תל אביב רמת גן 15.09.23

רולא דאוד

דאוד. "לא רוצים להישאר חצר אחורית | " ומוזנחת צילום: ערן ניסן

הבחירות המקומיות

שלוש לפנות בוקר, שוב יריות מתחת לחלון שלי

ציפינו שזעקתנו ‰ אלף תושבים מהעיר, ששווים חמישה מנדטים 24- אנחנו, ערביי יפו, מונים קצת יותר מ שוב הופקרנו להתמודד לבד ‰ תקבל התייחסות בקמפיינים לבחירות המוניציפליות, אבל קולנו אינו נשמע

ש � ה זו כבר הפעם השנ ההי בוע שאני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר בבהלה מרעש של יריות בשכונה, ואני מפחדת. התגובה הראשונה היא להישאר שכובה, לא להרים ראש, להיות מתחת לקו התחתון של החלון, שאם חס וחלילה כדור ייכנס אז לפחות שלא אפגע. אני מניחה שזה נשמע מוזר, אבל זה בדיוק העניין: החיים שמצפון ליפו, בתל אביב רבתי, כל כך שונים מהחיים שלנו, תושבי יפו, עד שלפעמים נדמה שההבדלים בינינו הם לא הבדלים בין שכונה לשכונה, אלא הבדלים בין שתי מדינות שונות. כערבייה יפואית, אנחנו חיים בפחד יומיומי למות מכדור מכוון או תועה. הרגשתם פעם את התחוש ה � בפעם הראשונה ש 16 הייתי ילדה בת געתי ליפו: אבא שלח את אחי ואותי לעש בוד בעבודת נוער שמיינו בה דפי בגרויות. כבר בימיי הראשונים בעיר, ראיתי בה את העתיד שלי. התרגשתי לעלות על אוטוש בוס בפעם הראשונה בחיי, לראות את הסש טייל האקלקטי של נשים וגברים, לטעום את האוכל המערבי - הכל נחרט בזכרוני, ויותר מכל - תחושת הליברליות והחופש. החלטתי לעבור לתל 18 כשהייתי בת אביב עצמה, אבל אחרי שנתיים מדהימות התגעגעתי לתרבות שלי, לשפה, לאוכל ולקהילתיות, אז עברתי ליפו. השנתיים הבאות היו לא פשוטות. כמעט למדתי שה הזו במקום בו אתם גרים? לא בטוח להיות ערבי ביפו

מסוכנים יותר. בין תל אביב וצפון יפו לבינינו מפרידה מעין חומה בצורה שחוש צצת בין "המדינות" וברגעים מסוימים, קשה לזכור שאנו חיים כאן זה לצד זה, יהודים לצד ערבים. ג'נטריפיקציה אלימה האלימות, ההזנחה והפערים בין מדיש נת יפו למדינת תל אביב הם לא מקש ריים. במשך השנים עברה יפו תהליך של ג'נטריפיקציה אלימה, שבמסגרתו נדש חקו ערבי העיר לשוליים, לשטח ההפקר שהוא יפו "האמיתית". חלקים מיפו אולי הפכו לנעימים ומזמינים, אבל לרוב על חשבון האוכלוסייה הערבית, הענייה ברוש בה, שנאלצת לשלם את המחיר. לא צריך להיות סוציולוג דגול כדי לדעת שהיכן שיש עוני, מתרחשת גם פשיעה. 4 אנחנו, הערבים, מונים קצת יותר מ אלף תושבים מהעיר. חלקנו ילידי המקום, חלקנו עברנו לכאן מתוך תקווה להשתלב בחברה הישראלית ולהעניק לילדינו ולנו עתיד טוב יותר. כמו כולם, אנחנו חיים, עובדים ומבלים; אבל בניגוד לשכנים מתל אביב ומצפון יפו, אנחנו מתעוררים

באמצע הלילה בבהלה למשמע יריות בשכונה, או לא עוצמים עין מחשש שלא העברנו דמי פרוטקשן בזמן. עם מספר תושבים כזה, המקביל לחמישה מנדטים ), היינו מצפים שזעקתנו תקבל 31 (מתוך התייחסויות בקמפיינים של הבחירות המוניציפליות - אבל קולנו אינו נשמע, לא במסדרונות העירייה ולא על ידי המש תמודדים בבחירות, ואנו נותרים לבד להש תמודד עם המציאות בעיר שלנו. המתמודדים בבחירות למועצה ולראש שות העיר חייבים לקדם מהלכים בוני אמון בקרב תושבי העיר הערבים: עידוד מבצעי איסוף נשק ללא אישומים, שיהפוך את העיר לבטוחה יותר עבור כולנו; חיזוק כוחות המשטרה אל מול הפשיעה ונכונות לשיתופי פעולה עם המקומיים, עידוד תעסוקת צעירים; הגדלת סבסוד הקייטנות לילדים ערבים בחופשים; והשקעה במעש רכת החינוך הערבית-ממלכתית. החדשות הטובות הן שזו לא גזירת גורל, וזה יכול להשתנות עוד היום. לכן אני רק מבקשת שתזכרו אותנו: החיים שלנו אינם זירת הפקר. אנחנו לא רוצים להישאר חצר אחורית ומוזנחת, אלא מרחב בטוח ונעים שחיים בו בני אדם אמיתיים, עם שאיפות, תקוות וחלומות. כדי שנגשים אותם אנחנו צריכים נבחרי ציבור שידאגו לנו באמת ולא ישאיר אותנו מאחור. הכותבת היא תושבת יפו, מנהלת ‰ תנועת "עומדים ביחד", תנועת שטח יהודית-ערבית שפועלת למען שוויון, שלום וצדק חברתי

להתרגל לירי ברחובות ובפארקים, לאש לימות ולפשיעה שהיו רווחות כבר אז. שנים לא היה בטוח 16 כבר לפני יותר מ להיות ערבי יפואי. הבנתי שאני לא יכולה להישאר ביפו יותר, וחזרתי לתל אביב. שם הבנתי, בגיל ו � , שאי אפשר אפילו להשוות את תח 2222 שת האימה שחוויתי ביפו, לעומת תחושת הביטחון שיש בתל אביב. אז נפלה עליי ההבנה שאלה לא ערים שונות, אלא שתי מדינות שונות. באחת הבעיה העיקרית היא עליות מחירי השכירות, ובשנייה הבש עיה היא האלימות והפשיעה שמחלחלות לרחובות; באחת מרגישים בטוחים, ובשש נייה מתכופפים מתחת לחלון כדי שלא יפגעו בך כדורים. נוח לחשוב שהפשיעה והאלימות מתש רחשות רק מחוץ ל"מגדלור", שהוא העיר תל אביב-יפו, אבל למעשה הן מתרחשות בעוצמה ממש בתוכה: מתחילת השנה נרש צחו שלושה ערבים בתל אביב-יפו, שבעה נפצעו מירי במצב בינוני עד קשה, ותועדו מקרי ירי. אחת לחודש בממוצע אפשר 97 להתעורר ברחובות ספציפיים ביפו לריח של שריפת רכבים. תושבי האיזור מכירים את הרחובות האלה; אנחנו יודעים שהם

מתחילת השנה נרצחו שלושה ערבים בתל אביב-יפו מקרי ירי. אחת לחודש מהרחובות עולה 97 ותועדו ריח של שריפת רכבים. בין תל אביב וצפון יפו לבינינו מפרידה חומה בצורה שחוצצת בין ה"מדינות"

30

15.9.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן