תל אביב רמת גן 19.04.24

: עדיה "לא הפכנו לתל אביבים, זה רחוק מזה. אנחנו כאן כבר ארבעה חודשים, ועדיין מנסים להבין את הקצב והרעש. אני גרה בעיר פועמת בלתי נגמרת, בעוד שאצלי החיים נעצרו" ורד: "את הדייסה שחן היה מכין, היום אני מכינה להן. הכנו קיר בבית עם המון תמונות שלהן איתו מכל הגילאים. הוא כל הזמן איתנו"

צילום: שמוליק דודפור | " כהן, אמיר והבנות. "הכל מזכיר את חן

היא מכינה את המנות שהוא אהב, בוכה ואומרת, 'אני לא מאמינה שהוא לא יאכל שוב את האוכל שלי'. בפסח חן היה מכין 'מצה ברייט', ועכשיו הבנות מבקשות שאכין להן את ה'מצה ברייט של אבא'. אני לא יודעת איך מכינים אותה, מקווה שאעמוד במשימה". ריגשת כשהחלטת לתרום את אבריו. "חן ואני תמיד דיברנו על תרומת איברים. ידעתי מה הוא חושב בע־ ניין. כשהגעתי לבית החולים אמרו לי שהוא ללא רוח חיים. מכיוון שהוא היה חתום על כרטיס אדי, היה לי ברור שזה יקרה". איך ממשיכים אחרי אסון שכזה? "עם חן הייתה לי הכי הרבה שמחה. הוא תמיד אמר לי, 'ורד, אין מצב שתהיי עצובה'. אני מתייחסת לזה כאל צוואה וממשיכה ללכת בדרכו". לדברי ורד, חשוב לה שחן יוכר כחלל ולא כנפגע פעולות איבה. "חן היה סייר ביטחון של העירייה והם עובדים גם בכפוף למשטרה. הוא נשלח לשם כי כל השוטרים היו עסוקים בהפגנה. הוא מנע פיגוע. הייתי בוועדה לביטחון פנים ונתתי עדות לפני שהעבירו את חוק הכבאים. דיברתי בשם חן ואמרתי שגם להם מגיע להיות מוכרים כח־ ללים, כמו אנשי כבאות והצלה ומד"א. החוק עבר וזה תקדים גם בשבילנו. אני רוצה שהבנות יידעו שאבא שלהן נרצח כגיבור".

מאז שפוניתם התקרבתם יותר ליל־ דים של חן וורד? "בטח, כשקרובים פיזית זה קל יותר, ואני עושה הכל כדי להיות יותר עם הילדים של חן. זה מימד חדש של היכ־ רות, סוג של תפנית בעלילה, שאמנם קרתה בעל כורחנו, אבל הפכה למשהו חיובי". איפה תהיו בליל הסדר? "נחגוג אצל גיסתי בפתח תקוה, וזה יהיה חג לא שלם, כי חן איננו. אף חג לא יוכל לעולם להיות שלם שוב. זה כמו פרק חדש בספר. חסרונו של חן מורגש כל הזמן, וגם הידיעה שהחטופים עדיין נמצאים בעזה קשה. אלה אנשים שאנחנו מכירים". המצה ברייט של אבא שמונה חודשים חלפו מאז נרצח בעלה, ) מתקשה להסתגל למילים 40 וורד חן ( ) 8 'אלמנה' ולעובדה שבנותיהם - רוני ( ) נותרו יתומות מאב. 3 ) ואמה ( 5 מיקה ( "מאז מותו אנחנו מדברים עליו המון, הוא נוכח מאוד בבית", אומרת ורד. "את הדייסה שהוא היה מכין, היום אני מכינה להן. הכנו קיר בבית עם המון תמונות שלהן איתו מכל הגילאים. הוא כל הזמן איתנו". פסח ראשון בלעדיו. "אנחנו נהיה אצל אחותי, וזה יהיה קשה נורא. חן אהב את האוכל שלה, ועכשיו

להבין את הקצב והרעש, אני נמצאת עדיין בשלב החקירות ועוד לא יצאתי מגבולות פלורנטין. אני גרה בעיר פו־ עמת בלתי נגמרת, בעוד שאצלי החיים נעצרו". חי את החלום עדיה לא יודעת אם תחזור לגור בקי־ בוץ. "אנחנו עוברים יום ביומו", היא אומרת. "לפני כשבועיים הגענו לראשו־ באוקטובר לקיבוץ רעים, 7 נה אחרי ה וזה היה טראומטי. היה לי קשה לדבר, כי בפעם האחרונה שעברנו בדרך הזו ראינו מראות שלא ניתן לתאר. לא ידעתי איך , כביש הנובה. לא 232 אשרוד את כביש ידעתי מה ארגיש כשאכנס. ואז ירדנו מהרכב וריחות הפריחה היכו בנו כמו בושם. זה היה מרגש". אחיך דווקא התאקלם היטב והתאהב בעיר. "אחי חי את החיים האינטנסיביים, היה לו טוב בתל אביב, הוא היה בתקופה הטובה בחייו. ורד הרימה לו ופתחה אצלו משהו שהיה סגור. הוא השתנה והייתה לו אהבה, משפחה, ילדים, חיים טובים ואת הדובדבן שבקצפת - יחידת סל"ע. היה כייף לראות אותו ככה, אני שמחה שהיה לו טוב בשנים האחרונות. למרות הכאב הגדול, יש נחמה בכך שהוא בחר את הדרך שלו ומימש את הייעוד והש־ ליחות שלו".

קבלנו בחיבוק של ראש העירייה, שעשה הכל כדי לעזור לנו", היא אומרת. "הוא הבין את משמעות הפגיעה שחווינו ואת הצורך שלנו לחיות כקהילה ואפשר לנו להיות חלק מהעיר ותושבים מהשורה. זה מאוד משמעותי. יש לנו הטבות וחניונים ועוד דברים שעשו תחושה של נחיתה רכה". ופתאום את גרה במקום שבו אחיך נרצח. "לגור כאן זאת ממש סגירת מעגל, כי הכל מזכיר את חן וכולם כאן הכירו אותו; ברחוב הרצל יש המון חנויות של אופנועים; לא רחוק מאתנו יש ספסל ואנדרטה שהקימו לזכרו; בנחלת בנימין פגשתי בחורה שעשתה לו את ההחייאה; וכשאבא שלי אושפז בבית החולים העו־ בדת הסוציאלית שטיפלה בו היא גם זו שבישרה על המוות של חן. בנוסף, למ־ זלנו יחידת סל"ע אימצה אותנו. הם כל הזמן סביבנו, לא שוכחים אותנו לרגע". איך זה לעבור מהמקום הכי קהילתי ושקט לעיר הכי שוקקת? "עברנו כקהילה ואנחנו ממשיכים לש־ מור על חיי הקהילה, בבניינים שלנו. זה הכוח שמחזיק ומחזק האחד את השני". אז אפשר להגיד שהפכתם להיות תל אביבים? "לא הפכנו לתל אביבים, זה רחוק מזה. אני יוצאת כל יום החוצה ומנסה לפענח את העיר הזאת. אנחנו כאן כבר ארב־ עה חודשים, ועדיין קשה לי. אני מנסה

, פתח תקוה / טל' 7 פתח תקוה / רח' מבצע קדש 622 . ת.ד 03-5377813 : / פקס 03-6381600 : מודעות ומנהלה yediot.tlv *** מוזמנים לעקוב אחרינו גם בעמוד האינסטגרם:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

9

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 19.4.2024