צפון כרמיאל 10.05.24

"המג"ד שלי אמר לי לצאת ללוויה, אבל אמא שלי אמרה לי כי הלוויה מתעכבת, ושיותר נכון להישאר עם הלוחמים בשטח. "פינו את אריאל לסורוקה, שם נקבע מותו. בזמן הזה אני כבר יצאתי לבסיס אוגדת רעים לחלץ פצועים וגופות רבות, ומשם לחילוץ פצועים "232 בכביש "הייתי בטוח שאריאל יהיה רמטכ"ל בהמשך דרכו כי בעיני הוא היה המפקד הכי טוב בדור שלנו, וזו לגמרי המשואה שלו"

משפחת בן משה אבלה וכואבת את נפי־ לת בנם אריאל, לא יודעת כי באותם הרגעים בנם שביט נפצע אף הוא בקרב מול מחבלי החמאס: "הייתה לי מחשבה לשמור על החיים שלי, לפחות בשביל המשפחה שלי - לא להכאיב להם יותר. אבל המצב לא אפשר. הכדור שבר את עצם הבריח והשחי, ופגע לי בעצבים. רק אחרי זמן קצר מתחילים להרגיש את עוצמת הפגיעה והכאב. כשהגעתי לסורוקה, ביקשתי מהכוחות שלא יצרו קשר עם בני משפחתי. אמרתי להם: 'אחי נהרג, אל תגידו שאני נפצעתי'. הודעתי רק לבת זוג שלי". ובבית החולים סורוקה מחליטים להע־ ביר את שביט במסוק אל רמב"ם: "עשו הכל כדי שאספיק להגיע ללווייה. רק אז כשהכל כבר היה פחות או יותר בסדר, בת הזוג שלי סיפרה לאמא שלי". "איבדתי את חבריי הטובים" שביט לא תיאר לעצמו שבשורה קשה נוספת עומדת להגיע: "שעתיים לפני הלוויה קיבלתי הודעה נוספת, החבר הטוב שלי מהפנימייה הצבאית, דקל סויסה, קצין בגולני, נפל. הלב נשבר שוב, ובחנוכה נופל גם חבר קרוב נוסף, רועי מלדסי מעולה, מ"פ בגולני, בקרב בסג'עיה. כל הפנימייה היינו שלושתנו החברים הכי טובים, וגם אותם איבדתי". איך מתמודדים? "אני עדיין בתהליך של התמודדות, אומרים שהזמן מחזק, אבל אני מרגיש שהזמן רק גורם לי יותר קושי, כי אני מבין שזה אשכרה קרה. אני כל הזמן מנסה לנתב את המחשבות ל'איך אני ממשיך? אני ממשיך להיות הכי ראוי בשבילם. הם נתנו את החיים שלהם למ־ עננו ובכל יום אני חושב על שלושתם, אריאל ושני חברי הטובים פשוט איתי בכל ערב, בכל סוף יום. ללכת בעולם בלי אריאל זה ללכת בחושך, הוא היה פסגת השאיפות שלי, והאדם שהכי סמ־ כתי עליו בעולם. אני עדיין לומד ללכת לבד ומרגיש שהוא עדיין איתי". בשבוע שעבר קיבל שביט את ההודעה המרגשת על הבחירה בו להדליק משואה ביום העצמאות: "זה מרגש מאד וזו זכות אדירה, ובאותה נשימה זה צובט. אחי היה צריך להדליק את המשואה הזו. הייתי בטוח שאריאל יהיה רמטכ"ל בהמשך דרכו כי בעיני הוא היה המפקד הכי טוב בדור שלנו, וזו לגמרי המשואה שלו. אני רק השליח שלו כי הוא כבר לא יכול לה־ דליק את המשואה". למרות הכאב הגדול, שביט בכל יום מביט קדימה: "דרך הלוחמים אני רוצה להנחיל את המורשת של אריאל ושל שני חבריי. המושג משפחה שכולה לא חדש לי. אבי איבד את אחיו במלחמת יום כיפור, וגם בן דוד שלי נהרג במלחמת לבנון הראשונה. בכל יום הזיכרון הכאב היה גדול. אף פעם לא חשבתי שאנחנו נהפוך למשפחה שכולה שוב". שעת הלוויה של אריאל התקרבה,

