צפון כרמיאל 02.02.24

המוהיקני האחרון בשלומי

למרות שרוב תושבי שלומי נטשו, מתעקש בללי לפתוח כל יום את הפלאפל שלו כמו בעשר השנים האחרונות ולשרת את מי שנשאר ואת כוחות הביטחון ‰ בשבת המקום ספג טיל שפער חור בתיקרה ‰ אבל את בללי זה לא מרתיע דוכן הפלאפל של יונתן בללי חטף טיל אבל הוא לא מתייאש

"אנשי שלומי שולחים לי סרטונים ומחזקים אותי מבתי המלון שאליהם פונו. אני לא מוכר זהב ויהלומים, אני מציע אוכל בסיסי"

שעל הרצפה מפוזרים חלקי ארגזים ומיכלי קטשופ. הבחנתי בשברי גבס ואבק, וכשה־ רמתי את העיניים ראיתי את החור בתק־ רה. המטבח האחורי נפגע וגם הגג, והגשם מוטט חלק מהתקרה. הפגיעה אולי לא מאוד קשה אבל זה הרבה מעבר לכך. חבר עזר לי לשפץ את המקום כי בעלי מקצוע לא מגיעים לשלומי בימים אלה, ועבדנו קשה עד שפתחנו. הצבע על הקירות עוד לא הספיק להתייבש, והנה שוב צריך לע־ שות שפכטל וצבע". מייאש? "מה פתאום? אנחנו ווינרים בנשמה, מי יכול להזיז אותנו? כבר שלושה חודשים שאני משפץ וממשיך להכין פלאפל, עשיתי מקום מדהים ונשארתי כדי להעניק שי־

מירית קושניר סטרומצה

דוכן הפלאפל של יונתן בללי בש־ לומי, שעבד במשך כל ימי המלח־ מה על אף שהיישוב פונה מתוש־ ביו, ספג בשבת האחרונה פגיעת הדף מטיל שנחת בקרבת מקום ונאלץ להפסיק לעבוד באופן זמני. בללי, תושב נהריה, פתח דוכן פלאפל בשלומי לפני עשור, ולפני שלושה שבו־ עות סיים לשפץ את המקום שאליו עבר רק לאחרונה. בראשון בבוקר הגיע ליום עבודה ונדהם לגלות שבתקרה נפער חור. "הגעתי לפלאפל עמוס בקניות של ירקות ושניצלים, הפעלתי מוזיקה במרפסת והת־ כוונתי להכניס פיתות לתנור, כשראיתי

צילומים: פרטי | דוכן הפלאפל

החור בתיקרה

בללי בעבודה

רות לעובדים החיוניים ולאנשים שמגיעים מחוץ לשלומי גם בימים האלה. עושה טוב לאנשים לראות שיש מי שלא רק שלא בורח, אלא גם בונה. האמת שהתחלתי לשפץ קצת את המקום החדש תוך כדי המלחמה בש־ ביל הנשמה, ותגובות האנשים ריגשו אותי כשהבנתי שהנוכחות שלי נותנת להם אופ־ טימיות. אנשי שלומי שולחים לי סרטונים ומחזקים אותי מבתי המלון שאליהם פונו. אני לא מוכר זהב ויהלומים, אני מציע אוכל בסיסי, פלאפל ושניצלים, ובסוף הרי לא באמת משנה מה אתה מוכר כי אנשים קונים חוויה". אבל לא נבהלת ממה שקרה? "אנחנו ווינרים בנשמה, מי יכול להזיז אותנו? כבר שלושה חודשים שאני משפץ וממשיך להכין פלאפל"

"הפחד לא מנהל אותי. בכל יום קורות תאונות דרכים ויש הרוגים, אז נפסיק לנהוג? אנחנו רגילים לשמוע כאן הפצצות, גם של טילי בורקאן, רק שבדרך כלל מפ־ ציצים את המוצב שנמצא למעלה. אני לא איש צבא, אבל נראה לי שגם הפעם כיוונו למוצב ופשוט החטיאו. אז נכון שהטיל נחת מטרים ממני בקו אווירי וזה 250 בסך הכול יכול היה להיגמר אחרת לגמרי ביום חול כשהמקום מלא, אבל אני עושה ניהול סיכו־ נים ובינתיים מרגיש כאן מספיק בטוח. אני מאמין בגורל, מה שצריך לקרות יקרה. ואם אני אי קטן של שפיות בשלומי, אעשה כל מה שאפשר כדי לשמור על זה. יכולתי לשבת בבית ולקבל פיצויים, אבל זה לא אני. אין מצב. אני מתכנן לחזור לע־ בודה ביג טיים ובמהרה, בתקווה שהדברים לא ימשיכו להידרדר מבחינה ביטחונית, כי מה שקורה כאן הוא הרבה מעבר לעבודה. ומה שבטוח הוא, שמבחינה ביטחונית גם אי אפשר להמשיך לשבת על הגדר. אני מק־ ווה שהאחראים יעשו את מה שצריך, כי אי אפשר להמשיך עם המסטיק הזה".

10

2.2.2024 ˆ ידיעות הצפון, כרמיאל