת ביטחונית, ולחסוך כסף לקראת לימודים. אז העניין הדתי מתחיל לרדת – קודם הכיפה יורדת, אחרי זה התפילין, בהמשך הציציות – אם כי זה לא תהליך של יום אחד". נטע מסבירה שהסיבה שחזרה בשאלה הייתה גם בשל שיפוטיות החברה: "הכיפ פה גרמה לאנשים לחשוב שאני ימנית,

נטע בכיתה. "הילדים פשוט הכילו את זה בנונשלנטיות" צילום: פרטי |

19

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 12.7.2024