תל אביב רמת גן 19.01.24

ימים 100 הנצחות 220 כשהציירת יסמין פיטוסי מאור יהודה החלה לצייר את החיילים שנפלו בקרבות ואת הימים 100- ב ‰ נרצחי נובה, שאלו אותה, 'איך תספיקי? יש יותר מאלף הרוגים' דיוקנאות פחם של 220 שחלפו מפרוץ המלחמה היא העבירה למשפחות האבלות "עם כל סיפור אני מזדהה באופן אישי", היא אומרת ‰ גיבורות וגיבורים מחייכים פרויקט ההתנדבות הענק של יסמין פיטוסי למען משפחות הנופלים והנרצחים / מתן דויטש // צילום: ריאן /

לצד הסיפורים הקשים באוקטובר, בולטת 7 והטרגיים מאז ה בתקופה זו גם הערבות ההדדית והעזרה שמגישים אזרחים רבים לחיילים, למ־ פונים ולמשפחות שאיבדו את יקיריהן. רבים נכנסו למטבח והכינו מטעמים לחיילים, שפים מפורסמים ירדו לשטח לבשל ללוחמים ומעצבי שיער סיפרו זקנים ושפמים ללא תשלום. ), ציירת מאור 36 יסמין פיטוסי ( יהודה, שמתפרנסת מציור דיוקנאות של אנשים לפי בקשה אישית, חשבה כיצד תוכל לתרום את חלקה למאמץ החברתי. במהלך השבוע הראשון למל־ חמה, בדיוק כשתהתה איך תוכל לתרום את חלקה למאמץ הכללי, פנתה אליה תלמידת תיכון עם בקשה לא שגרתית, שגרמה לה להתחיל לצייר בהתנדבות את הלוחמים שנפלו בקרבות ואת הנ־ רצחים במסיבה ובקיבוצים עבור מש־ פחותיהם. בהמשך, לאחר לבטים, ציירה גם חלק מן החטופים. בינתיים היא כבר ציורים, 220 הספיקה לצייר למעלה מ והיד עוד נטויה. "זה נותן הרגשה טובה גם לי וגם למשפחות", היא אומרת. חייל עטוף בטלית אומר 'שמע ישראל' מאחר ובבית משפחת פיטוסי לא קיים ממ"ד, שהו בני המשפחה בימים הראשונים למלחמה בבית חברתה של יסמין בקריית אונו. "במהלך השבוע שבו התארחנו אצלם קפצתי הביתה כדי להביא את ערכת הציור שלי. התחלתי לצייר והרגשתי שזה עושה לי טוב",

את הציורים למשפחות". בחרת להכניס את עצמך עמוק אל תוך השכול, את עוסקת מדי יום ביומו בציור של אנשים שנרצחו או נהר־ גו בקרב. זה לא מדכא ושואב אותך למטה? "יש לי חברות ציירות שגם שואלות את זה, כי הן מופתעות לראות שאני שמחה. אני מרגישה שאני יוצרת משהו שעושה טוב לשני הצדדים. אני נהנית לצייר, זה מרגיע אותי ואני מרגישה שאני לא מציירת נרצחים אלא גיבורים. החיילים שנפלו בקרב והנרצחים בפס־ טיבל נובה הם הגיבורים של כולנו, וזו זכות עבורי לצייר ולהנציח אותם". אמא לשישה מציירת אמא לארבעה פיטוסי היא אם לשישה ילדים, מה שמעלה תהייה, איך ממשיכים להתפר־ נס, לנהל בית ומשפחה, ובמקביל – לה־ ספיק לצייר בהתנדבות מאות ציורים. "ידעתי שאני חייבת למצוא שיטה לקצר את התהליך", מסבירה פיטוסי. "הבנתי שאם אצייר בפחם, זה יחסוך זמן בהשוואה לציור בעיפרון. אחרי ציור ועוד ציור זה כבר התחיל לרוץ. אני קמה בחמש בבוקר, הולכת לישון מאוחר ומנסה לשלב הכל". איזה תגובות את מקבלת על העבו־ דות? "הרבה אנשים כותבים הודעות חמות ושזה מרגש אותם. הייתה ישראלית שגרה בחו"ל ששמעה על הפרויקט והחליטה לתרום מסגרות לציורים. היא

ולעוקבים כדי להגיע למשפחות ולצייר את יקיריהן. אחת מחברותיה תייגה בסרטון את אופירה אסייג, ששיתפה אותו, ובהמשך עשתה זאת גם נטלי דדון. השיתופים על ידי המפורסמות והמקצועיות של פיטוסי עשו את שלהם ובקשות רבות החלו לזרום אליה. "בעלי שאל אותי, 'יש יותר מאלף הרוגים, איך תספיקי?'", היא מספרת. "עניתי שאני לא יודעת אבל אתחיל עם משהו. משפחות פנו אליי וגם אני יזמתי פניות דרך קבוצות שונות. ביקשתי מהן תמונות שבהן רואים את הנרצחים או את החיילים מחייכים כדי שיזכרו אותם בדרך הזו. בהתחלה הייתי מעלה סטורי עם ציור שציירתי של החלל או הנרצח, בנוסף לכמה מילים שסיפרה לי עליו המשפחה. במקביל אני כמובן מוסרת

היא משחזרת. "הציור הראשון היה של חייל עטוף בטלית שאומר 'שמע יש־ ראל', ולאחר מכן ציירתי אישה עטו־ פה בדגל ישראל כשדמעות בעיניה ואש בוערת סביבה. העליתי את הציור לרשת החברתית כשברקע השיר 'אין לי ארץ אחרת'. אחרי זמן קצר פנתה אליי תלמידת תיכון וכתבה לי שבן דוד שלה נפל בקרב והיא תשמח אם אוכל לצייר אותו כדי לעשות טוב להורים שלו, אבל אין לה כסף לשלם. עניתי לה 'בטח', ואמרתי שאם זה יעשה טוב להורים אולי מצאתי דרך לשמח ולו במעט את מש־ פחות הנופלים והנרצחים. זה אמנם לא יחזיר אותם אבל ייתן למשפחה הרגשה טובה". כבר באותו יום העלתה פיטוסי סרטון לרשתות החברתיות ופנתה לגולשים

עם אמה של אופיר דוידיאן ז”ל

הילה קיילין ז"ל

14

19.1.2024 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן