תל אביב רמת גן 30.06.23

מוסיקה

/ מתן דו יטש / צילום: ריאן /

חורי. "לא אהבו את זה שאני כן מאמין ולא מאמין"

"כשהוצאתי את האלבום היו תגובות זוועתיות. אנשים אמרו שאני מתנהג בבהמיות כי דיברתי על היציאה בשאלה יחד עם סקס ובנות. זה קצת פגע בי בהתחלה"

צילום פרטי | חורי וסבתו. מכה על חטא

לסבתא "אם הייתי מרים טלפון וזוכר אותה, אולי היא לא הייתה שוכחת אותי", אומר היוצר והמפיק המוזיקלי רם ) מגבעת שמואל, שבשירו הטרי 30 חורי ( "כלניות לסבתא" מכה על חטא בעקבות הקשר שנותק ביניהם כשעבר לתל אביב לאחר הצבא. בחודשים האחרונים הוא לומד לתקשר איתה מחדש באמצעות המוזיקה, בעודה מתמודדת עם מחלת האלצהיימר. דתי לפי דעתי חורי נולד וגדל במשפחה דתית לאומית 13 בגבעת שמואל בבית שומר מצוות. בגיל החל לנגן בגיטרה, ואחרי שעשה את המס מ לול המוכר במגזר - ישיבה תיכונית ומכינה קדם צבאית - התגייס לצה"ל, קיבל החלטה מטלטלת ויצא בשאלה. "למשפחה זה היה קשוח", הוא אומר. "אבא שלי היה אדם קשה וסגור מבחינת הדת. הוא לא היה פתוח לקבל דעות נוספות והיה לי קשה לחיות איתו. כשיצאתי בשאלה זה שבר אותו. לאמא היה יותר קל, היא אישה יותר מודרנית". עם שחרורו מהצבא חורי טס להודו וכששב עבר לתל אביב. "הייתי קצת קיצוני בקטע הזה, רציתי לנסות הכל ולטעום מהכל", הוא אומר, "בין אם זה אוכל, סקס וסמים, דברים שלא היו בחיים שלי, ופשוט רצתי אחריהם". כחלק מחייו החדשים החל חורי לפתח את הקריירה המוזיקלית. הוא למד, הפיק, כתב, הופיע ושר בסגנון ראפ. את חייו האישיים שזר במוזיקה, תוך שהוא עוסק ביחסיו עם אלוהים, עם היהדות ועם תחושות האשמה. מ � ' ש 808 יצא אלבומו 'דת, מין ו- 2022 ב דבר על היציאה בשאלה, על התקופה הפרו מ עה בתל אביב ועל מערכת היחסים בינו לבין הדת. "אני סוג של דתי לפי דעתי. אני לא שומר שבת, אבל מגדיר את עצמי כמסורתי. אני אוכל כשר ומניח תפילין, אבל יש דברים שלא מתיישבים אצלי יחד. ועדיין, זה חלק שנה ואני 20 ממני, זה משהו שחייתי אותו לא יכול להתכחש לו". אילו תגובות קיבלת למוזיקה שלך ולשילוב בין שני העולמות? "כשהוצאתי את האלבום הקודם היו תגו מ בות זוועתיות. אנשים לא אהבו את זה שאני כן מאמין ולא מאמין. אמרו שאני מתנהג

אלוהים שלי רציתי שתדע

רם חורי גדל בבית דתי בגבעת שמואל ‰ כשהחליט לצאת בשאלה הוא התנתק ממשפחתו, עבר לתל אביב, ניסה הכל, טעם הכל וכתב על דת, סמים ורגשות אשמה ‰ לפני שנה חזר הביתה וגילה שסבתו הפכה לחולת אלצהיימר ‰ כך נולד שירו "כלניות לסבתא" והאתגר – לגייס כספים למען אנשים במצבה

