תל אביב רמת גן 24.11.23

כך מרגישים המפונים בתל אביב–יפו:

מלמד // – מירב שלמה צילום: ריאן

מתגעגעים לפרטיות ולטבע, מודים שנשארו בחיים הגעגועים לתבשילים של בית, לדשא של הקיבוץ, לציוץ אלף מפונים מהעוטף, הדרום 11 ‰ הציפורים ולעבודה ‰ בתי מלון 100־ והצפון הגיעו לעיר והשתכנו בלא פחות מ התלמידים, והמערך הפסיכולוגי 1,200 בעירייה קלטו את והסוציאלי נעמד לרשותם ובכל זאת, הטלטלה שחוו עם העקירה המיידית מהבית, נותנת את אותותיה

ו � מל 100 אלף מפונים, 11 - -כ נות, מאות מכונות כביסה, שלוש ארוחות תלמידים חדשים ששובצו 1,200־ ביום, ו במסגרות מגוונות. כך נראים החיים החדו שים של המפונים מהעוטף ומהצפון שהגיו עו עם פרוץ המלחמה לתל אביב־יפו. בין המפונים נמצאת גם משפחת גבאי, ה � , ש 19 עד 6 זוג עם שישה ילדים בגילאי גיעו למלון אורכידאה בתל אביב היישר 12־ משדרות. "אני נמצאת במלון כבר מה באוקטובר. בהתחלה היה לי קצת קשה, ניו סיתי להתאקלם, יש לי שני ילדים בחינוך המיוחד", מסבירה נורית גבאי. "הם רצים ומשתוללים ולהתנהל איתם זה הרבה יותר מורכב. אבל כשהם שהתחילו ללמוד במו סגרת חינוכית בתוך המלון, הם אהבו את העובדה שיש למה לקום. כיום שלושה מהילדים שלי מכיתות א' עד ד' לומדים מ � לומדת ב 16 בבית החייל, והילדה בת הו רכז למידה ליד אוניברסיטת תל אביב". למה את הכי מתגעגעת? "למרחב הפרטי שלי. אני מתגעגעת לביו שולים והילדים מתגעגעים לאוכל שהייתי מכינה להם אחרי בית הספר. האוכל מצוין במלון, אבל אי אפשר להשוות לטעמים שהם רגילים מהבית. המלון מתייחס אליו נו מדהים וכל מה שאנחנו מבקשים מעיו ריית תל אביב אנחנו מקבלים, במיוחד עלי לציין את ולרי גופמן, עובדת עירית תל אביב שעזרה לנו מאוד ולא שכחה אותי אף פעם. הייתי צריכה עזרה פסכילוגית לילד, ישר נתנו לי הפנייה לבית החולים איכלוב לאיבחונים ועזרו לי. יש לנו חדר כביסה, אנחנו מכבסות לבד בזכות עיריית שדרות שדאגה לנו, יש גם את 'המלאכים' שהן תוו שבות תל אביב שמכבסות". מה הכי קשה לך? "יש לי דאגות יותר מבחינה כלכלית, אני לא עובדת כרגע, עד המלחמה הייתי מנהלת עיצוב של לוחות חשמל, וכיום אני לא עושה כלום, אני משועממת, אני רגילה להיות בתנועה וזה חסר לי". קיבוץ שלם בבניין ("הכל מרגיש סוריאליסטי") אחת המפונות מקיבוץ ניר עם היא השחו ) שנמצאת עם בן זוגה 30 קנית מאיה שמחי ( במלון. "הקהילה מחולקת לשני מלונות 'הרודס' ו'ליאונרדו'. הגענו למלון הרודס שבאמת קיבל אותנו מאוד יפה ובהתחלה הרגשתי כמו בסרט, במיוחד עם הנוף של הים, אבל אני יודעת שאני כרגע פליטה והכל הרגיש סוריאליסטי", היא אומרת. "פתאום כולם בבניין אחד, אנשים שרגיו לים למרחבים, דשא וגינה. מצד אחד אני מוקירה את העובדה שיש ניסים בחיים, מצד שני אני יודעת שאני לא יכולה לחזור לבית שלי". למה את הכי מתגעגעת?

מאיה שמחי, ניר "מצד עם: אחד אני מוקירה את העובדה שיש ניסים בחיים, מצד שני אני יודעת שאני לא יכולה לחזור לבית שלי" | מאיה שמחי צילום: פרטי

"בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל מתחשק לי לבשל. בא לי להכין סלט וחו ביתה, הכי בסיסי. אני מתגעגעת לשמוע ציפורים, פה אני לא שומעת ציפורים, רק רעש של מוניות. אני מתגעגעת לנשום אוויר אחר, לשבת בגינה ולנשום אוויר נקי. אני מתגעגעת לתחושה שאפשר להיות משוחרר בבית שלך, כי פה אני לא יכולה לרדת ללובי עם פיג'מה למשל, אני חושבת פעמיים אם לרדת למטה. אחותי נמצאת 16 בחדר צמוד אלינו עם ילדים, שגם ב מ"ר אין פרטיות. כרגע אין לנו תשובות מתי נחזור והצפי הוא בין שנה לחצי שנה". גם יגאל כהן, יוצר דוקומנטרי, עיתנואי 78 ומנהל ארכיון ניר עם שמתגורר בקיבוץ שנה, מרגיש תלוש: "הגעתי למלון לאונרדו בוטיק ברמת החייל יחד עם אשתי". למה אתה מתגעגע? "אני מתגעגע ליום־יום, לפני הטראומה ששינתה את חיינו. אני מתגעגע לעבודה בארכיון, לנכדים שהם לא איתי כרגע, לארוחת שישי שכולם יחד, לדברים טריוויאלים. אני משלה את עצמי שזה לא קרה, האסון, אבל זה כן קרה ואיבדנו עשו

אלף המפונים גם בין 11 בעיר, בנוסף ל- אזרחים שהגיעו עצמאית 6,000־ ל 2,000 ליחידות דיור פרטיות בעיר. אחד הדברים החשובים שזקוקים להם התושבים שפונו מבתיהם הוא מערך של תמיכה רגשית. "אנשים שנמצאים במצוו קה רגשית, לאו דווקא תושבים שעברו את הטבח, אלא אנשים שנמצאים בלחץ, מצוקה וחרדה כי הם לא בבית שלהם שלא נמצאים בבתים שלהם זקוקים לעזרה", אומרת מלמד. "משרד הבריאות נערך לפניות של מפונים שנמצאים בחרדות וטראומות קשות, יש מלונות שפועלים בהם שצוותי חוסן מאותם יישובים שפונו, ויש מלונות שמשרד הבריאות נכנס ונותן שירותי פסיו כיאטרייה, עובדים סוציאליים ופסיכולוו גים". בנוסף לכך גם בית החולים איכילוב תומך במפונים: "באמצעות המערך של בית החוו לים מפנים אנשים לטיפול באיכילוב. יש מצבים של מפונים, לאו דווקא מהעוטף, שהגיעו עם בעיות נפשיות שצריכים המשך טיפול, זה לא משנה על רקע פסיכיאטרי או אלימות במשפחה, או מצבים אחרים שדוו

רות חברים שנרצחו, במועצה אזורית שער הנגב כולם מכירים את כולם" הזמרת, עדי כהן, אישתו של יגאל: "הלו כנו מהלוויה לניחום אבלים. קשה לנו מאוד ועצוב. אני מתגעגעת לבשל, ולעבוד בגיו נה עם העציצים שלי, לגעת באדמה, אני אוהבת להריח את האדמה, במיוחד את 'אדמת העלים' שמתחת לאקליפטוסים, כשהעלים שנושרים מהעץ. תענוג להריח".

מדברים על זה (הלחץ והמצוקה הנפשית")

שרון מלמד צילום: גיא | יחיאלי

"הצוותים שלנו פועלים להתאים את המו לונות לצרכים של המפונים", אומרת השו בוע מנהלת מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב־יפו, שרון מלמד. על פי החלטת הממשלה ועל פי תוכנית "משב רוח" שאותה מובילה רשות החיו רום הלאומית הפועלת לאיכלוס תושבי היישובים צמודי הגדר במלונות, נמצאים

שרון מלמד: "משרד הבריאות נערך לפניות של מפונים שנמצאים בחרדות. יש מלונות שפועלים בהם צוותי חוסן מאותם יישובים שפונו"

צילום: גיל רובינשטין | עושים הכל כדי שירגישו בבית

צילום: אסף יוספוב | " "פתאום כולם בבניין אחד

גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית: ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל:

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: ריאן פרויס / עורכת צילומים: סיגל בר־קובץ / עורכת: רונית עג'מי רכזת: ענת אליעז / מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / עיצוב: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

ריאן, שמעון אלקבץ ובתו סיוון ז"ל צילום: | עקורים בעיר הגדולה בשער: אור קפלן צילום: | פרטי, קחו פסק זמן צילום: |

6

24.11.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן