צפון כרמיאל 10.06.22

אמא' כל היום. אנחנו עוזרות להרדים את הילדים, ואתמול כבר אף אחד לא הצליח להרגיע אותם. מזל שהם חצי יום בגן. שרה הביאה לסוזי אוכל בערב החג, ואתמול היא הביאה לה סיגריות. סוזי לא עוצמת עין מאז שספיר נעלמה, כל היום בוכה ומתפ ־ ללת לקבל סימן מה קרה לבת שלה". הדודה הודיה טל עזריה יורדת מהדירה, ק ַ ת ְ ומעגל של אנשים נוצר סביבה. "מ ־ שרים פונים אלינו ואומרים שספיר לא בחיים", היא משתפת, "אבל אנחנו לא רוצים להקשיב להם. אנחנו מחכים לש ־ מוע את ספיר". "חלמתי חלום" בטלפון של נאילה חליל שמורות הוד ־ עות מוקלטות שבהן נשמעת ספיר כשהיא שואלת אם להביא משהו מהמכולת, יומיים לפני שנעלמה. "לא הרגשתי טוב וספיר דאגה לי", היא אומרת, "היא כמו בת שלי, סיפרה על כל הבעיות שהיו לה, ועל זה לא סיפרה. אני לא רוצה לשמוע שהיא הלכה. שומעים על דברים כאלה בחדשות, אבל כשזה נוגע בנו זה כבר משהו אחר, ועכשיו אני מפחדת על שאר הילדים שלי. לאף אחד לא מגיע דבר כזה, ובעיקר לא לה. אני יושבת למטה לחכות לה, אני מתפללת שהיא תרד מהאוטו ותחזור אלינו, ואני אכעס עליה כי גרמה לנו לדאוג ככה. "באותו בוקר סוזי דפקה אצלי בדלת ואמרה שיש לה כמו אש בוערת בטן, כי ספיר הלכה עם הילדה לגן ולא חזרה. , אולי הלכה 11:30 אמרתי, השעה רק לחברות שלה, וסוזי אמרה שהיא מרגישה כבר ראיתי 17:00- שמשהו לא בסדר. ב את סוזי חוזרת מהמשטרה עם עדן, אחותה של ספיר, שתיהן בוכות. שנים 25 "כשהגעתי לבניין הזה לפני היתה לי שכנה יהודיה, אסתר, שגידלה ביחד איתי את הילדים ולימדה אותי עברית. ספיר הבינה ערבית, וגם בתה. בימים של המהומות בעכו, הבלוק הזה לא התערב, ואמרתי לספיר כמו שאמר ־ תי לילדים שלי, שאוי ואבוי לה אם תלך להפגנות. אנחנו משפחה, ואנחנו נמשיך לאכול ביחד ולחיות ביחד". מונאי ג'מאל העלתה השבוע לפייסבוק פוסט עם תמונה של ספיר שצולמה בחוף הים הקרוב, וכתבה: "גם אנחנו וגם היל ־ דים מחכים לך. אנחנו מלאים בתקווה שתחזרי בריאה ושלמה". "הלילה חלמתי שהיא חיה", היא אומ ־ רת "ראיתי אותה בבניין נטוש, קשורה לכיסא, ואמרתי לה 'ידעתי שאת בחיים'. מה שכל הזמן רץ לי בראש זה איך יכול להיות שמישהי שכל כך מנסה לשמור על הילדים שלה, מישהי עם כבוד עצמי שמ ־ נסה לשרוד בכוחות עצמה, שרוצה להת ־ פרנס ועמדה להתחיל עבודה כמאבטחת, הגיעה לאן שהגיעה. האם היא סובלת? יש לה מה לאכול? היא בכלל חיה? "אני עובדת במד"א ולומדת ניהול מע ־ רכות בריאות במכללת נתניה, ובימים האחרונים יש לי דפיקות לב בכל פעם שיש אירוע עם חשש לחיי אדם. אני פוחדת להגיע למקום ולראות שזו היא. אני רוצה לזכור אותה יושבת בכניסה על הריצפה עם הילדים של הבניין, ומחייכת כמו בתמונות".

מדברת עברית וערבית. אני מכירה הרבה זוגות, כמו ספיר, שבהם האמא יהודיה והאבא ערבי, זה לא הזוג הראשון. אנחנו רק מבקשים מאלוהים שימצאו אותה חיה, בשביל הילדים שלה, בשביל עצמה". "יש בעכו הרבה זוגות מעורבים אבל אף פעם לא שמענו דבר כזה", אומרת גם האיה עז'ם. "אנחנו לא מרגישים שיש בי ־ נינו הבדל". השכנים אוספים פרט לפרט, מנסים להרגיע את הבהלה ולהבין מה קרה. כאן לא צריכים תקשורת כדי לדעת, מסבי ־ רים לנו. כאן הדלתות אמנם סגורות, אבל הלבבות פתוחים, וכולם יודעים הכול. ספיר גדלה במרחק כמה רחובות מכאן ברחוב חטיבת גולני, שם מתגוררת אמה סוזי, ושם הכירה את מי שהפך לבן זוגה ואבי ילדיה. לבניין ברחוב הרצל הגיעה לפני כשנתיים וחצי, זמן קצר לאחר לידת בתה. בנה הוא היום בן עשרה חודשים. "באותו בוקר", מספרים השכנים, "ספיר לא חשה בטוב, וסוזי הגיעה והעירה אותה בשבע וחצי כדי שתיקח את הילדה לגן. ספיר אוהבת להתלבש, אבל בחמישי שעבר יצאה מהבית בפיג'מה, בלי ארנק ובלי טלפון, כי היתה בטוחה שמיד תחזור. אין מצב שהיתה נעלמת לילדים שלה. הם תמיד נקיים ומטופלים, והיא האמא הרא ־ שונה שמחכה להוציא אותם מהגן". אבטחת הכנסה השכנים מספרים גם על מאמציה של סוזי להתפרנס, מאמצים שכוללים איסוף בקבוקים וניקוי מדרגות הבניין, וזוכרים איך ספיר הגיעה לכאן עם תינוקת בת שבוע. "בן הזוג שלה הביא אותה וביקש שנדאג לה ונשמור עליה", אומרת מר ־ וות קיס, שמתגוררת בקומה הראשונה. "כולנו כאן אימהות. וחצי מאיתנו גרו ־ שות או אלמנות. אנחנו לא שכנים, אנחנו משפחה. יכולתי לקבל בית מעמידר, אבל אני לא מוכנה לעזוב את השכנים האלה. לימדתי את ספיר איך לעשות לילדה אמבטיה. היא לא אחת שיוצאת מהבית או עושה דברים לא נכונים. היא חיה מהבט ־ חת הכנסה, אבל היא הראשונה שתשאל אותך אם את צריכה עזרה. יום לפני שנ ־ עלמה קנתה לכל הילדים גלידה". "כל השכונה אוהבת אותה", אומרת 15 שכנה אחרת. "יש פה שתי כניסות, משפחות בכל כניסה. אולי יש יותר ער ־ בים מיהודים, אבל אנחנו אותו דבר. ספיר סיפרה על הקשיים הכלכליים, אבל לא דיברה על בן הזוג שלה. איך יכול להיות שדבר כזה קורה בגלל סכסוך על מזונות, ואיך עוד לא מצאו אותה?". "ספיר היא אמא מדהימה, לא יכולה בלי הילדים שלה", אומרת גם בת אל אוחיון, חברה של ספיר. "אנחנו חברות מהגן של ויצו, הבנות שלנו היו ביחד בגן והתי ־ נוקות שלנו בדיוק באותו גיל, את כל ההיריון עברנו ביחד. אני לא ישנה ולא אוכלת מאז ששמעתי עליה". בין המצטופפים בכניסה לבניין גם קטי כהן ושרה רהב ריבוך, חברות של סוזי. "סוזי ממש תשושה, לא עומדת על הרג ־ ליים", משתפת כהן. "מחמש בבוקר דו ־ פקים לה על הדלת כדי לבדוק אם ספיר חזרה, והקטנה של ספיר קוראת 'אמא,

האיה עז'ם: "כואב הלב לראות את הילדים שלה בוכים. אנחנו רואים אותם למטה וגם הולכים אליהם הביתה כדי לבדוק אם הם צריכים אוכל" "אני מכירה הרבה זוגות כמו ספיר, שבהם האמא יהודיה והאבא ערבי, זה לא הזוג הראשון. אנחנו רק מבקשים מאלוהים שתהיה חיה" שכנים: "ספיר אוהבת להתלבש, אבל בחמישי יצאה מהבית בפיג'מה, בלי ארנק ובלי טלפון, כי היתה בטוחה שמיד תחזור" "כולנו קיס: כאן אימהות, וחצי מאיתנו גרושות או אלמנות. אנחנו לא שכנים, אנחנו משפחה, וישר ראינו איזה בן אדם טוב היא" "אנחנו אוחיון: חברות מהגן של ויצו, הבנות שלנו היו ביחד בגן, והתינוקות שלנו בדיוק באותו גיל, את כל ההיריון עברנו ביחד"

הנעדרת, ספיר נחום

כנה. אנחנו מפחדים עליה כמו על הילדים שלנו. אני רואה אותה בבוקר כשאני הול ־ כת לעבודה והיא לוקחת את הילדה לגן. שנה, וכל השנים 23 אני גרה בבניין הזה כולם חיים ביחד. אף פעם לא היו בעיות, ראינו את ילדי השכנים גדלים והלב שלנו ביחד. כשהבן של השכנים נפטר עזרנו בכל מה שאפשר ובכינו איתם, וכשהילדה של השכנים חוזרת הביתה רטובה מהגשם ואמא שלה לא בבית אנחנו מכניסים אותה אלינו עד שהאמא חוזרת". יש גם נישואים מעורבים? חתחות: "אנחנו חיים פה כמו שחיים בכל העיר, מעורבבים כמו סלט. לבן אחו ־ תי היתה חברה יהודיה ויש לו בת ממנה, הם נפרדו וכל אחד הלך לדרכו; הבת נמ ־ צאת אצל אמא שלה ובאה גם אל אחותי,

שלנו. כואב הלב לראות את הילדים שלה בוכים, ואתמול שניהם לא הפסיקו לב ־ כות. אנחנו רואים אותם למטה וגם הולכים אליהם הביתה כדי לבדוק אם הם צריכים אוכל או כסף. הבת הפעוטה שלה קצת יותר צעירה מהבן שלי, הם היו משחקים ואוכלים ביחד. אין שום דבר שבגללו שווה לקחת חיים, אנחנו מתפללים שתחזור חיה". עברית וערבית היעלמותה של ספיר נחום הפכה פה את החיים על פיהם, ועם כל יום שעובר, הדאגה גוברת. "כולנו מבקשים מאלוהים ומהמזל שלא קרה לה כלום, והיא תחזור בחיים לאמא שלה ולילדים שלה", אומרת ספאא חתחות, גם היא שכנה בבניין. "מס ־

קטי ושרה, חברותיה של האם סוזי מונאי ג'מאל עם תמונתה של ספיר

adyg@012.net.il אדי גל: miritst0201@gmail.com מירית סטרומצה: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני: neta.mag1@gmail.com נטע פלג:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: סיגל רגב עורכת ראשית: ליאתשרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה © אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

7

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 10.6.2022