תל אביב רמת גן 18.10.24

תובבו המון חיילים. אפשר היה עדיין להרגיש את הטראומה שחוו התושבים באותה שבת. חברים של שמעון נרצחו פה וזה מלחיץ להגיע למקום כזה. היו המון התראות 'צבע אדום' ונפילות. כל הזמן שמענו פיצוצים מההפגזות של צה"ל והבניין רעד". לאט לאט היא התרגלה לשגרת האז־ עקות והצטרפה לשמעון בניהול העסק. היא אחראית על הצד האדמניסטרטי־ בי ועוזרת לו לחפש פרויקטים. "משי עמדה לצדי ותמכה בי", אומר שמעון. "אנחנו מנסים ביחד להחזיר את העסק למצבו הקודם וזה לא פשוט. עד עכשיו קשה להשיג עבודה והכל צולע". אחרי תקופת התאקלמות קצרה הגיעה הצעת הנישואין: "אנחנו אנשים מא־ מינים ונמצאים בתהליך של התחזקות, הבנתי שכדי להיות שלמים אנחנו צרי־ כים לעבור לשלב הבא ולשבור את הכוס מהר". באפריל הם כבר עמדו מתחת לחופה באולם אירועים באופקים: "היתה חתונה מאוד יפה והגיעו הרבה אנשים לשמח אותנו. למרות שהמשפחות והח־ ברים שלנו משני הצדדים פזורים בכל רחבי הארץ, הם עשו מאמץ והגיעו". חצי שנה לאחר מכן הצטרפה לתא המשפחתי שירה-רבקה שהיתה בין התינוקות הראשונים שנולדו בברזילי בשנה העברית החדשה. במרכז הרפואי שטיפל באלפי פצועים מפרוץ המלח־ מה, התרגשו מסיפורם האופטימי של הזוג הצעיר: "משי ושמעון הם העדות לכך שאפילו בסיטואציות הק־ שות ביותר האהבה יכולה לפ־ רוח". אחרי תקופה של שקט יחסי התגבר הירי לעבר שדרות וכך גם מפלס החרדה של משי ושמעון. "משי נאלצה לרוץ עם התינוקת לבד לממ"ד כשהייתי בעבודה", אומר שמעון. "זו חוויה מלחיצה בעיקר עבור מישהי שלא צברה ניסיון של שנים כמוני. הקמנו פה את הבית שלנו אבל בתור הורים אנחנו חייבים לתת לילדה ביטחון. מה שמחזיק אותנו שפויים זה השמחה והאור ששירה רבקה הכניסה לחיינו. כרגע אנחנו פה אבל הכל נזיל, אם לא ימוטטו את חמאס אני לא יודע מה יהיה בעתיד". משי מייחלת ליום שבו תסתיים המל־ חמה והיא תוכל לקחת את שמעון ובתם הקטנה לקרית שמונה שמטווחת ללא הפסקה. "שמעון עוד לא היה בבית שלי וההורים שלי עדיין מפונים", היא אומ־ רת. "אני חולמת על הרגע שבו כולם יחזרו הביתה והמשפחות יתאחדו". בינתיים היא מתנחמת בקווי הדמיון בין שדרות לעיר ילדותה: "התושבים כאן מזכירים לי את הבית וזה עוזר לי להתמודד עם האמהות החדשה כשאני רחוקה מאמא שלי". האהבה שלהם התחילה בארוחת קציצות במלון באילת והם מקווים שגם בעתיד האוכל יהווה חלק חשוב בחייהם. "אני חולמת לעסוק בתחום הבישול והקונדיטוריה", מגלה משי. "אני אוהבת לבשל ולארח ואני מאמי־ נה שיש לי את הכישרון להצליח בזה". שמעון מסכים: "היא בשלנית גדולה, יש לה ידי זהב. אולי בעתיד יהיה לנו עוד עסק משפחתי". ¿

שיידעו מה הוא זומם. "באחד הימים הוא הביא סיר של קציצות והזמין את המשפחות שלנו לארוחה", מספר שמ־ עון. "בזמן שישבנו כולם ביחד כבר הרגשתי את החיבור בינינו. התחלנו להתכתב ואז הזמנתי את משי לדייט". החותים הרסו את הדייט זה לא היה פשוט להתחיל קשר רומנטי בתוך כור ההיתוך הכאוטי שנוצר במלו־ נות. חלק מהקסם של רומן בהתהוות זה המסתוריות, הגעגוע והציפייה למפגש. במקרה של משי ושמעון רוב הדייטים התרחשו במרחב הציבורי שחלקו עם מאות המפונים. "זה היה קשר קצת משונה בהתחלה", מספרת משי. "לא היתה לנו הרבה פרטיות, נפגשנו בלובי או ברחבי העיר שהיתה מלאה באנשים. אולי בגלל זה הכל קרה כל כך מהר". איפה היה הדייט הראשון? "הלכנו לים, ואיך שהגענו היתה אז־ עקה בגלל שיגורים של החותים. אפי־ לו בדייט הראשון היה בלגן". למרות ההתערבות הגסה של הפרו־ קסיז מתימן הם הבינו שקורה ביניהם משהו מיוחד. "כשהבטנו בעיניים אחד של השנייה ידענו שזה רציני", אומר שמעון. אחרי כחודשיים הוא היה צריך לקבל החלטה לא פשוטה: להישאר בבועה במלון או לחזור לשדרות כדי להציל את העסק לאחזקות בניין ושיפוצים. "מצד אחד אתה נמצא בסוף העולם, קצת יותר מוגן, אבל מצד שני אתה בחו־ סר תעסוקה, בלי שגרה מסודרת, והעסק שהשארת בבית מושבת", הוא אומר. "באיזשהו מקום היה בי רצון לחזור ולשקם את העסק גם כדי שאוכל לבנות עתיד עם משי". הוא הציע לה לבוא איתו לשדרות ולפתוח דף חדש בעיר הנטושה והמופ־ גזת בה מעולם לא ביקרה לפני כן. משי שמאמינה בהשגחה עליונה הסכימה ללכת אחריו אל הלא נודע. "לא נפג־ שנו סתם, זה נועד להיות", היא אומ־ רת. "מה הסיכוי שנגיע למלון שבו חבר של שמעון שהה? מה הסיכוי שנכיר ונתאהב, שני אנשים משני קצות הארץ? זה ממש נס". למשפחות שלהם היה יותר קשה להשלים עם ההחלטה שקיבלו בני הזוג אחרי היכ־ רות קצרה יחסית ולא שגרתית. "ההורים שלי היו מודאגים", אומרת משי. "אני עוזבת עם בחור חדש ונוסעת אחריו לעיר שעד כה שמענו עליה רק בהקשרים של טילים ומלחמות. אבל החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל את המסע שלנו ביחד, אחרי כל החושך שעברנו רצינו קצת אור ונחמה". מחדר הלידה לממ"ד

"ההורים שלי היו מודאגים, אני עוזבת עם בחור חדש ונוסעת אחריו לעיר שעד כה שמענו עליה רק בהקשרים

של טילים ומלחמות"

"אנחנו מנסים ביחד להחזיר את העסק למצבו הקודם וזה לא פשוט בכלל. עד עכשיו קשה להשיג עבודה והכל צולע"

המפגש הראשון עם שדרות צרוב אצלה היטב בזיכרון. "נכנסנו לאזור מלחמה", אומרת משי. "העיר היתה כמעט ריקה מאדם והס־

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 18.10.2024 33