געגועים לאח הנערץ. אריאל ז"ל (משמאל) ושביט

"הוא היה אח גדול, הכתובת לכל שלב בחיים שלי". אריאל ז"ל (מימין) ושביט

"לומד ללכת לבד". שביט בן משה

"אל תגידו שנפצעתי" הטלפון מהאם נותק: "נשארתי בקי־ בוץ חולית. אנחנו עוברים לשלב הבא, לכסות גופות של אזרחים, אבל אז מתחיל ירי מכיוון הגדר - כולנו רצנו לשם ואנחנו מזהים חדירת מח־ בלים נוספת. יחד עם ארבעה קצינים בהובלת הסמג"ד, גילינו את המחבלים בתחילת המטע, והסמג"ד נכנס פנימה וחוטף כדור ומטופל על ידי אחד הק־ צינים. אני עם עוד שניים מהלוחמים נלחמנו במחבלים – תוך כדי קיבלתי כדור בכתף. בהתחלה לא הבנתי מה קורה, אבל פשוט לא הצלחתי להמשיך לירות, ניסיתי לטפל בעצמי ללא הצ־ לחה, ומסרתי את הנשק הארוך לקצין שהיה לידי ונשארתי עם אקדח. גם הק־ צין הנוסף שהיה איתנו נפצע ויש ירי עז מטווחים קצרים, נזרק רימון תוך כדי שאני זוחל לאחור ומזעיק לוחמים שיבואו קדימה. גררו אותי משם ופינו אותי במסוק לסורוקה".

עים וגופות רבות, ומשם לחילוץ פצועים . בשעה שתיים בלילה הגעתי 232 בכביש לקיבוץ חולית לסרוק את הקיבוץ ורק לקראת השעה ארבע בבוקר אחי הקטן אדר התקשר אלי ואמר לי: 'שביט, אריאל נהרג'. השמים נפלו עלי. התפרקתי ממש, אריאל היה הדמות הכי חשובה לי. לא ידעתי איך לאסוף את עצמי. התקשר־ תי לאמא שלי, לאבא שלי ולאחים שלי, כולם מפורקים, בוכים ועצובים. המג"ד שלי אמר לי לצאת ללוויה, אבל אמא שלי אמרה לי כי הלוויה מתעכבת, ושיותר נכון להישאר עם הלוחמים בשטח. החלט־ תי להמשיך להילחם". איך מקבלים החלטה כזאת? "היו כל כך הרבה אזרחים הרוגים, וירי מכל מקום, שפשוט לא הייתה ברירה. זה לא מצב שאפשר היה לקום וללכת, אמא נתנה לי חיזוק גדול וגם אישור, וחשב־ תי הכי הרבה על אריאל, שאם הוא היה במקומי - אין לי ספק שזה מה שהוא היה עושה".

הייתה בגזרה הצפונית של קיבוץ רעים, שם מחבלים רבים התבצרו בבתי התו־ שבים: "במהלך הקרב אריאל טיהר את כל הבתים בשכונה, כאשר בבית האחרון התבצרו שישה מחבלים, והיה קשה לזהות מאיפה הם יורים. הוא החליט לקחת רכב ולנסוע חשוף כדי שירו לכיוונו ויזהו את כיוון הירי. זה הצליח, אריאל נסע והמח־ בלים ירו, הוא נפצע אך המשיך לתפקד. כאשר התקרבו לאותו הבית גילו שיש בו בן ערובה, ואריאל החליט לא להפציץ את הבית, והוביל את הכוח לשם, אך לסגן שלו היה מעצור בנשק, והוא נכנס במקו־ מו, אז הוא נורה. הוא הצליח להגיד שזיהה שישה מחבלים שנמצאים שם, הם התקפלו לאחור ופינו את אריאל לסורוקה. אחרי קרב ארוך כל המחבלים נהרגו ובן הערו־ בה יצא ללא פגע". באותן שעות לחם שביט לא הרחק מאחיו: "לא ידעתי מה קורה בזמן אמת, אבל שמ־ עתי את הקרב הזה. פינו את אריאל לסו־ רוקה, שם נקבע מותו. בזמן הזה אני כבר יצאתי לבסיס אוגדת רעים לחלץ פצו־

החלטתי להמשיך להילחם"

adyg@012.net.il אדי גל: miritst0201@gmail.com מירית סטרומצה: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני: neta.mag1@gmail.com נטע פלג:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה © אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

7

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 10.5.2024