לי אלצהיימר, ולנסות ליצור חיבור בין הדור הוותיק לבין דור הטיקטוק והאינס מ טגרם. "אנחנו קצת שוכחים אותם בתרבות המהירה. חשוב ליצור קשר עם אנשים מבוג מ רים, לומר שלום ולשאול לשלומם. זה עושה להם את היום ונותן להם כוח. כולנו נהיה זקנים יום אחד". בימים אלה חורי מתמקד כל כולו בת מ חום המוזיקלי. לפני חודשים אחדים ויתר על עתיד כלכלי מובטח ועזב את עבודתו בתחום ההייטק. בנוסף לכתיבה ושירה, הוא עובד בבית היוצר כמנהל הופעה ותאורה, וגם הופיע שם לאחרונה. "החלטתי להשקיע את כולי במוזיקה", הוא אומר. "עד עכשיו משמרות בשבוע, את הכסף 4-5 עבדתי שהרווחתי השקעתי במוזיקה, אבל לא היה לי זמן ליצור ולעבוד עם אמנים אחרים. היום אני מרוויח הרבה פחות וזה לא פשוט, אין לי את חבל ההצלה של ההייטק אבל יש לי נקודת פתיחה טובה, ואני חייב לעבוד הכי קשה שיש כדי לגרום למוזיקה לקרות ולהצליח בעתיד. כמו שיש עכשיו לייב פארק עם טונה ורביד פלוטניק, אז שיהיה לייב פארק עם רם חורי".

בראש השנה, אחרי שלא ראה אותה זמן רב, הגיע חורי לביתה של סבתו סוזן, שאובחנה כחולת אלצהיימר. "היא הייתה סבתא מדהימה, שמחה וחברותית שזוכרת ימי הול מ דת ומה כל אחד אוהב לאכול. היו לה חיים מלאים ופתאום הכל נעלם ונשארה קליפה", הוא אומר בעצב. "הבנתי שאני צריך לחדש את הקשר, והמוזיקה יכולה ליצור קשר, התלהבות וזיכרון. זה כלי מדהים לעבוד עם אנשים במצבה, שפתאום חווים הבלחות ור מ געי בהירות". כך נולד השיר 'כלניות לסתבא', שהפיק ניר מימון. "השיר מדבר על הקשר שאבד איתה, בשילוב השיר כלניות של שושנה דמארי, שאותו סבתא אוהבת ומזמזמת עד היום. כתבתי על הקשר בינינו, על המי מ רוץ שרצתי בלי לשים לב לדברים חשובים בחיים, כמו הקשר המקסים עם סבתא". השיר מבטא רגשות אשם. "נכון, מצד אחד יש תחושות אשם, אבל מצד שני לא הכל תלוי בי. לחיים יש מסלול משלהם והם לא מתחשבים באף אחד בדרך". מטרתו של חורי, בין היתר, היא לגייס כספים לעמותת 'עמדא', שמסייעת לחו מ

בבהמיות כי דיברתי על היציאה בשאלה יחד עם סקס ובנות. זה קצת פגע בי בהתחלה אבל אומרים שאם כולם אוהבים משהו כנראה שלא הגעתי למספיק אנשים, וכאן הבנתי שהגעתי להרבה אנשים. במיוחד אלו שגדלו בבתים דתיים הבינו אותי והתחברו". מזמזמת את שושנה דמארי לפני שנה עזב חורי את העיר הגדולה וחזר לגבעת שמואל, ליחידת דיור בס מ שנים כמעט 7 מוך לבית הוריו. "במשך לא הייתי בקשר עם המשפחה. לא עם ההורים, לא עם סבתא, הייתי מנותק עם החלום שלי על מוזיקה בתל אביב. ואז התחלתי לדבר איתם יותר ולהגיע לסופי שבוע וראיתי שמשהו השתנה. אבא שלי, שהיום הוא גיבור בעיניי, עשה שינוי עם עצמו והפך לפתוח יותר. היום אנחנו יכו מ לים לדבר על דברים גם פרובוקטיביים ומוגזמים. הוא הבין שהוא יכול לאבד את הבן שלו. אני בטוח שגם לאמא יש חלק בשינוי שעבר".

20

30.6.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן