תל אביב רמת גן 29.08.25

שלומי אבידר || תל אביבי

avidar@gmail.com

מסלול רומנטי גדוש רכילות עסיסית בין בתים, סיפורים ואנשי בוהמה שובבים, שעלו כדי לקטוף תפוזים וגילו שמקומם על הבמה אהבות אסורות בלב תל אביב

סטין, שנהרג באיטליה במלחמת העולם השנייה. ח � , ה בביתם של נוסיה וסשה ארגובב ריגים בנוף הבוהמה, הסתיים הסיור. חרף הצלחתו הגדולה של סשה, הם ניהלו זו־ גיות יציבה ואוהבת, גידלו שני ילדים, והוא הקפיד לעבוד מדי יום עד ארבע בבנק. בערבים הלחין והופיע בקיבוצים - חיים כפולים בצניעות מעוררת הערכה. על בתים רבים בשכונת גורדון-פרי־ שמן-פרוג נראו שלטים המכבדים את הדיירים לשעבר - שחקני "הבימה" ואנשי תיאטרון. הוותיקים עוד זוכרים איך מדי ערב, בשעה שש, היה עוצר מיניבוס בפי־ נת הרחוב, מצפצף, והשחקנים היו יורדים מבתיהם ונוסעים לתיאטרון. שבסופו חיפשנו היה לנו ערב רומנטי את הבר השכונתי הממוזג. לצערנו את כסית סגרו מזמן, והבר שמצאנו היה מלא עד אפס מקום. הסתפקנו בשולחן על המ־ דרכה עם מאוורר, שהצליחו למקד אותנו בעיקר: האהבה.

על אהבות אסורות. תחנה ראשונה :10 רחוב ישראליס בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי, שרוב חייו הוא חי בגפו. שירו הידוע "עטור מצחך זהב שחור" נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו, אלא שהשורה בשיר ”נָשִׁים שֶׁרָאוּנִי, עָלַי הִצְבִּיעוּ: הִנֵּה מְאֹהָב בְּאֵשֶת רֵעֵהוּ", מסגירה: בעיר קטנה מתגלים הסודות. בביתו של שלונסקי : 50 רחוב גורדון שמענו על ארבע אהבות גדולות: לוסיה, שחקנית שעזבה אותו; מירה, אשת-איש שממנה נולדה לו בת; המשוררת דורה טייטלבוים; ולבסוף צילה שמיר. ו � מול ביתה של חנה ר :36 רחוב גורדון בינא שמענו על הרומן המתוקשר שניהלה והיא בת 25 עם אלכסנדר פן, כשהוא בן ע � . פן נודע כשובר לבבות והיה נשוי פ 400 מיים, אך לא עם רובינא שנשארה "האהבה הגדולה." שמענו מתחת לביתה של יפה ירקוני על בעלה הראשון ואהבת חייה, יוסי גו־

ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעה מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרי־ שמן–דיזנגוף, והכל כדי לשמוע את סי־ פורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקו־ ני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה אר־ גוב, פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים שנות זוגיות מאושרת עם אשתו 50 וניהל נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה. ד"ר אביבית את הקבוצה הובילה שוויקי-מתניה, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שמתמקדת בסיורי נישה אורבניים, המשלבים בין אירועים היס־ טוריים לדמויות מפתח. אביבית הובילה אותנו בין הבתים שבהם התגוררו אנשי הבוהמה התל אביבית, חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים, ואז הבי־ נו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק המשלב קלאסיקות בפ־ זמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית

צילום: שלומי אבידר | ד"ר שוויקי-מתניה

215 טור

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

למה כל כך קשה להישאר בזוגיות הזו? רגע לפני פרידה, טלי ואיציק מגלים שהכאב שלהם הוא בכלל לא אחד מהשני

"אני לא יכולה יותר", פתחה טלי בקול רועד בין ייאוש לכעס, "כל פעם שאני מבקשת משהו ומדגישה עד כמה זה חשוב לי, איציק שוכח. אני מרגישה שתמיד אני זו שמחזיקה את הקשר הזה, מזכירה, דוחפת, מטפלת — עד שאני כבר לא יכולה יותר ופשוט נשברת". "ומה אז?" שאלתי. "ואז הוא פשוט נעלם, כאילו הוא לא ראה בכלל שנשברתי", ענתה. איציק שתק, עיניו התחמקו וניתן היה להרגיש את עוצמת ההאשמה שהוא הרגיש. "אני לא נעלם, אני פשוט לא יודע איך להישאר, וגם אני מרגיש שאני לא יכול יותר...", ענה איציק. "כשאמרת שאת לא יכולה יותר, את יכולה לדייק ולהסביר ממה את לא יכולה יותר?" פניתי לטלי. טלי נאנחה אנחה עמוקה, כבר התעייפה מכל החזרתיות וההסברים סביב הנושא.

"אני לא יכולה עוד להמשיך להיות כזאת בלתי נראית, שמאז שהתחתנו אני רק צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שאני קיימת", ענתה עם פרץ דמעות בעיניה. "ומה איתך? ממה אתה לא יכול יותר?" שאלתי את איציק. "מהכישלון", ענה בקול חנוק. "ברגע שאני רואה בעיניים של טלי ששוב פעם אכזבתי אותה והיא כבר לא מאמינה בי יותר, אני מרגיש שאני לא יכול להתמודד עם הפחד הזה", ענה. "פחד ממה?" שאלתי. "פחד שהפעם היא באמת תעזוב אותי", ענה איציק. "עדיף שנפסיק את הסבל הזה אחד מהשנייה, אולי כדאי פשוט להיפרד", אמרה טלי. "טלי, את לא באמת רוצה להיפרד מאיציק, אלא את רוצה להיפרד מהתחושה שאת לא חשובה.

אבל חשוב להבין, את לא נשברת מאיציק אלא מהמאבק שלך להיראות. ואתה איציק, אתה לא קורס מטלי אלא מהכישלון הפנימי שאתה סוחב מזמן. בואו ננסה רגע לעשות תרגיל. תעצמו עיניים ודמיינו איך נראה הקשר שלכם בלי הדפוסים האלה. בלי הצעקה שלך טלי שיראו אותך, ובלי הבריחה שלך איציק מהפחד לאכזב. מה נשאר מהקשר?" שאלתי.

"זו הילדה הפצועה שבתוכי שבחרה גבר שיש לו יכולת לגעת בלב הפצע שלה, בתקווה לא מודעת שהוא זה שיצליח לרפא אותו", המשיכה. "זה משפט של מישהי שלא רוצה רק לשרוד אלא להתחיל להחלים", אמרתי וחייכתי. "אז מה נעשה?" איציק שלח לטלי יד. "בכל פעם שהכאב עולה, עצרו רגע ותשאלו את עצמכם: מה אני באמת פוגש/ת עכשיו? מה זה הכאב שעולה? איזה ריפוי מבקש הכאב הזה של הילד שבי. כאב, כדי לעבור ריפוי, צריך נראות ומקום… אם תצליחו להישאר נוכחים ברגע הזה, אז תגלו שאתם סוף סוף באמת נפגשים".

ואתה איציק, אתה רק רוצה להפסיק להיות הילד החרד הזה, שכל הזמן מרגיש שהוא צריך לרצות ולקבל אישורים על מנת שלא יעזבו אותו". "אני מרגיש שאני חוזר כל החיים על אותה הטעות. שוב ושוב מנסה להוכיח שאני ראוי", אמר איציק והשפיל את מבטו. "והיא?" שאלתי והבטתי לעבר טלי. "היא לא מאמינה בי, אבל אני מבין שזה בגלל שאני לא מאמין בעצמי", ענה איציק. "אז מה עושים? איך ממשיכים?" "ככה אי אפשר להמשיך, שניכם צודקים.

הייתה דממה ארוכה. "שקט", לחשה טלי. "תקווה", הוסיף איציק.

טלי מחתה דמעה ואיציק התבונן בה כאילו הוא רואה אותה בפעם הראשונה. "איציק הוא לא הגבר הלא נכון", אמרה טלי לפתע, מופתעת מהמילים שיצאו ממנה.

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

10

29.8.2025 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן